לאיש בירושלים אין ספק בכך: הרומן שפרח בין ישראל לבין ארה"ב של דונלד טראמפ הסתיים אתמול (יום ד') עם השבעתו של ג'ו ביידן. החגיגה נגמרה. צריך להתרגל לכך שבוושינגטון יושב נשיא חדש, כזה שבאופן בסיסי אוהד את הרעיון הציוני ואת ישראל, אבל לא רואה איתה עין בעין את הסוגייה הפלסטינית ואת הנושא האיראני. לפי כל ההערכות צפויים חילוקי דעות רבים מול הממשל החדש, אבל בירושלים מקווים – בהסתמך על ההצהרות של אנשיו של ביידן עד כה – שבניגוד לתקופת ברק אובמה, המחלוקות הללו ילובנו בחדרי חדרים וככל הנראה לא נחזור להתכתשויות המילוליות עם בנימין נתניהו.
במילים אחרות: לא נחזור לימים שבהם נשיא ארה"ב מדבר עם ראש ממשלת ישראל ומפרסם תמונה שלו כשרגליו על השולחן, כמסר של השפלה, כפי שעשה אובמה בשיחת הטלפון המפורסמת עם נתניהו ביוני 2009, אחרי ביקורו בקהיר.
נאום ג'ו ביידן בטקס ההשבעה
(צילום: רויטרס)
הנושא הבוער והנפיץ ביותר הוא זה האיראני. הנשיא הנכנס רוצה לחזור להסכם הגרעין ובישראל עדיין מתקשים לקבל את ההיגיון שמאחורי התפיסה הזו. בירושלים סבורים שאם ממשל ביידן מעביר מסר שלפיו ארה"ב מתכוונת להוריד את הסנקציות בתמורה לכך שטהרן תחזור לציית – אז מאותו רגע אין לאיראנים שום אינטרס לשאת ולתת על שינויים ושיפורים של ההסכם. הם יתבצרו במסלול של ההסכם הישן שבמסגרתו תימשך הסרת המגבלות (סעיף השקיעה) עד ללגיטימציה להחזקת יכולות גרעין בעתיד.
בישראל משוכנעים שההסכם הישן כל כך פגום ומחורר, עד שבסופו – גם אם התהליך יתעכב בכמה שנים – תחזיק איראן בכל היכולות שבהן היא חפצה, והעולם לא יוכל לפקח עליה ולדעת מתי תפרוץ לגרעין.
בכירי ממשל ביידן מנסים להרגיע את החששות בישראל ומבהירים שלא ימהרו לחזור להסכם. מזכיר המדינה המיועד, אנתוני בלינקן, הצהיר בשימוע בסנאט כי ארה"ב תתייעץ כבר בהתחלה עם בנות בריתה באזור, כולל ישראל ומדינות המפרץ, לפני שתחזור להסכם.
שתי דרכים לחזרה להסכם הגרעין
בתוך ממשל ביידן יש קולות שונים בשאלה איך חוזרים להסכם הגרעין ומתי. יש שתי אסכולות דומיננטיות: הראשונה גורסת שטראמפ לא היה צריך לצאת מההסכם, אבל מרגע שיצא – נוצר מנוף של סנקציות ואיראן מחויבת להתגמש. לכן עדיף לא לוותר על המנוף הזה אלא לנסות למקסם את הרווחים ולשפר את ההסכם.
האסכולה השנייה, שאותה מובילה וונדי שרמן שמיועדת להיות סגניתו של בלינקן, היא זו: אנחנו לא אלה שיצאנו מההסכם. אנחנו אכזבנו את הקולגות האירופים. לאיראן יש אפס אמון בארה"ב - בצדק - ולכן אנחנו צריכים להחזיר אותה לשולחן המשא ומתן ולהודיע חד צדדית שאנו חוזרים למעין הסכם ביניים, ואחר כך ננסה לתקן אותו בדגש על סעיפי השקיעה, טילים בליסטיים ובלימת התנהגותה התוקפנית של איראן.
בירושלים מוטרדים מכך שחלק גדול מהפקידות הבכירה בממשל ביידן היו מאדריכלי והוגי הסכם הגרעין בעידן אובמה, בהם שרמן, היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, ראש ה-CIA המיועד ביל ברנס, פיל גורדון ואחרים. הסכם הגרעין הוא הבייבי שלהם והם ממשיכים להאמין בו בכל ליבם גם היום, למרות כל מה שקרה ואף שאיראן הפרה אותו בגלוי כשהודיעה שהחלה להעשיר אורניום לרמה של 20% - צעד שבינו לבין גרעין למטרות אזרחיות אין דבר וחצי דבר.
בהערכה גסה, 80% מאנשי ממשל ביידן הם בוגרי ממשל אובמה או קמפיין הבחירות של ביידן. כל אלה מאמינים באמונה שלמה שצריך לחזור להסכם עם איראן, ושהדרך להתקדם בו היא אך ורק באמצעות דיפלומטיה. על אופציה צבאית הם לא חושבים, גם לא בתרחישים הקיצוניים ביותר. הם מאמינים בחשיבות של שיקום היחסים עם אירופה.
אחד הדברים הראשונים שנתניהו יצטרך לעשות הוא למנות שליח מיוחד מטעמו שינהל את המגעים בנושא האיראני. המועמד המוביל לתפקיד הזה הוא ראש המוסד יוסי כהן, שלו היכרות עמוקה עם אנשי ביידן. כהן הוא בחירה מצוינת. מכל אנשי נתניהו הוא המקובל ביותר על האמריקנים.
ההודעה האיראנית על דחיית הבחירות לנשיאות מיוני לאוקטובר 2021 מרחיבה את חלון ההזדמנות להגיע לעסקה מולם. אבל גם שליח מיוחד של נתניהו לא יחולל נסים. ישראל מתנגדת לחזרה להסכם הנוכחי. היא תקבל הסכם מתוקן ותנסה להשפיע על תוכנו.
זה פתרון שתי המדינות, שוב
הנושא השני שצפוי להעסיק את מקבלי ההחלטות בשתי המדינות הוא הפלסטיני. לא ברור עדיין עד כמה ממשל ביידן יבקש למחוק את מורשתו של טראמפ בהקשר הזה. בשורה טובה אחת היא הצהרת ממשל ביידן שישאיר את השגרירות האמריקנית בירושלים וימשיך להכיר בה כבירת ישראל. אבל שאיש לא ישלה את עצמו: הביידנים לא יעברו בשתיקה על הודעות בנייה בהתנחלויות, והכרזות כאלה יחזירו את הגינויים מוושינגטון שנעלמו בשנות ממשל טראמפ.
לאחר הרכבת הממשלה הבאה בישראל יצטרך העומד בראשה להגיע להבנות שקטות עם ממשל ביידן על סוגיית ההתנחלויות. האמריקנים מתכוונים לחדש את הסיוע הכספי לפלסטינים ולסוכנות אונר"א. ישראל תבקש מהם להתנות זאת במניעת הסתה בספרי הלימוד ובהפסקת תשלומי המשכורות למשפחות מחבלים. ממשל ביידן יהיה מחויב בהקשר זה לחוק טיילור פורס, ששולל סיוע אמריקני לפלסטינים עד שיופסק תשלום משכורות למחבלים.
ממשל ביידן גם יפתח מחדש את הקונסוליה האמריקנית בירושלים כשגרירות דה-פקטו לרשות הפלסטינית. בעידן טראמפ-פרידמן, הקונסוליה הפכה למחלקה בשגרירות האמריקנית לירושלים. לא ברור גם היכן יתגורר השגריר האמריקני של ביידן לאחר שקודמו מכר את בית השגריר בהרצליה פיתוח למיליארדר שלדון אדלסון. אם האמריקנים יפתחו מחדש הקונסוליה בירושלים, זה אומר שיצטרכו לחפש מעון חדש לשגריר.
ביידן צפוי לתמוך בסוגיית הנורמליזציה עם מדינות ערביות ומוסלמיות – אבל נראה שייתן למחלקת המדינה לטפל בנושא. הוא לא יהיה מוכן לשלם למדינות ערב במטבע אמריקני (נשק, הסרת סנקציות) שהיה שכיח מאוד בעידן טראמפ, תמורת יחסים עם ישראל. לפי הערכות המושג "הסכמי אברהם" יימחק מהר מאוד בעידן ביידן.
מי יהיה השגריר של ביידן בישראל? בבית הלבן שומרים קרוב לחזה את זהותו של המועמד. בבורסת השמות עלו כמה אופציות. עצם העובדה שעד רגע זה לא מונה שגריר מעידה על היעדר דחיפות בנושא הישראלי-פלסטיני. וזה גם מה שמעריכים בירושלים: לאמריקנים יש צרות רבות בבית (קורונה, כלכלה ועוד), והם לא ימהרו להתעסק איתנו.
באותה נשימה, הם גם לא יאהבו אם ישראל תבצע צעדים חד צדדיים שיפגעו בסיכויים להקמת מדינה פלסטינית – שבה הם ממשיכים להאמין. אבל מאידך, לאחר שנתניהו גנז את רעיון הסיפוח – נראה שניתן דווקא להגיע לדיאלוג קונסטרוקטיבי בעניין. הסיבה היא שגם האמריקנים מבינים שהסיכויים לפריצת דרך נמוכים בעת הזאת. אבל כפי שציין בלינקן שלשום, אפשר לקרוא לזה "החזרה לחיים של פתרון שתי המדינות". לא בטווח המיידי, אבל כרעיון. סיפוח – יוק.
גורמים המעורים בנושא סבורים שביידן יפיק לקח מהטעות של אובמה, שפסח על ישראל בביקוריו הראשונים באזור (הביקור הראשון שלו היה בקהיר), ויש סיכוי טוב שיגיע לישראל אחרי הקמת הממשלה החדשה. כלומר, כבר השנה. אבל עוד חזון למועד. בירושלים לא הופתעו מכך שהביקור הראשון של ביידן בחו"ל יהיה בבריטניה, במטרה לשקם את הברית הטרנס-אטלנטית.
אנשי ביידן? הם "סמולנים"
יש גם סימן שאלה לגבי מי יהיו השליחים של ביידן לנושא האיראני, סוריה ותהליך השלום. זהותו של השליח תעיד על המדיניות העתידית. בירושלים יש חשש מהמינויים האלה. בקאדר המועמדים יש כמה שמות שהם ללא ספק בעייתיים לישראל.
ישראל תבקש מממשל ביידן שלא להפתיע אותה. המסר יהיה: דברו איתנו לפני. אל תפתיעו אותנו לא בנושא האיראני ולא בנושא הפלסטיני. לפני שאתם מקבלים החלטות - תוודאו אילו תמורות אתם מקבלים בחזרה. אל תתנו מתנות חינם. אל תמהרו. בסוף אנחנו יודעים מה חשוב לכם ואתם צריכים לדעת מה חשוב לנו. וגם אם יש פערים – אפשר למצוא את המכנה המשותף.
ביידן לא מגיע לתפקיד עם הרקע והמטענים של אובמה. הוא נוקט גישה שרואה בישראל בת ברית בעלת חשיבות, נכס לארה"ב. בבסיס שלו ביידן אוהב את ישראל. כל אנשיו פרו-ישראלים, אבל גם פרו-פלסטינים. גורם בירושלים אמר - חצי בהומור - שניתן להשוות את אנשי ביידן לשלום עכשיו. במילים אחרות: הם ציונים, אבל סמולנים. במצב שבו הבית הלבן נהנה מרוב בשני בתי הקונגרס – לממשלה ימנית יש בעיה קשה והיא תצטרך למצוא דרך לחיות עם הממשל הדמוקרטי.
בניגוד לפרסומים, לא היו כל מגעים בין ישראל לבין אנשיו של ביידן. ושזה לא שישראל לא ניסתה, אבל התשובה שקיבלה הייתה נחרצת: לאור לקחי פרשת מייקל פלין הוחלט בממשל ביידן שלא לקיים מגעים עם מדינה זרה לפני השבעת הממשל. נציגים ישראלים ניסו ליצור קשר עם חבריהם במפלגה הדמוקרטית, וכולם ללא יוצא מן הכלל קיבלו תשובה זהה. חכו עד אחרי ההשבעה.
יש לא מעט דם רע כלפי נתניהו בקרב בכירי הממשל והקונגרס על התנהלותו מול אובמה (הנאום בקונגרס במרץ 2015) והקשר החם עם טראמפ. במצב שבו וושינגטון נשלטת לגמרי על ידי הדמוקרטים, נתניהו לא יוכל לשחזר את כל הטריקים והשטיקים, מה עוד שהוא והשגריר היוצא רון דרמר הזניחו את הדמוקרטים בשנים האחרונות. כשקונגרס בשליטה דמוקרטית, גם מרחב התמרון של איפא"ק מצטמצם והוא מתייצב על קו הזינוק מוחלש בהשוואה לעבר.
פורסם לראשונה: 23:24, 20.01.21
