הודעת הפרישה של מפקד היחידה הכלכלית בלהב 433, תת-ניצב אלי אסייג, מסמלת את המצב הקשה שאליו הידרדרה משטרת ישראל. קצינים מוכשרים, שעמדו בחוד החנית נגד הפשיעה החמורה ולא עסקו בפוליטיקה אישית – מוצאים את עצמם ללא אפשרות קידום בדרגות הגבוהות.
אסייג הוא מבני הדור הקודם, יש שיגידו האחרון, של החוקרים האמיתיים מהרחובות. הוא צמח בסמטאות תל אביב, רדף אחרי כל העבריינים הגדולים והקטנים. מהבלשים ששירתו שנים ביחידה המרכזית (ימ"ר) בתל אביב, שפעם הייתה נחשבת לתעודת מעבר לדרגות הגבוהות ולמפכ"לות.
הקצין הפורש אסייג ראה אינספור זירות רצח - רוזנשטיין, אלפרון ומוסלי היו רק חלק קטן מהיעדים שלו – והביא לפתרון שורה ארוכה של פרשות מסובכות, כמו רצח ששת בני משפחת אושרנקו, רוז פיזם, הסגרת רוזנשטיין לארה"ב, גיוס העבריין הראשון לתוכנית להגנת עדים.
הוא חי ונשם פשיעה חמורה, עבר את כל מסלול הפיקוד כולל ארבע יחידות מרכזיות: תל אביב, מרכז, ש"י וחוף. כן, הוא פחות טוב בקבצי אקסל, בתדרוכים ובליקוקים, כמו שעושים לא מעט קצינים כדי שהמפקד שלהם ימשוך אותם הלאה. לו אין מקום בסגל הפיקוד הבכיר של המשטרה.
אם היה פוליטיקאי, היה אסייג אולי צריך להגיד שהוא לא מוכן לחקור את פרשות 4000 ו-3000, להימנע מחקירת ראש הממשלה ואישים בכירים. לא בסירוב פקודה, בהעברה הגיונית ליחידה אחרת, הרי יאח"ה לכאורה מתאימה לכך יותר. אבל הוא הכניס את הידיים לאש.
איש לא אישר בפניו שזו הייתה הסיבה לכך שלא קיבל את דרגת הניצב בסבב האחרון, אבל אפשר להניח שהחקירות הללו לא קידמו אותו לראש התור. הוא הבין זאת בעצמו, ולכן החליט ללכת הביתה (כפי שפרסמנו לראשונה ב-ynet).
אירוע דומה התרחש לפני כמה שנים, עם חברו לנשק של אסייג, תת-ניצב אבי נוימן. גם הוא עשה מסלול דומה, ונעצר בתפקיד מפקד היחידה הכלכלית אחרי שהכניס לכלא את היעדים מספר 1 ו-2, ריקו שירזי ושלום דומרני. גם הוא לא היה מספיק טוב למשטרה. נוימן "הוגלה" למכללה לשוטרים, שם הבין שאין למפכ"ל שום כוונה להוציאו מהמקרר. הוא הזיל דמעה ועזב את הארגון.
משטרת ישראל כיום כבויה, חבוטה, מתנהלת רק מכוח האינרציה. יש שוטרים וקצינים מצוינים, אבל המערכת עצמה רקובה. תהליך ההתפרקות מהלוחמים האמיתיים בפשע החל עוד בתקופת המפכ"ל הקודם רוני אלשיך, עם מינויים תמוהים וסגל פיקוד מהאפורים שידעה המשטרה, והוא ממשיך בשנתיים האחרונות, בניהול ממלא מקום המפכ"ל, ניצב מוטי כהן, שידו האחת קשורה.
מי שמסתכל מהצד ומרוצה ממהלכים שכאלה הם לאו דווקא הפוליטיקאים, או קצינים אחרים שהתפנה להם מקום בקצה הפירמידה. אלה שצוחקים ולא מאמינים הם העבריינים, שרואים אט-אט איך המשטרה מפרקת את עצמה מנכסיה, הקצינים שמיררו את חייהם.
אסייג בצעדו הציב למפקדיו מראה, כדי שיבחינו בחוליי הארגון. אבל אם לא יירשם זעזוע של ממש, ספק אם משהו ישתנה. אולי רק אם מפקדו, מוטי כהן, יניח את האקדח וילך גם הוא הביתה, אחרי שנתיים שבהן לא זכה להערכה. לא מאוחר מדי.
