לפני שבועיים קבע בית המשפט העליון כי ייערך משפט חוזר לרומן זדורוב, שהורשע ברצח תאיר ראדה. אמנם, אין מדובר בזיכוי ושחרור ממאסר אלא במעין "החלטת ביניים", אולם אין להתפלא אם בימים הקרובים תחליט הפרקליטות לחזור בה מכתב האישום ולהסכים לזיכויו עוד לפני ניהול המשפט החוזר.
מוסד המשפט החוזר הוא הליך שנועד למשפטים פליליים שבהם כבר ניתן פסק דין מרשיע וכבר מוצו כל הליכי הערעור הרגילים. בבסיסו עומדים שני ערכים מתחרים: מחד עקרון סופיות הדיון, המחייב שימת קו גבול למשך ההתדיינות; ומאידך השאיפה לחתור לחקר האמת והרצון לאפשר – במקרים המתאימים – תיקון טעויות שאפשר שנפלו בהכרעות בתי המשפט.
על מנת לאזן בין שני ערכים אלו נקבע בחוק מנגנון המאפשר לבית המשפט העליון לקבל בקשה למשפט חוזר ולהורות על פתיחת הדיון מחדש במקרים חריגים בלבד. לצורך כך מונה החוק ארבע עילות המאפשרות מתן הוראה על משפט חוזר, כאשר המרכזית שבהן היא אם "הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון".
בעניין זדורוב, הראיה המרכזית שהכריעה את הכף הייתה חוות דעת רפואית חדשה שהגישה ההגנה והתייחסה לאפשרות זיבת דם מגופה של ראדה כחמש שעות לאחר הרצח.
ככלל, משפט חוזר אינו מלמד בהכרח על זיכוי, ובמקרים רבים הורשעו נאשמים בהליך זה. יחד עם זאת, בעניינו של זדורוב קיימת סבירות לא מועטה לכך שהחלטת העליון תהווה דה פקטו את החלטת הזיכוי הסופית
כדי להבין את חשיבותה של חוות הדעת, יש להקדים כמה מילים על הראיות שנמצאו בזירת האירוע – תא השירותים שבו נמצאה הגופה. התא הכיל עקבות נעליים מוטבעות בדם בשלושה מקומות שונים: על מכסה מושב האסלה, על מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין התא שבו בוצע הרצח לבין תא השירותים הסמוך. השוואת נעליו של זדורוב לנעליים שהותירו את העקבות, הובילה למסקנה לפיה לא הוא זה שהותיר אותן ועל כך לא הייתה כל מחלוקת.
הבקשה למשפט חוזר של רומן זדורוב
(צילום: גיל יוחנן, יעל פרידסון)
במסגרת ההליכים הקודמים טענה ההגנה כי עקבות הנעליים שייכות בהכרח לרוצח, שכן הללו מתוות "מסלול יציאה" מתוך תא השירותים הנעול. מנגד טענה הפרקליטות שעקבות אלו שייכות ל"מחלץ אלמוני" – שוטר, פרמדיק או גורם אחר שנקלע לזירה ואינו הרוצח. השופט יורם דנציגר, בדעת מיעוט בבית המשפט העליון, אימץ את טענה זו של ההגנה. לעומתו, דעת הרוב בעליון ודעת כלל השופטים במחוזי – אימצה בעניין זה את עמדת הפרקליטות.
חוות הדעת החדשה שהגיש זדורוב נועדה להוכיח שאין כל אפשרות שאדם אחר שאינו הרוצח הוא זה שהטביע את העקבות. נטען שאם הגופה אותרה רק כחמש שעות לאחר האירוע, ואם דם לא יכול לזלוג מגופה לאחר זמן כה רב – המסקנה המתבקשת היא שעקבות הנעליים לא יכלו להיווצר אלא על ידי הרוצח. ומאחר שנעליו של זדורוב לא תאמו את העקבות שנמצאו בזירה – הרי שבהכרח הוא אינו הרוצח.
עו"ד יהודה פריד וטל גבאיצילום: יוסי זליגרמנגד הגישה הפרקליטות, במסגרת הדיון בבקשה למשפט חוזר, חוות דעת רפואית של מומחה מטעמה שקבעה כי קיימת אפשרות מסוימת לזליגת דם מן הגופה גם כחמש שעות לאחר האירוע.
העליון קבע שהמרחק בין שתי חוות הדעת אינו רב, שכן אף לשיטת המומחה מטעם הפרקליטות האפשרות לזליגת דם מספר שעות לאחר המוות, הגם שקיימת, היא רחוקה ולא מסתברת, ומכל מקום, סוגייה רפואית זו, אשר לא עלתה בהליכים המשפטיים הקודמים, מצריכה בירור נוסף.
עו"ד יהודה פריד וטל גבאיצילום: יוסי זליגרככלל, משפט חוזר אינו מלמד בהכרח על זיכוי, ובמקרים רבים בעבר הורשעו נאשמים בהליך זה. יחד עם זאת, בעניינו של זדורוב קיימת סבירות לא מועטה לכך שהחלטת בית המשפט העליון תהווה – דה פקטו – את החלטת הזיכוי הסופית, אשר תוביל את הפרקליטות לוותר על ניהול ההליכים מחדש, 15 שנה לאחר מועד ביצוע הרצח.
בסופו של דבר, החלטת בית המשפט העליון ניתנה לאחר ירידה לנבכי חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים ולאחר בחינה מעמיקה של כלל התשתית הראייתית. אם הוחלט שיש בחוות הדעת הרפואית מטעמו של זדורוב בכדי לכרסם בהוכחת אשמתו ולהצדיק עריכת משפט חוזר – לא בקלות יוכל בית המשפט המחוזי לסטות מהכרעה זו.
בית המשפט העליון אף המליץ בהחלטתו לפרקליטות לבחון מחדש את הראיות שעליהן מתבססת הרשעתו של זדורוב, וזאת בטרם קיום המשפט החוזר. נראה כי המלצה מעין זו, אשר איננה רווחת בהחלטות שיפוטיות שכאלו, מהווה רמז עבה בדבר האופן שבו - אליבא דבית המשפט העליון - רצוי לסיים את התיק, ומגדילה את הסיכוי לכך שיתייתר הצורך בניהול המשפט החוזר.
- עו"ד יהודה פריד ועו"ד טל גבאי עוסקים במשפט פלילי וצווארון לבן, שותפים מייסדים במשרד פריד-גבאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
