כוחות צה"ל מחטיבת כפיר פשטו הלילה (בין רביעי לחמישי) על בית משפחת המחבל מפיגוע הדקירה בצומת סגולה בפתח תקווה שבכפר רוג'יב הסמוך לשכם. הכוחות החרימו מסמכים ותשאלו בהובלת שב"כ את קרובי משפחת המחבל, חליל דויכאת, שרצח את הרב שי אוחיון. בדובר צה"ל ציינו כי הלוחמים מיפו את הבית לקראת אפשרות של הריסה.
הפשיטה על בית המחבל
(צילום: דובר צה"ל)
חוקרי שב"כ בודקים אם קרובי משפחתו של דויכאת ידעו על כוונותיו מראש. ככל הידוע לכוחות הביטחון, הוא לא השתייך לארגון טרור. גילו 46 והוא אב לשישה. הוא החזיק באישור תעסוקה בישראל ולא היה לו עבר ביטחוני. מבדיקה ראשונית עלה כי הוא סבל מהפרעות נפשיות ואף טופל באחרונה על-ידי גורמי בריאות ורווחה ברשות הפלסטינית.
המחבל נתפס בתום מרדף שביצע אזרח שרץ אחריו עם אלה. לפי עדי ראייה, האזרח צעק "מחבל, מחבל" ולבסוף לכד אותו. שוטרים עצרו את המחבל, והוא הועבר בהמשך לחקירת שב"כ.
הלילה הובא למנוחות הנרצח בפיגוע, הרב שי אוחיון. כ-200 בני אדם הגיעו כדי ללוות אותו בדרכו האחרונה. אביתר כהן, שכנו, ספד לו: "הוא היה בן אדם צנוע, נעים הלכות ושקט. מסתבר שהיה בינינו גאון ולא ידענו את כמה הוא היה עילוי. רק עכשיו לאחר הירצחו נודע לי שהוא עבר מבחני כושר להיות רב עיר. אבידה גדולה לנו כשכונה ולעם ישראל".
תיעוד: כך נתפס המחבל
(צילום: דיווחים בזמן את פייסבוק,מסעדת סושי מרקט)
שעות אחרי הפיגוע אמש, שחזר חמיו של אוחיון, עופר כרז, תושב שער אפרים כבן 60, את שאירע: "ישבתי וקראתי חדשות בטלפון. נאמר שזה קרה ב-13:35 ושהקורבן דתי. קפצתי מהמיטה. הייתה לי הרגשה שמדובר בחתן שלי".
כרז הוסיף: "ניסיתי להתקשר אליו כמה פעמים והוא לא ענה לי. ניסיתי שוב אחרי חמש דקות - ולא היה מענה. התקשרתי לבת שלי, היא אמרה לי שהוא דיבר עם הנכדה שלי, טוהר, ב-13:30 - ומאז היא לא מצליחה לתפוס אותו".ככל שנקפו הדקות, כך גברה והלכה הדאגה בקרבו של כרז - שניסה ליצור קשר שוב עם חתנו, אך ללא הועיל. לאחר מכן הוא קיבל שיחת טלפון מאחד מחבריו של אוחיון, שבישר לו על שאירע: "קיבלנו את המידע מחבר שלו ומפייסבוק. אף אחד לא הודיע לנו, גם לא המשטרה".
עוד אמר: "כואב לי על הילדה שלי. חתן כזה היא לא תמצא בחיים. הוא אהב את כולם וכולם אהבו אותו. הוא היה חתן מצוין, אבא טוב לילדים ובעל טוב לאשתי, הוא היה כמו הבן שלי. נהג להעביר שיעורי תורה. הבת שלי לא מעכלת. קשה לי לחשוב עליו בלשון עבר".
