עד לאחרונה היה ד"ר מנסור עבאס עוד ח"כ אלמוני למחצה בשורות הרשימה המשותפת. אלא שאז, כרופא שיניים בהשכלתו, הוא החליט לבצע טיפול שורש בכל הקשור ליחסי הממשלה והאזרחים הערבים, צעד שהביא עמו את אור הזרקורים וגם לא מעט תהיות לגבי פשר התנהלותו. כיו"ר מפלגת רע"מ (הרשימה הערבית המאוחדת), עבאס מנצל את ארבעת המנדטים שלו בתוך הרשימה המשותפת, ובאמצעותם הוא מבקש להכשיר את מדיניות התן וקח שבה הוא דוגל.
רע"מ היא נציגות של הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית – זרם אסלאם פוליטי בעל מאפיינים דומים לתנועת האחים המוסלמים, וככזה, עיקר פועלו הוא בסוגיות דתיות וברווחה. בניגוד לדעה הרווחת בציבור היהודי בישראל (שעוצבה על ידי ההתנקשות באנואר סאדאת וההשראה לחמאס), תנועת האחים המוסלמים ברוב העולם הערבי נקטה לאורך שנים גישה פרגמטית ונמנעה מעימות עם המשטר, עוין ככל שהיה, בכדי להביא להישגים לקהל תומכיה.
את התנועה בישראל נהוג להשוות לש"ס: דאגה לרווחת חלשים, דגש על "קירוב לבבות" – וכן מעין ניטרליות פוליטית שבעקבותיה נכונות להיות חלק מהשלטון. אסטרטגיית העל של התנועה האסלאמית נעוצה ברצון לצמצם במידת האפשר את החיכוך והעימות עם השלטון, ובמקביל להביא להישגים מקסימליים עבור קהל המאמינים.
ההיבדלות ממדיניותה של הרשימה המשותפת מיטיבה עם מנסור. מספר התגובות והשיתופים בפייסבוק שלו מעיד על מגמה גדלה של סיקור של פועלו בליבת הבעיות של הרחוב הערבי
צעדיו והתבטאויותיו של ח"כ עבאס ביחס לשיתוף הפעולה עם הליכוד בכלל ועם בנימין נתניהו בפרט, מיישמים הלכה למעשה את הדוקטרינה של האחים המוסלמים חרף ההתנגדות הנחרצת מצד חבריו לרשימה המשותפת: הוא לקח חלק בהקמת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית, שימש ציר מקשר בין הממשלה לבין הציבור הערבי בתוכנית החומש שחודשה, שיתף פעולה בביטול ההצבעה על ועדת החקירה לפרשת הצוללות, הודיע שהוא לא פוסל תמיכה בחוק צרפתי ועוד.
בעבר אפף מעטה חשאיות את מערכת היחסים הזו (עד שח"כ עבאס חשף אותה אחרי בחירות אפריל 2019), מתוך הנחה שחשיפתה תהווה אסון אלקטורלי הן עבור רע"מ ובוודאי עבור הליכוד, אבל לא עוד.
החברה הערבית, שתלתה את יהבה ברשימה המשותפת, ובעיקר בריצת האמוק של חברי הכנסת איימן עודה ואחמד טיבי לזרועות השמאל, נחלה מפלה נפשית עמוקה כשגילתה שהשאיפה להשפעה מבפנים אינה אלא חלום באספמיה. המפלה הזו הרחיקה מצביעים רבים מהזירה הפוליטית, ובהתאם לתחזיות של הסוקר יוסף מקלדה, בבחירות הבאות יישארו כ-100 אלף אזרחים ערבים בבתיהם, ומבין אלה שבכל זאת יגיעו לקלפי, לא מעט יצביעו לליכוד.
ברשתות החברתיות בערבית מתנהל כעת קרב. מצד אחד של הזירה מנסים ח"כ טיבי, ח"כ עודה ותומכיהם לגמד בכל כוחם את ההישגים של מנסור עבאס. המסר הוא: כל הניסיונות שלו לא יביאו לשינוי המיוחל.
מצד השני, עבאס עצמו, חמוש בתמונה עם נתניהו, מעדכן בלשון ניטרלית ורשמית אחר הנעשה. הוא זוכה לשבחים מגולשים שטוענים שזו הדרך היחידה להביא להישגים ב"סוגיות החשובות עבורנו", תוך רמיזה שהגיע הזמן להניח את העיסוק בסוגייה הלאומית ולהתמקד בענייני פנים.
צעדיו של ח"כ עבאס מפיחים רוח חיים בקרב מצביעים ערבים פוטנציאלים שחשבו לנטוש את הדיון הפוליטי, ואלה הופכים להיות בסיס התמיכה הגדול שלו. ההיבדלות ממדיניותה של הרשימה המשותפת מיטיבה איתו. מספר התגובות והשיתופים בעמוד הפייסבוק שלו מעיד על מגמה גדלה והולכת של סיקור תקשורתי של פועלו בליבת הבעיות של הרחוב הערבי.
בכל אלה יש כדי ללמד שהרחוב הערבי זקוק – אולי אפילו צמא - לשינוי ולדם חדש במנהיגות הפוליטית, מה שעלול בבוא היום לפרק את המוסד שנקרא הרשימה המשותפת.
- פאדי מקלדה הוא אקטיביסט דרוזי וקצין במיל' ביחידה 8200
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
