ביום רביעי, בעיצומו של הקרב הפוליטי המתפתל סביב השאלה מי ירכיב את הממשלה הבאה, ארז יו"ר יש עתיד יאיר לפיד מזוודה והמריא, ערב יום השואה, לחופשה פרטית בארה"ב. הוא כמובן זכאי לצאת לחופשות כאוות נפשו, אולם בבחירה לצאת מהארץ בתקופה כל כך רגישה מבחינה פוליטית יש כדי להעיד על הלך רוח של מי שלא רוצה מספיק, או לא מאמין מספיק, או לא בנוי לנצח.
זו תקופה פוליטית קריטית. לא פחות. הקרב רק החל. אלה ימים שבהם בכיר דוגמת לפיד, ראש גוש השינוי, צריך לנהל מו"מ עם שורה ארוכה של גורמים פוליטיים במקביל וללא הפסקה. קל וחומר להתמקם לנתניהו כמו עצם בגרון ולהפריע לכל מהלך שהוא ינסה לתכנן.
הכאוס הפוליטי שלפנינו הוא אירוע מורכב גם אם מנהלים אותו מהארץ, אבל במקום לנצל את הימים הללו כדי להדק את שורת גוש השינוי ולסכל את ניסיונות נתניהו להרכיב ממשלה – לפיד בחר לתפוס אמריקה.
את הממשלה שנתמכת על ידי רע"מ מתכוון נתניהו להשביע לצורך שתי מטרות בלבד: לבטל את הסכם הרוטציה עם גנץ, ולוודא שאחרי שהוא משלים את ימי המנדט, אף אחד אחר לא יקבל אותו
ההחלטה לצאת לחופשה מתווספת לגרירת הרגליים שקדמה למצעד ההמלצות אצל הנשיא. את הפגישה הראשונה עם נפתלי בנט קיים לפיד רק במוצאי שבת, יממה וחצי בלבד לפני ההליכה לנשיא. נכון שבנט היה בחופשה במצדה, וממילא נכון שגם בנט עם שבעת המנדטים שלו טיפס על האולימפוס, אבל אם לפיד היה מספיק נחוש בדרך למטרה, הוא היה צריך להוריד אותו מההר או לכל הפחות לפגוש אותו בפסגת מצדה.
בסביבת לפיד יש הטוענים שאין לו שום צורך לחזר אחרי בנט. עם 17 מנדטים, הם אומרים, כמפלגה הגדולה בגוש, יש לו פריבילגיה לשחק אחרת. זה אולי נכון במציאות שבה לפיד מתנהל בתוך גוש הומוגני שחותר לאותה מטרה, אבל לא במצב הנוכחי, שבו נדרש ממנו לעקור שחקן פוליטי שנטוע עמוק בימין ולהמיר את דתו.
לפיד, השבוע: "הצעתי לבנט להיות ראשון ברוטציה"
לאחר שהנשיא ראובן ריבלין העניק את המנדט לנתניהו נשא לפיד דברים במסיבת עיתונאים. זה היה אירוע ממלכתי. לפיד נראה טוב ודיבר ברהיטות. הוא אמר שוויתר לבנט על ההובלה ברוטציה - הצהרה שנראית אחראית ומצלצלת טוב לאלקטורט. אלא שבמציאות, לפיד ויתר על מה שממילא אינו שלו. 17 המנדטים של יש עתיד ללא בנט שקולים ל-0 במשוואה הפוליטית שנוצרה, ועל כן, בפועל, לפיד לא ויתר על דבר. אין לו שום יכולת להקים ממשלה ללא רוטציה שבנט הוא הראשון בה.
לפיד הוא קמפיינר מצוין שכבר הוכיח לאחרונה שצעדיו הפוליטיים נותחו בהערכת חסר. ייתכן שיש לו תוכנית מגירה סדורה והוא יודע איך לצאת גם מהפלונטר הזה. ועדיין, כשהמערכה מתנהלת מול מועמד מנוסה שלא בוחל באמצעים, אין רגע שאפשר לנמנם בו. במילים אחרות: מאמריקה יהיה קשה לנצח את ביבי.
שתי החזיתות של בנימין נתניהו
שני נתיבים מרכזיים עומדים עכשיו בפני נתניהו בדרכו לפצח את המציאות הפוליטית המורכבת שאליה נקלע. הראשון: לשכנע את יו"ר תקווה חדשה, גדעון סער, להיכנס בכל זאת לממשלה בראשותו באמצעות הבטחות מפליגות ושלל הצעות יצירתיות. השני: לשכנע את יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' לשחרר את הווטו שהטיל על שיתוף פעולה עם מפלגת רע"מ ולהסתמך על הימנעותה בדרך להקים ממשלה.
במרכזו של כל נתיב כזה עומדת חומת בטון יצוק שנדמה שאף כלי כבד שידהר לתוכה יצליח לפרוץ אותה. בעשרות השיחות וההתייעצויות שניהל נתניהו בימים האחרונים ניסו מקורביו להציף גם פתרונות יצירתיים שעד לא מזמן הוא עצמו לא שקל לבזבז עליהם זמן הקשבה.
למשל, הם העלו את הרעיון להבטיח לסער שבהסכם שיתגבש מולו יגביל נתניהו את כהונתו מרצון, רק שהפעם יהיה תאריך תפוגה לכהונתו. האפשרות הזאת עולה ברקע השיח על מעבר של נתניהו לבית הנשיא, לא לפני שיציב מועמד אחר מטעמו, שיצליח להרכיב ממשלת ימין בראשות הליכוד.
אלא שכל הפתרונות הללו הם סבוכים ומסובכים, וממילא לא נראה שמי מהם בכלל בא בחשבון מבחינת סער.
מזימת מאי
גם בצד השני, במסלול מול הציונות הדתית, הסכמה נראית דמיונית בשלב זה. אבל גם אם יקרה הבלתי נתפס, וסמוטריץ' יסכים לשתף פעולה עם רע"מ נגד כל העקרונות המנחים שלו ובמהופך לכל הצהרותיו, עדיין לא הכל עומד להיות פשוט.
את הממשלה הזאת, שנתמכת על ידי רע"מ, מתכוון נתניהו להשביע לצורך שתי מטרות בלבד: לבטל את הסכם הרוטציה עם בני גנץ (שאמור להיכנס לתוקפו בנובמבר), ולוודא שאחרי שהוא משלים את ימי המנדט להרכבת ממשלה, אף אחד אחר לא יקבל אותו.
הדרך היחידה לסיים את הסיבוב הזה מבלי שהמנדט יעבור לצד השני היא להשביע ממשלה כלשהי, אפילו כזאת שאינה מתפקדת, ואחריה לפזר את הכנסת. המצב הזה מציב את נפתלי בנט בעמדה בעייתית. יו"ר ימינה לא רוצה בחירות נוספות ולא מוכן שנתניהו יעשה עליו סיבוב.
בשיחות עם נתניהו הבהיר לו בנט באופן מפורש: "ההעדפה שלי היא ממשלת ימין. אני מוכן לסייע לך ככל שנדרש, אבל אם לא תצליח, לא אגרור את ישראל למערכת בחירות חמישית".
הנתיבים החסומים של נתניהו, והעובדה שבכל מקרה לא תהיה פה ממשלה מתפקדת, מובילים את בנט לחשב בעצמו את הפתרון לתרגיל המתמטי הסבוך: או ממשלה בצד השני, או ממשלה עם נתניהו, שבה יבטח את עצמו מפני כל הטעויות שביצע גנץ בממשלת החליפים. מבוא לתיקון.
