זאב ז'בוטינסקי ידוע כמי שראה בהחייאת השפה העברית יסוד מרכזי בתהליך ההגשמה הציונית, אך לא כך היה תמיד. הוא החל ללמוד עברית בגיל שמונה, כשאמו חווה חייבה אותו ואת אחותו ללמוד את השפה אצל השכן יהושע רבניצקי. ב"סיפור ימי" כתב ז'בוטינסקי כיצד בגיל 13 החליט לחדול מלימוד העברית, כי חשב אז ש"העברית היא שפה מתה כמו הלטינית".
אלא שכעבור כמה שנים, ככל שהתבגר והפך מעורב יותר בציונות, שינה את דעתו. בשנים 1904-1903, כשהיה בן 24-23 בערך, חזר ז'בוטינסקי אל העברית וגם אל מורו רבניצקי. מכתב שכתב בעברית מאותה תקופה, קיץ 1904, נשמר בכתב היד המקורי שלו. המכתב מאופיין בשיבושי לשון ושגיאות, מכיוון שז'בוטינסקי היה אז עדיין בשלבי למידת השפה ולאחר הפסקה ארוכה שבה לא למד אותה כלל.
את המכתב פתח ז'בוטינסקי בבקשת סליחה ממורהו על אי תקינות העברית (השגיאות במקור): "ארגיש כי היום אכתוב רע בייחוד, רע מכל הפעמים האחרים, יען כי בבית-המערכת של רוס, ששם אני כותב את האגרת הזאת, אין לי מלון ואין נשמה חיה יהודית, ידעת או לא-ידעת את לשון קודש. ועל כן מקוה אנכי שלפעם הזה (או הזאת) יהיה גם מורי סולח יותר משבכל הימים".
בהמשך, כתב על העיסוק הרב באיסוף תרומות למפעלים ציוניים דוגמת הקמת בית ספר בישראל וכתבי עת עבריים, ועל החשיבות להמשיך "לקבץ נדבות" כדי לאפשר את המשך הפעילות.
את המכתב חתם בשם ולדימיר ז'בוטינסקי - ביטוי נוסף לכך שהיה בשלב שבו עדיין לא עבר לכתוב דרך קבע בעברית. בעתיד הוא כבר יחתום את מכתביו בשם זאב ז'בוטינסקי.
המכתב, אחד מכ-7,000 מכתבים ששמורים בארכיון של מכון ז'בוטינסקי, נחשף לקראת יום זאב ז'בוטינסקי במערכת החינוך שיתקיים ביום ראשון הקרוב. מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, גדעון מיטשניק, אמר כי "המכתב של ז'בוטינסקי בעברית הוא דרישת שלום משמעותית. הוא שייך לתקופה שבה רק הבשילה אצל ז'בוטינסקי ההכרה בחשיבות השפה העברית, לאחר החוויות המשמעותיות שעבר בפוגרום בקישינב ובקונגרס הציוני ב-1903 (קונגרס אוגנדה). חוויות אלו הביאו אותו להבנת חשיבות השפה העברית בדרך לתחיית תרבותו של העם היהודי".
"בהמשך הפך ז'בוטינסקי לשותף מרכזי למאבק על החייאת השפה העברית בבתי הספר ובקרב העם היהודי", הוסיף מיטשניק. "גם כאן הוא היה בין החלוצים ונאבק 'נגד הזרם'. השפה העברית מהווה הד לכל פועלו של ז'בוטינסקי לקיום העם היהודי בארצו, שבתקופתו היה רק בגדר חלום. היום אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מצב אחר. הדבר שב וממחיש כי כשאתה מאמין במטרות החשובות לעם ולמדינה, חשוב להיאבק עליהן גם במחיר אישי - וגם אם מי שיזכו לקצור את הפירות הם הדורות הבאים".
זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי היה מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם, פובליציסט ונואם ידוע בתנועה הציונית, ונחשב למי שכונן את הציונות הרוויזיוניסטית. הוא היה ראש בית"ר, מנהיג האצ"ל ואף נשיא צה"ר, ונחשב לאחד ההוגים היהודיים הליברליים הבולטים בעת החדשה. בשל רעיונותיו ועמדותיו, הוא נחשב לאחד מאבות מחנה הימין הישראלי.
