הפרשנות של ד"ר מתן גוטמן
(צילום: ירון ברנר)
המאבק בין הממשלה לוועדת הקורונה בכנסת ח"כ יפעת שאשא-ביטון נמשך, וכעת שבה ועלתה היוזמה להדיח אותה מתפקידה לאחר שהתברר כי גם הפעם, בדיוק כמו בדיון הקודם שעסק בחדרי הכושר ובבריכות הציבוריות, אין בכוונתה להתיישר עם החלטות הממשלה. הבעיה של ראש הממשלה בנימין נתניהו היא שאין זה פשוט מבחינה משפטית להדיח יו"ר ועדה מכהן מתפקידו.
סעיף 106 לתקנון הכנסת קובע הליך דו-שלבי לבחירת יו"ר ועדה בכנסת: המלצה של ועדת הכנסת ואישור על ידי חברי הוועדה הנוגעת בדבר. בתקנון לא קיים הסדר להדחת יו"ר ועדה, אלא רק הסדר הנוגע להשעיה של יו"ר ועדה בשל קיום הליכים פליליים נגדו.
ישנם שני תקדימים, שהגיעו לכדי בירור בבג"ץ, הנוגעים להדחת יו"ר ועדה בכנסת חרף היעדר הסדרה מפורשת בתקנון. המקרה הראשון התרחש ב-1988. בתקופת ממשלת האחדות בין המערך לליכוד, החליטה הקואליציה להדיח את ח"כ מיכאל רייסר מהליכוד מראשות ועדת הכנסת משום שסירב לקדם הצעת חוק מסוימת. מכיוון, שכאמור, אין הליך מוסדר להדחה יו"ר ועדה, קיבלה אז מליאת הכנסת החלטה להדיח את כל חברי ועדת הכנסת ולמנות רק את חלקם מחדש, ובדרך זו הוצא ח"כ רייסר מהוועדה ונבחר יו"ר חדש.
עתירתו של רייסר לבג"ץ נגד המהלך התקדימי נדחתה. ואולם, נשיא בית המשפט העליון דאז מאיר שמגר ביקר בחריפות את הכנסת על המהלך וציין כי "הכנסת יצרה הליך פרלמנטרי שאופן השימוש בו לא הוגדר ולא תוחם. התקנון לא דן מפורשות בנסיבות שבהן הטיפול בנושא פלוני על ידי ועדה קבועה או על ידי וועדה אחרת אינו מניח את דעתה של המליאה ואין בתקנון התייחסות כלשהי לפטורי ועדה או של יושב ראש ועדה ... יש חשש מפני השלכותיו של צעד זה על יציבות מוסדותיו של הגוף המחוקק ועל תדמיתו".
המקרה השני אירע בתקופת ממשלתו של אהוד אולמרט ב-2007. ח"כ יעקב ליצמן (כיום שר השיכון והבינוי) קיבל אז את ראשות ועדת הכספים חרף העובדה שסיעתו לא הצטרפה לקואליציה. ראש הממשלה אולמרט העניק את ראשות הוועדה לליצמן באופן זמני במטרה למצות את המשא ומתן עם יהדות התורה לשם צירופה לקואליציה.
משא ומתן זה לא צלח, אך במקביל נחתם הסכם קואליציוני עם ישראל ביתנו ובמסגרתו קיבלה סיעתו של אביגדור ליברמן את ראשות ועדת הכספים. התעוררה אז השאלה המשפטית - כיצד ניתן להדיח את ח"כ ליצמן מראשות הוועדה בהיעדרו של הסדר מפורש בתקנון הכנסת.
גם העתירה הזאת נדחתה
הוחלט אז לפעול להדחתו של ח"כ ליצמן בדומה למנגנון המינוי. כלומר, בשלב הראשון ועדת הכנסת המליצה על הדחתו של ליצמן, ובשלב השני ועדת הכספים אישרה את ההמלצה והדיחה אותו. בעקבות כך הגיש ח"כ ליצמן עתירה לבג"ץ נגד הכנסת וטען כי אין סמכות להדיח יו"ר ועדה מכהן. הוא הוסיף גם כי אם ישנה סמכות כזו - אזי יש להוכיח עילה ממשית שתצדיק את העברתו של היו"ר מתפקידו, ולא ניתן היה, לטענתו, להדיח יו"ר ועדה מקצועי ומוערך אך בשל טעמים פוליטיים-קואליציוניים.
בג"ץ דחה אז את העתירה של ליצמן, וקבע כי אמנם אין בתקנון הכנסת סמכות הדחה מפורשת של יו"ר ועדה, אך לפי סעיף 14 לחוק הפרשנות הסמכה לעשות מינוי - משמעה גם הסמכה לפטר את מי שנתמנה או להשעותו מתפקידו.
לעניין עילת ההדחה, קבע אז בג"ץ כי העברת ח"כ מתפקידו כיו"ר ועדה, על בסיס שיקולים הקשורים בחלוקת התפקידים על בסיס קואליציוני, אינה פסולה. ואולם בג"ץ ציין כי אין מדובר בכלל גורף המקנה חסינות מביקורת שיפוטית לכל הדחה של יו"ר ועדה.
הנשיאה דאז דורית ביניש ציינה כי "ניתן להעלות על הדעת מצבים שבהם העברה מתפקיד תהיה שרירותית ומונעת משיקולים פסולים של רצון למנוע ניהול הוגן ותקין של הוועדה בידי יושב הראש שלה. אותם מצבים ככל שיתקיימו יהיו כרוכים, כך ניתן להניח, בפגיעה חמורה במרקם החיים הפרלמנטריים וביסודות משטרנו החוקתי, ובאותם מצבים קיצוניים התערבות שיפוטית בהחלטותיה הפנימיות של הכנסת עשויה להיות מוצדקת".
ככל שאכן ראש הממשלה נתניהו יחליט להתקדם בהליך ההדחה של ח"כ שאשא-ביטון, עליו לגייס רוב לכך הן בוועדת הכנסת והן בוועדת הקורונה, ולצפות לעתירה לבג"ץ שספק אם יאפשר הדחת יו"ר ועדה רק בשל רצונה לקיים באופן מקצועי את תפקידה החוקי - פיקוח של הכנסת על הממשלה. נראה כי הדחה כזו תעלה כדי העברה שרירותית ופסולה שמטרתה למנוע ניהול הוגן ותקין של הוועדה, בהתאם לאמת המידה שציין בג"ץ.
לכן, נראה כי יהיה לראש הממשלה פשוט יותר לבחור בהליך של תיקון החוק לתיקון ולקיום תוקפן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה), ולהפקיע מוועדת הקורונה את סמכויותיה מאשר להדיח את ח"כ שאשא-ביטון.
