רחפן תקף מפעל צנטריפוגות באיראן? כל הפרטים עם יוסי יהושוע
(צילום: משה מזרחי)
ישראל שותקת, בכל הערוצים. ארצות הברית שותקת (ואולי אינה יודעת), ואפילו האיראנים, שמזדרזים לראות סוכן מוסד מעבר לכל פינה ומתחת לכל מיטה, לא האשימו (לפחות בינתיים) את ישראל בכך שעמדה מאחורי תקיפת מפעל TESA לייצור הצנטריפוגות המרכזי של איראן, שלשום בלילה בעיר כראג', באמצעות כטב"ם קוודקופטר, ואולי כמה כאלה.
ובכל זאת, ישראל היא החשודה המיידית - גם כי יש לה אינטרס וגם כי יש לה את היכולת לבצע פעולה מורכבת כזו. לפי דברי מקורות איראניים הבקיאים בחקירת התקיפה ל"ניו יורק טיימס" (בידיעה שגם הח"מ היה חתום עליה), הפעולה כללה את שיגור הקוודקופטר מטריטוריה איראנית, מזירה שנמצאת לא הרחק מהמטרה, הטסתו והתקיפה עצמה. כשארה"ב רצתה לפגוע בסגן מפקד אל-קאעידה שמצא מקלט בשכונת יוקרה בטהרן על פי הפרסומים, היא פנתה לישראל. ניתן להניח שזה לא בגלל שהיא לא רצתה לעשות זאת בעצמה - היה לה חשבון ארוך איתו - אלא בגלל שישראל היא כיום המדינה היחידה שיש לה יכולת לפעול חשאית-קרקעית באיראן.
ולא רק זאת: מקורות אמריקניים אמרו ל"טיימס" שהאתר שהותקף נכלל ברשימת האתרים שישראל הציגה בתחילת 2020 לפקידים בכירים בממשל טראמפ, ובהם מזכיר המדינה מייק פומפאו, ראש ה-CIA ג'ינה הספל ואף הנשיא טראמפ עצמו, כיעדים אפשריים לתקיפה במסגרת הקמפיין הרחב שישראל תכננה נגד פרויקט הגרעין האיראני. בשנה וחצי שלאחר מכאן אכן בוצעה סדרת תקיפות כאלה שיוחסו לישראל: בספטמבר 2020 נפגעה אחת המטרות העיקריות של הקמפיין - המתקן לאיזון צנטריפוגות בנתנז, אליו מגיעות הצנטריפוגות מהמפעל של TESA ושם הן מורכבות לקראת הכנסתן לפעילות העשרת האורניום; באפריל 2021 התפוצץ מטען רב עוצמה בתוך אולמות העשרת האורניום ופגע קשה בחלק גדול מהצנטריפוגות שהותקנו בו.
וגם זה: ההתקפה, כפי שתוארה על-ידי הגורמים האיראנים, דומה מאוד להתקפה באמצעות מטוסים זעירים ללא טייס שבוצעה נגד מתקן של חיזבאללה בביירות באוגוסט 2019, כשאז האשים הארגון את המוסד בפעולה.
אם כל זה נכון, הרי שמאחורי המתקפה עשויה גם להסתתר דרמה הנוגעת למערכת היחסים הסבוכה שבין ראש הממשלה בנט לבין קודמו, נתניהו. חשוב להבין שפעולה מהסוג הזה היא תוצאה של תכנון והפקה של חודשים ארוכים, לפעמים שנים. היא לא נולדה ביום הרכבת הממשלה, ואין זה מפתיע כי הוצגה לאמריקנים כאפשרות (לפי הפרסום הזר) כבר לפני כשנה חצי. אז אם נכונים הפרסומים הזרים, הפעולה הזו תוכננה מזמן והייתה אמורה להיות חלק מסדרת פעולות של ישראל נגד איראן בתקופת ממשל טראמפ. ייתכן שחלק מהפעולות נדחו מסיבות מבצעיות וגלשו לתקופת ביידן, אבל ייתכן שנדחו גם שמסיבות אחרות. במילים אחרות, ייתכן שנתניהו, כשהיה ראש ממשלה, החליט שאינו מאשר את הפעולה הזו, משורה של סיבות.
פעולה כזו, שעלולות להיות לה השלכות צבאיות ובינלאומיות רחבות, מחייבת אישור עקרוני לביצוע מראש הממשלה, אבל גם אישור לפני הביצוע, למשל למקרה שהוא התחלף בינתיים, ובכל מקרה כדי לבדוק אם הנסיבות השתנו. במקרה כזה ראש הממשלה מכנס את הפורום המכונה הור"ש המורחב - שזו ועדת ראשי שירותי הביטחון (שהיא המצומצם) ובנוסף גם ראש הממשלה עצמו, שר הביטחון, ראש המטה לביטחון לאומי ועוד.
במקרה זה בהחלט ייתכן שנפתלי בנט, שבוודאי לא שמע מנתניהו כמעט כלום על פעולות המוסד בחצי השעה שהוקדשה לחפיפה ביניהם, למד אחר כך בתדריך שקיבל מראש המוסד דוד ברנע על הנדוניה כבדת המשקל - פעולה מוכנה שיכולה לצאת לדרך בכל רגע ושצריך לקבל לגביה החלטה. וכך, אם כל ההשערות הללו נכונות, היה זה דווקא נתניהו שחשש מלפעול באיראן (ייתכן שמסיבות מוצדקות לחלוטין) ודווקא בנט, זה שנתניהו טוען שלא ייקח שום סיכון בעניין, הוא שהחליט להורות על התקיפה.
עוד לא ברור אם וכמה נזק נגרם למפעל ייצור הצנטריפוגות, אבל ברור שהוראה של בנט לתקוף אותו מבטאת גישה תקיפה לנושא, ומצביעה על כך שהגישה הזו מקובלת גם על שותפיו של בנט להנהגה, ובראשם יאיר לפיד. אם ישראל אחראית לתקיפה, בעת שהרמטכ"ל נמצא בביקור בארה"ב, לא סביר שתעשה זאת מבלי שהוא יעדכן את מארחיו, כי אחרת הוא מסתכן במבוכה גדולה אם הפעולה תפורש כתקיעת אצבע בעין האמריקנית, בעיצומו של המו"מ המתנהל עם איראן בווינה. ומצד שני, הזמן עד לחתימת ההסכם הוא כנראה הטוב ביותר, אם לא הבלעדי, שנותר כדי לבצע פעולות כאלה. ישראל אומנם לא תהיה חתומה על ההסכם, אבל וושינגטון, כך כבר ברור, מתחייבת בו שלא להיות מעורבת בפעולות חבלה והתנקשות באיראן, והאיראנים ודאי יצפו שארה"ב תרסן את ישראל.
המדיניות של הממשלה החדשה, שטרם סוכמה, נעה בין שני צירים עיקריים, יש שיגידו מנוגדים. הראשון: אחרי שנתניהו אסר על נציגי ישראל לגלות מעורבות כלשהי בעיצוב הסכם הגרעין, מחליפיו עשויים להחליט לנסות ולהשפיע על ההסכם ולקבוע עם האמריקנים מה ייחשב כהפרה חמורה שלו מצד איראן, בדרך שארה"ב תקבל בהבנה פעולות חבלה של ישראל נגד איראן. הציר השני: אם ישראל אכן עמדה מאחורי תקיפת מפעל הצנטריפוגות, הרי שלצד שינוי הקו כלפי וושינגטון בניסיון לפתח אווירה חדשה ודיאלוג בין המדינות, ההוראה של בנט לפעול באיראן מראה על קו ניצי ותקיף כלפי פרויקט הגרעין, כי כפי שהוא אמר אתמול במסדר כנפיים, "בסופו של דבר - את האחריות לגורלנו נשמור בידינו ולא בידי אף אחד אחר".
