אחרי המפגש בין ראש המטה לביטחון לאומי מאיר בן שבת והיועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית ג'ק סליבאן, מסתמן שהמחלוקת בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו לא פחתה בהרבה. מההודעות שהתפרסמו בבית הלבן ובירושלים אפשר להבין שבכל מה שקשור לחזרתה של ארה"ב להסכם הגרעין עם איראן משנת 2015, אין הסכמה בכל הנושאים העיקריים.
ארה"ב אינה מסכימה לבקשת ישראל להאט את המשא ומתן עם טהרן ולהשאיר את הסנקציות הכלכליות הנשכניות עד שאיראן תתחייב במפורש לתקן את הסעיפים הבעייתיים בהסכם הישן ולחדש את הפיקוח המלא על מתקני הגרעין מצד האו"ם. בניגוד למתווה שישראל מציעה, ארה"ב מתכוונת להאיץ את המו"מ עם איראן ולהסיר את הסנקציות שגורמות למצוקה הכלכלית קשה באיראן בכמה פעימות במקביל - ובסנכרון עם חזרת איראן להסכם המקורי שמכיל את הסעיפים הפגומים שבגללם טראמפ פרש מן ההסכם. ככל הנראה, ארה"ב דורשת רק התאמות לא מאוד משמעותיות כדי לבטל את ההתקדמות בתוכנית הגרעין בשנים האחרונות.
למשל, ארה"ב דורשת דילול או העברה של הכמות הגדולה של האורניום המועשר שאיראן צברה בשנים האחרונות לגורם נייטרלי, אבל הידע והרכיבים להפעלת הצנטריפוגות מתקדמות להעשרת אורניום לא ייפגעו כנראה. זו רק דוגמה אחת לאי-הסכמה מהותית שקיימת בין ישראל לארה"ב וההודעה של הבית הלבן והשגריר הישראלי בוושינגטון, גלעד ארדן, רק מעידה על כך. אולי, אם שר החוץ גבי אשכנזי היה טס לוושינגטון, כנהוג במדינות מתוקנות, התוצאות היו אחרות.
בהודעות של שני הצדדים נאמר שארה"ב וישראל מודאגות מהתקדמות שנעשתה בתוכנית הגרעין האיראנית ומחויבות למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. זאת אמירה שנאמרה כבר מאות פעמים על-ידי ממשלים שונים בארה"ב, ואינה אומרת כלום. אגב, גם הכרזתו של נתניהו שהסכם גרעין שיושג בין ארה"ב והמעצמות לבין איראן, לא מחייב את ישראל - היא חסרת משמעות מפני שישראל איננה צד להסכם ובין אם היא רואה עצמה מחויבת או לא - היא איננה יכולה לעשות שום דבר בעניין הסנקציות או ההגבלות על תוכנית הגרעין של איראן שיסוכמו בווינה. זוהי רק הצהרת התרברבות והתרסה ריקה של נתניהו שאין לה משמעות מעשית, מפני שישראל גם לא נדרשת לכבד את החלטות המעצמות בווינה.
פרס הניחומים של ביידן
מה כן הושג בוושינגטון? ממשל ביידן הוכיח לישראל וליהודי ארה"ב המודאגים שהוא מקשיב להשגותיה והערותיה של ישראל בקשר למו"מ עם איראן, אף כי אינו מתחייב לקבל אותן. בניגוד לממשל אובמה שניהל במשך תקופה ארוכה מו"מ חשאי עם איראן באמצעות שליט עומאן, מאחורי גבה של ישראל, הפעם וושינגטון יוצאת מגדרה כדי להפגין שהיא נוהגת בשקיפות כלפי ישראל, גם אם איננה מסכימה עם המתווה והתיקונים שישראל מציעה להסכם עם איראן.
נקודת הסכמה נוספת נוגעת לטילים המדויקים ולציוד המיועד לייצור טילים מדויקים וכלי טיס בלתי מאוישים-התקפיים שאיראן מספקת לחיזבאללה, לסוריה, לחות'ים בתימן ולמיליציות השיעיות בעיראק. ההסכמה בעניין הזה נובעת מפני שהטילים המדויקים והכטב"מים שאיראן מספקת לשלוחותיה מאיימים לא רק על ישראל, אלא גם - ובעיקר - על סעודיה, איחוד האמירויות והכוחות האמריקניים שנמצאים בעיראק ומותקפים על ידי המליציות השיעיות שפועלות בשליחות איראן.
לכן, הוחלט להקים ועדה משותפת ובין-סוכנותית לארה"ב ולישראל, שתדון בדרכים לסכל את אספקת הטילים המדויקים והכטב"מים ההתקפיים לשלוחיה של איראן. הקמת הוועדה נעשית מאינטרסים של ארה"ב ובעלות בריתה הערביות במזרח התיכון, והיא מהווה מעין פרס ניחומים לישראל על כך שהאמריקנים אינם מתחייבים להגיע להסכם גרעין משופר וחדש עם איראן. ועד שזה יושג, הכוונה היא להמשיך את הסנקציות מפני שארה"ב אינה מתכוונת להיענות לבקשתה של ישראל על הידוק הפיקוח על תוכנית הטילים האיראנית.
בסך הכול, הושגה הסכמה טקטית. זה לא הרבה, אבל בכל זאת יותר טוב מכלום. התוצאה החיובית העיקרית מהבליץ הדיפלומטי של ישראל בוושינגטון, שאותו מובילים בן שבת וראש המוסד יוסי כהן, היא שמתקיים דיאלוג עם ממשל ביידן. למרות שהמגעים מתקיימים בדרג מקצועי ולא בדרג מנהיגים, עדיין ייתכן שיתפתח בעתיד לדיאלוג יותר אינטימי בין המנהיגים הבכירים.
