הנתק בין ישראל לרשות הפלסטינית שנמשך כחצי שנה הסתיים לאחרונה אחרי ששני הצדדים, ובמיוחד הפלסטיני, התבוננו אל התהום והחליטו לבסוף להימנע מלקפוץ אליה. הרשות הבינה שהמשך המשבר משמעו קריסתה הכלכלית, וכרסום בזיקתה לציבור שלה, שמצא בישראל כתובת לסוגיות אזרחיות רבות שבהן מטפל דרך קבע הממשל הפלסטיני, כגון הנפקת אישורי עבודה, תנועה, יציאה לטיפולים רפואיים ועוד. לישראל המחיש המשבר כי נתק בין הצדדים לא מוביל בהכרח לאינתיפאדה שלישית, אלא מתעל למילוי של עוד ועוד סמכויות אזרחיות ביהודה ושומרון, באופן שמקדם - גם ללא רצון או תכנון - מציאות של מדינה אחת.
במוקד המשבר האחרון עמדו כספי הסילוקין. מדובר בהחזרי מס על עבודת פועלים ותנועת סחורות שמעבירה ישראל לרשות מדי חודש, ומהווים יותר מ-60% מתקציבה השנתי העומד על 19-18 מיליארד שקל. מאז הכריזה על ניתוק היחסים במאי האחרון (על רקע כוונות הסיפוח), סירבה הרשות למשוך את הכספים הללו.
מה שאמור היה להיות "שוט" מול ישראל, התברר במהרה כחרב פיפיות. הרשות התקשתה לתפקד, ובמיוחד לשלם משכורות לכ-160 אלף עובדיה, שהתסכול בקרבם גדל בהדרגה. החשש הגובר מערעור הממשל הוביל את הצמרת ברמאללה לרדת מהעץ, וניצחונו של ג'ו במרוץ לנשיאות ארה"ב שימשה סולם מכובד לצורך כך.
זו הייתה למעשה הפעם השלישית בשנים האחרונות שבה השתמשה הרשות בכספי הסילוקין כאיום מול ישראל, אולם גילתה שהדבר פוגע בה ונאלצת לסגת כדי לשרוד. קדמה לכך גם התנסות כואבת של ישראל, שבראשית 2015 הענישה את הפלסטינים בעקבות פנייתם לבית הדין הבינלאומי, אולם חזרה בה לאחר זמן קצר כשהבינה שקריסת הרשות עלולה לגבות ממנה מחיר אסטרטגי כבד.
ללא צמצום משקלם של כספי הסילוקין, לא יתאפשר לפתח כלכלה פלסטינית עצמאית, קל וחומר לבצע הפרדה בממדים האזרחי והתשתיתי שהמיזוג ביניהם גובר בשנים האחרונות
שני הצדדים למדו מהמשבר האחרון שמה שאמור להטריד אותם בעתות משבר ונתק ביחסים אינו בהכרח הממד הביטחוני (הפסקת התיאום לא גררה בעיות מיוחדות), אלא דווקא זה האזרחי, שמגלם פוטנציאל לשינוי עמוק במציאות.
המשבר האחרון המחיש את התפקיד המרכזי של כספי הסילוקין הן עבור הפלסטינים והן עבור ישראל. מבחינת הרשות, כאמור, מדובר באמצעי קיומי ראשון במעלה שבלעדיו היא לא יכולה לתפקד לאורך זמן. חשיבות כספי הסילוקין עלה עוד יותר בעשור האחרון, על רקע הצמצום המתמשך בתמיכה הפיננסית הבינלאומית בפלסטינים.
מבחינת ישראל, כספי הסילוקין מהווים כלי מרכזי להבטחת היציבות האסטרטגית ביהודה ושומרון. חרף עשור רווי משברים, שומרים הפלסטינים על רגיעה יחסית הנובעת ביסודה ממרקם החיים היציב שממנו הם נהנים, אשר גורם לרבים מהם להבין כי אף שמצבם רחוק מלהיות אידיאלי - הוא עדיין עדיף מהמציאות במוקדים אחרים באזור.
כספי הסילוקין אפוא מסייעים להבטיח רגיעה במערכת היחסים הישראלית-פלסטינית, אולם במקביל משמרים ואולי אף מעמיקים את תלותה של הרשות בישראל. כל חשיבה על הדרכים למימוש הפרדה עתידית בין שני העמים, מחייבת דיון מעמיק בנושא הזה. ללא צמצום משקלם של כספי הסילוקין, לא יתאפשר לפתח כלכלה פלסטינית עצמאית, קל וחומר לבצע הפרדה בממדים האזרחי והתשתיתי שהמיזוג ביניהם גובר בשנים האחרונות.
בהקשר הזה מתחייבת חשיבה ישראלית, פלסטינית ובינלאומית שתכליתה לבחון דרכים לצמצום הדרגתי, זהיר ומושכל של אותה התלות. זאת, בעיקר באמצעות פיתוח מנועי צמיחה פנימיים, קידום עסקים פלסטינים שיקלטו מספר עובדים רב, וגיבוש ערוצי סחר בין הרשות למערכת הבינלאומית שהמעורבות הישראלית בהם תהיה מוגבלת. כספי הסילוקין משמשים "לב פועם" של הזיקה ההדוקה והגוברת בין ישראל לפלסטינים, וללא שינוי עמוק בנושא לא יהיה ניתן לקדם הפרדה מדינית אם וכאשר שני העמים יהיו מעוניינים בכך.
- מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב ורכז פרויקט במכון ה-INSS
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
