יותר מהקשיים הכלכליים, קשה לאלי עינת (עינצ'י), ניצול שואה בן 80, עם הבדידות. הוא מתגורר לבדו, רווק, ללא ילדים. יש לו אחים, אבל הוא כמעט ולא רואה אותם. "אני יודע להעסיק את עצמי, אני מצייר, אני כותב, אז לא משעמם לי", הוא מספר. "אבל הבדידות חונקת וזה אחד הדברים שהכי מקשים עליי. אני כל כך שמח ביום ראשון. סופי השבוע שלי נוראיים בגלל הבדידות. אף אחד לא יודע מה איתי. יום יבוא ואני אפול, נשמתי תעלה לשמיים, ואף אחד לא ידע עד שהשכנים יריחו ויפרצו את הדלת".
בעיניים שלהם - פרויקט מיוחד לקראת יום השואה הבינלאומי:
• מרדכי זועק: "אני מגביל את עצמי באוכל"
• ניצול השואה שעבד בתוכנית החלל הרוסית: "אני במלחמת קיום"
• יפה חוסכת במזון ובחימום הבית: "במקום אוכל, אני קונה תרופות"
אלי הוא אמן, צייר ומשורר. הוא חי שנים רבות בלונדון, שם הציג את עבודותיו בתערוכות ופיתח את עצמו כאמן. "ההתחלה בלונדון לא הייתה קלה, אני זוכר את עצמי אוסף ירקות בגשם וחי בחדר קר ומנוכר. אחרי תקופה מצאתי עבודה בבית מלון והתחלתי לפתח את עצמי כאמן. חזרתי לארץ כי התגעגעתי, ואני מאוכזב מהחיים שלי פה".
כשחזר לארץ לפני כעשרים שנים הוא ניסה לקדם עצמו כמורה לציור ולא הצליח. "שלחו אותי ללשכת העבודה והייתי צריך לגשת לשם אחת לשבוע. אחר כך אמרו לי לחזור פעם בחודש, ואחרי תקופה אמרו לי שאני לא בגיל עבודה ולא לחזור יותר. פתאום ראיתי את עצמי מובטל אחרי שעבדתי ויצרתי בלונדון, ערירי ובודד. אני זוכר שתפסתי את הראש שלי עם דמעות בעיניים".
"אין לי פנסיה, אני מקבל חלק מקצבת הזקנה שלי מלונדון ואני מקבל מישראל עוד קצבת זקנה קטנה. כל זה מגיע בקושי ל-3,000 שקל לחודש. קשה לי מאוד להסתדר עם סכום כזה"
אלי, שמוכר כניצול שואה, נולד בבגדד ועלה לארץ אחרי המלחמה בשנת 1951. "אני זוכר בתור ילד איך כל הקהילה היהודית הייתה מתאספת סביב הרדיו כדי לשמוע מה מתרחש באירופה. אני זוכר את הדמעות בעיניהם של אימי ושל אחיי. הפרעות בבגדד היו נוראיות. הם היו נכנסים לשכונות יהודיות ואת הצעקות שמעו למרחקים. אני זוכר את המשפחה שלי שמים רהיטים כבדים נגד הדלת והחלונות כדי שלא ייכנסו, אבל הם בכל זאת נכנסו אלינו עם סכינים ואלות. נאלצנו לחיות במחתרת".
"אין לי פנסיה, אני מקבל חלק מקצבת הזקנה שלי מלונדון ואני מקבל מישראל עוד קצבת זקנה קטנה. כל זה מגיע בקושי ל-3,000 שקל לחודש. קשה לי מאוד להסתדר עם סכום כזה. אני קונה מעט מאוד אוכל, לא קונה את מה שאני אוהב. אני לבד, בודד, מאוכזב מאוד מהממשלה. בלונדון מעלים בכל שנה את קצבת הזקנה, פה לא. החיים שלנו הופכים להיות יותר ויותר יקרים אבל קצבת הזקנה לא עולה".
כמו אלי יש עוד אלפי ניצולי שואה. להתנדבות או תרומה היכנסו לאתר הקרן לרווחת ניצולי השואה או התקשרו למספר 03-6090866.
