ניתן להסכים או לא עם הקו הפוליטי שמקדם לאחרונה ראש מפלגת רע"מ, ח"כ מנסור עבאס, אולם אי אפשר להתעלם מכך שמהלכיו מביאים לשינוי הדרגתי של המשוואות הוותיקות ביחסי הכוחות הפוליטיים בין יהודים וערבים בישראל.
דומה שמעולם לא נראה מסע חיזור כה רחב של מפלגות יהודיות אחר הקול הערבי, מהלך שבו בולטות מפלגות הימין שהיו בדרך כלל מרחב שהאזרחים הערבים היו מנועים מלהיכנס אליו או לא חשו שיש להם שפה משותפת עמו. בהקשר הזה בולט כמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו, שפתח במאמץ מתוקשר לגיוס הקול הערבי, תוך רמיזה לגבי שריון אפשרי של אזרחי ערבי ברשימת הליכוד בבחירות הבאות.
אחריו באים גדעון סער, שהבהיר בראיון לערוץ הטלוויזיה בערבית "הלא" כי בכוונתו לשבץ אזרח מוסלמי במקום ריאלי ברשימתו, מרצ שכבר שיבצה אזרחית ואזרח ערבים במקומות ה-5-4 ברשימתה, יש עתיד שמאותת על מהלך דומה, ואפילו ימינה שהקימה מטה שטח בחברה הערבית.
מבחינת המפלגות היהודיות מדובר בתיקון טעות הנגררת מזה יותר משנתיים, שבמסגרתה הן נמנעו משילוב אזרחים ערבים ברשימותיהן וככלל ניהלו שיח מוגבל למדי עם החברה הערבית. הנחת היסוד שלהן - שנבעה מחוסר היכרות עמוק עם החברה הערבית והתמורות שחלו בה - הייתה שהציבור הערבי כולו נתון בכיסה של הרשימה המשותפת, גוף שכל מגע עימו בעייתי מבחינת הציבור היהודי ואשר מלכתחילה מבהיר שלא ישתלב בקואליציה בראשות מפלגות ציוניות.
אם ישכילו המפלגות היהודיות להבין את גודל השעה ואת עומק התמורות שחווה החברה הערבית, עשוי להיפתח צוהר לשילוב רחב יותר של האזרחים הערבים במדינה ולהגברת הזדהותם עימה
המוסכמות האלה החלו להיסדק בעקבות המהלכים שנקט ח"כ עבאס, והמגעים של הליכוד עימו נתנו את האות להסתערות רחבה של המפלגות היהודיות על הקול הערבי. זוהי מגמה מורכבת: מחד אחד היא מונעת בחלקה מתפיסה של החברה הערבית כמאגר קולות ורצון לנצל פוליטית את המשברים בקרבה, אולם מהצד השני משקפת קבלה, הכרה והבנה חסרות תקדים של החברה היהודית כלפי החברה הערבית, על גווניה, יעדיה ומצוקותיה.
ההתפתחויות האחרונות מהלכות אימים על הרשימה המשותפת. זו מביטה בדאגה אחר הסקרים המצביעים על ירידה צפויה של 5-4 מנדטים וטרם הצליחה להבטיח שתתמודד כגוש אחוד בבחירות. אין עוררין על כך שהמפלגה הניבה הישג אלקטורלי חסר תקדים ומהווה לכאורה מסגרת ייצוגית עבור כלל האזרחים הערבים, אולם בכך גם נעוצה בעיית היסוד שלה המקשה עליה להשתנות או להניב הישגים משמעותיים.
דבקותה של הרשימה המשותפת בשימור הקונצנזוס הפנימי מחשקת אותה ומקטינה את מרחב התמרון הפוליטי שלה, וההבהרות המוקדמות שלה שלא תשתתף בכל סוג של קואליציה עתידית, נוסכים ייאוש בקרב רבים בציבור הערבי, שמאסו באימוץ הנחת היסוד שלפיה מלכתחילה הקול הערבי מצוי במעמד של אופוזיציה, ומכאן שגם השפעתו על קבלת ההחלטות מוגבלת.
ח"כ מנסור עבאס בראיון לאולפן ynet
(צילום: ניצן דרור)
פירוק המשותפת צפוי כמובן למנוע "גוש ערבי" גדול כפי שקיים כיום, אולם הוא עשוי לאפשר בחירה מגוונת יותר לאזרחים הערבים, לרבות כאמור במפלגות ציוניות אם יציבו ברשימותיהן ערבים, להיות מחוזרים פוליטית ולהשפיע. זאת תוך מתן מענה לרצון רבים בחברה הערבית להעמיק את השתלבותם במדינה - שהרשימה המשותפת הצליחה לתת לו מענה חלקי למדי - ולהשפיע על הקצאת המשאבים לטובת פתרון בעיותיו ועל הגדרת התיעדוף שלהן בסדר היום של הממשלה העתידית.
ההליכה המייאשת לבחירות בפעם הרביעית בתוך פחות משנתיים עשויה לגלם נקודת אור בכל הקשור ליחסים בין המדינה לאזרחיה הערבים. על המפלגות היהודיות להבין שאין מדובר רק בהזדמנויות פוליטיות נקודתיות, אלא בבבואה לתמורה עמוקה בעלת השלכות אסטרטגיות.
אם הפנייה של המפלגות היהודיות לציבור הערבי (ולמפלגות הערביות במידה שתתפרק המשותפת) תמוצה בגיוס קולות ובשכחה עמוקה ביום שלאחר הקלפי, הן החברה הערבית והן זו היהודית ייצאו נפסדות. התוצאה של מפח נפש שכזה עלול להיות העמקת הבדלנות והניכור של הציבור הערבי מהמדינה. אם ישכילו המפלגות היהודיות להבין את גודל השעה ואת עומק התמורות שחווה החברה הערבית, עשוי להיפתח צוהר לשילוב רחב יותר של האזרחים הערבים במדינה ולהגברת הזדהותם עימה.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
