נראה שהסגר שהממשלה החליטה עליו שלשום, ואשר יתחיל הלילה בחצות (בין חמישי לשישי), יהיה סגר אמיתי. האומנם סופסוף מישהם שם למעלה נבהלו ממספר הנדבקים העולה בקצב מפחיד בגין המוטציה הבריטית או הדרום-אפריקנית, או ממספר המאושפזים הנורא?
הרי הכתובת הייתה כתובה על הקיר מזה זמן, ולפני כמעט שבועיים כבר הוכרז סגר. פייק סגר. אף אחד לא לקח אותו ברצינות. הכבישים מלאו בכלי רכב שנסעו לכל מקום ללא כל מגבלה, החופים מלאו אדם, בתי עסק היו פתוחים לרווחה כאילו אין דין ואין דיין. ואכן, לא היה דין ולא דיין, ולא מנהיגות אמיצה אשר לא עושה חישובים פוליטיים, ולא חישובי בחירות, ולא חישובי כתב אישום, אלא רק ואך ורק חישוב אחד: מה נכון לעשות.
ההחלטות המזגזגות באשר למערכת החינוך, הוויכוחים הפומביים בין השרים לבין עצמם, ובין ראש הממשלה לבין שריו, בזאר טורקי ממש, הביאו לכך שכל אחד נהג כרצונו. כך עשו גם ראשי הרשויות, אשר בצדק לקחו לידיהם את המושכות וכל אחד מהם קיבל החלטות עצמאיות הנוגעות לתושביו.
אמון הציבור אבד ברגע שבו נתניהו, ריבלין וחלק ניכר ממנהיגי המדינה אירחו בבתיהם בסגר הראשון בפסח את בני משפחתם, בעוד רבים כל כך נענו לקריאה המזויפת להשאיר עריריים וקשישים לבדם בליל הסדר
ובעיקר - חוסר היכולת לאכוף שוויוניות. היד החופשית שניתנה למערכת החינוך החרדית להמשיך ולפעול ללא כל הפרעה גם בימי הסגרים הקודמים, לקיים חתונות המוניות, תוך כדי הדבקות המוניות הזולגות גם לציבור הכללי אשר "נענש" בשל כך. הקנסות המרתיעים שנקבעו אך בוטלו כדי לא לפגוע במחויבות ה"בלוק" לנתניהו, תוך שימת פס על כלל הציבור, ואז האשמת הציבור אשר כביכול לא נענה לסגר, ממש באותה נשימה.
אמון הציבור אבד מזמן. ממש באותו רגע שבו בנימין נתניהו, ראובן ריבלין וחלק ניכר משרי ומנהיגי המדינה אירחו בבתיהם בסגר הראשון בפסח את בני משפחתם, בעוד רבים כל כך נענו לקריאה המזויפת והשאירו בני משפחה עריריים וקשישים לבדם בליל הסדר. ומאז הלך אמון הציבור והתערער והידרדר. היו ביניהם שהתנצלו, נתניהו לא באמת טרח.
הפעם אין ברירה. המנהיגות חייבת לתת דוגמה אחרת, חיובית, ולאכוף את הסגר על כל המגזרים. כן, גם על הרב קנייבסקי. בטוב, ואם צריך - בכוח. גם הציבור מצידו חייב להבין שהסכנה מוחשית וקרובה, אבל גם היציאה ממנה קרובה בזכות החיסונים שמדינת ישראל מספקת לתושביה, במקום ראשון בעולם. על כך מגיעה תודה לנתניהו. על אף כל כשליו בניהול משבר הקורונה, בזה הוא הפעיל את מלוא כישרונו וקשריו, והם רבים.
חבל שאינו משתמש בהם לעיתים קרובות יותר לטובת עם ישראל, חבל שאת רוב כישרונו הוא משקיע בהכפשת יריביו הפוליטיים, כולל אלה שעד אתמול היו פרטנרים שלו אך היום מעזים להשמיע עליו ביקורת, בניסיונות חוזרים ונשנים להתחמק מכתב האישום נגדו, ובקומבינות וכל מיני תעלולים פוליטיים למען הישרדותו האישית. מפלגת נתניהו, זו שכבר מזמן איננה תנועת הליכוד המפוארת, הולכת וקורסת.
ומהלילה סגר. כי הנגיף עדיין כאן, בועט, חי וקיים, ואנו חייבים להסתגר מפניו, עד שימוגר.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
