מיוחד: סיפור האסון בנחל חילזון
צילום: רועי עידן, ירון שרון | עריכה: תמר אברם
שנתיים עברו מאז טבע למוות סמל אביתר יוספי ז"ל בן ה-20 במהלך ניווט בנחל חילזון, והתחושות הקשות לא מרפות מבני המשפחה ומחבריו לסיירת צנחנים, שכבר הספיקו להשתחרר מהצבא. בעיקר מלווה אותם התחושה שניתן היה למנוע את המוות המיותר הזה.
חקירת מצ"ח שנפתחה בגין עבירה חמורה של גרימת מוות ברשלנות הסתיימה בעונש של עבודות צבאיות, ובמפקדים שקודמו לתפקידים בכירים. חומרים שהגיעו ל-ynet ומתפרסמים כאן לראשונה שופכים אור חדש על השעות הקריטיות באותו הלילה שבין 7 ל-8 בינואר 2019.
שרשרת המחדלים שהובילה למותו של אביתר החלה 12 שעות לפני הטביעה. התחקיר שנעשה באוגדה 98, שאחראית על חטיבת הצנחנים, העלה שהלוחמים לא נשלחו לבדיקת מדדים רפואיים, כפי שצריך לעשות לפני פעילות כה מואצת ומורכבת. הלוחמים גם לא קיבלו את שעות השינה שחייבים לקבל לפני ניווט מסכם מפרך שכזה, ובלילה שלפני הם ישנו חמש שעות ולא שש, מבלי שהתקבל אישור של קצין בכיר.
"יצאנו לניווט אחרי יום של שהייה בשטח, בלי הכנות מיוחדות. זה היה בקטנה, בלי הרבה נהלים", שחזר מול מצלמת ynet עומר בן עזרא, חברו של אביתר בצוות.
כשל נוסף ומשמעותי לא פחות היה כמות הציוד שנשאו על גבם הלוחמים במהלך הניווט. במשטרה הצבאית ערכו ניסוי כדי להמחיש את הבעייתיות ואת הזלזול של המפקדים בפקודות, שמגבילות את הציוד שלוחם צריך לשאת.
חוקר של מצ"ח הולבש באותו הציוד שנשאו הלוחמים בליל הניווטים: אפוד (וסט) לחימה, תיק לואו לנשיאה, חבלים, חליפת סערה, פליז צבאי, שני נאדי מים (שלוקרים), מדים להחלפה, שש מחסניות, מזרן פלציב, ציוד מבצעי אישי ועוד - כל זה כמובן יחד עם רובה ה-M4 האישי.
בשלב השני של הניסוי נכנס החוקר לתוך מאגר מים גדול בשטח, כדי שהמים ייספגו בציוד הרב, שמורכב בעיקר מבדים שונים. עוד לפני שנכנס למאגר המים נשא על גבו החוקר ציוד במשקל של 24 קילוגרם וחצי. לאחר שנכנס למאגר עד לגובה המותניים המשקל עלה בעוד קילוגרם וחצי, וכשהמים הגיעו לחוקר עד לגובה החזה, עומק המים שאליו הגיע אביתר בשיא ההיסחפות בנחל, משקל הציוד עלה בעוד כ-11 קילוגרם.
המשמעות: בשיא הכאוס הקטלני של ליל הסערה, אביתר נשא ציוד ספוג במים ששקל לפחות 35 קילוגרם. "כבר ביציאה לניווט הלוחמים נשאו ציוד שעלה על 40% ממשקל גופם", הודו באוגדה 98 - וזה היה רק אחד הכשלים בשלב ההכנות לניווט בהרי הגליל התחתון.
"נחל חילזון הוא בעיה, אבל אאשר אותו"
הקלטה של שיחה שנערכה בין חייל בסיירת לבין אחד הקצינים הבכירים בסיירת צנחנים חשפה את הטיוח העמוק של המפקדים כבר בשלב ההכנות. השניים שוחחו על תאי שטח (פוליגונים) באזור הניווט שבהם מותר או אסור ללוחמים לשהות, בעיקר מטעמי בטיחות.
החייל: "יש לנו רעיון ל(אימון) 'מסכם פרט', לצייר את הפוליגון מחוץ לשמורות טבע, לשלוח לר' המפק"ץ וכך לסתום פיות, אבל תכלס לא באמת לשמור את הפוליגון בלי שמורות הטבע. רק צריך את האישור שלך, שאתה מודע לזה ומסכים שכך יהיה".
הקצין השיב לו: "נחל חילזון זו הבעיה היחידה, אבל אני אאשר אותו".
התחקיר שנעשה באוגדה לאחר האסון גילה שהקצינים הבכירים החליטו לאשר את הניווט למרות תחזיות מזג האוויר הקודרות, וכשחלק מהלוחמים ללא הסמכה נדרשת. לוחמים אחרים לא נבדקו רפואית לפני הניווט, אבל בכל זאת יצאו לדרך.
למרות מזג האוויר החורפי יצאו באותו הלילה לוחמי סיירת צנחנים לניווט בהרי הגליל. לפי הלוחמים, התדרוך היה קצר עם נהלים רגילים ושגרתיים. בניגוד לנטען בתחקיר האוגדתי, בשום שלב לא נאמר להם שאסור לחצות את הנחל.
לתנאי השטח הקשים התווספו תקלות נוספות - מכשירי המעקב "דרורית" שקיבלו חלק מהלוחמים היו תקולים, מערכת תיאום הניווט הושבתה בעקבות תקלות טכניות וצוות החילוץ עזב את השטח, ונסע לישון ביישוב גילון הסמוך.
כבר בתחילת הניווט החל הגשם לרדת. "עד למעבר החובה ליד אשחר היו טפטופים, אבל בסך הכול זה עבר בצורה מנהלתית", שחזר עומר. "אני אפילו זוכר שאכלתי שם את כל נחשי הגומי ששמרתי בכיס, וגובה המים אז בנחל היה סנטימטרים בודדים".
"או שתחצה את הנחל ותירטב, או שלא תדקור את הנקודות או שתחזור למעבר החובה". הלוחם לקח את הסיכון ו"נעלם" למשך שלוש שעות
אבל בסביבות השעה 23:00 בלילה, לא הרבה זמן מתחילת הניווט, אחד הלוחמים כבר דיווח שאינו מצליח לחצות את נחל חילזון.
"יש לך שלוש אפשרויות", ענה לו הקצין האחראי. "לחצות את הנחל ולהירטב, לא לדקור את הנקודות (ולהיכשל בניווט – י"ז), או לחזור למעבר החובה".
הלוחם לקח את הסיכון, ובחלוף שעה נותק עימו הקשר. במשך שלוש שעות הלוחם פשוט "נעלם".
"הם סתם מבלבלים את המוח"
ככל שעברו השעות התקבלו עוד ועוד דיווחים של לוחמים על הקשיים בעקבות מזג האוויר. תוואי השטח פגע בקשר של הלוחמים, שנאלצו לפתוח את הטלפונים הניידים שלהם ולזעוק למפקדים: "המים מגיעים לנו עד המותניים".
הדיווחים של הלוחמים עלו בשרשרת הפיקוד של החטיבה, ולפי התחקיר שערך פיקוד מרכז, הקצינים זלזלו בחיילים ובהתרעות שלהם.
כך, למשל, נשמע אחד הקצינים בשטח במהלך אותו הלילה: "הם הולכים באזימוט 45 במקום 90. הם מטומטמים. שיחזרו חזרה לנקודת סוף המקורי ומשם נכווין אותם, אבל הם מטומטמים, הם פשוט לא יודעים לאן ללכת. וכל החוליות האלה שעולות לכרמיאל, שיחזרו אחורה, מצדי עד למעבר חובה, ויחצו לכיוון אשחר. יש מקומות שאפשר ללכת אליהם ושלוחות שאפשר לעלות בהן. הם סתם מבלבלים את המוח, שימצאו נקודה שממנה אפשר לעלות לאשחר".
"לא הרגשתי את הסכנה, לא הבנתי שאנחנו באמת בסכנת נפשות", שחזר רון, הלוחם האחרון שראה את אביתר בניווט. "חברים עלו בקשר ואמרו שזו נורה אדומה והם לא ממשיכים, ואני בתוכי חושב שהם בכיינים. 'סתמו את הפה, כאילו, צריך לעשות'. בדיעבד הייתי אדיש מדי לאירוע הזה".
רון ואביתר נפגשו במהלך ניווט הלילה, כשרון יודע שכבר נכשל בניווט ואילו אביתר עדיין יכול היה לעמוד במשימה. בשחזור שערך מול מצלמות מצ"ח, ולאחר מכן גם בשיחה עם ynet, הוא תיאר את הרגעים האחרונים שלהם יחד.
"הגשם לא הפסיק לרדת. חושך מוחלט, אני ואֶבְיָה מאחרים, עם הראש ברצפה. הכול היה מוצף – ראינו נחל אחד ענק. ניווט באסה. צריך לזכור – זה ניווט על סמך זיכרון, בלי לפתוח מפה, בלי פלאפון.
הרמנו אזימוט כפי שהנחה מפקד הצוות, וראינו למעשה שאנחנו לא בנקודת הסיום. זה ערער אותנו וגרם לנו לחזור לאחור, לפיצול שבילים. ראינו את האורות של כרמיאל והחלטנו לעלות לשם מהוואדי, כי בקשר הכריזו 'חדל' והנחו לעלות לנקודה הכי קרובה שרואים, לנקודת מבטחים.
"מסביב שלוחות מאוד תלולות. אני מת שזה כבר ייגמר. אביה נופל ומתוסכל. הוא נווט מצטיין וידע להגיד לאן נמשיך"
מסביב שלוחות מאוד תלולות. אנחנו מקלילים ואני מת שזה כבר ייגמר. אביה נופל ומתוסכל. הוא נווט מצטיין וידע בלייב להגיד לאן נמשיך.
כשחצינו את המים בהתחלה הם הגיעו לי בערך עד לפופיק. אני הייתי ראשון ואביתר בעקב שלי. נאחזנו בכל מה שהצלחנו להיאחז, כמו בשיח או בעגלת סופר שהייתה זרוקה שם. אחזתי בסלע גדול, ואז הגיע זרם שהעיף את אביה ואותי.
אני נפלתי על הברכיים וקיבלתי את השוק הראשוני כשהמים הגיעו לי לחזה. הייתה לי השתנקות שלא יכולתי לנשום בה, פשוט שוק. הזרם משך אותי לאחור והתחלתי להתפרע, להשתולל, בלי יכולת לנשום. הייתי בסטרס.
הגוף שלי כבר היה כולו מתחת למים, ולא היה לי המון במה להיאחז. איכשהו נעמדתי וראיתי את אביה נסחף. לא שמעתי אותו בהתחלה צועק כי הראש שלי היה מתחת למים בזמן שהוא נסחף. ניסיתי לחזור לכיוונו, צעקתי לו שיחזיק חזק".
ניסיון ההצלה של רון
אביתר פרפר ונאחז בשיח מעל קרקעית הנחל. בקצה הגדה ממול שלף רון את החבל מהתיק, כדי לנסות למשות את חברו מהמים.
"אביה צעק לי 'רון תציל אותי'. צעקתי לו שיחזיק חזק בינתיים. החבל לא הגיע אליו בניסיון הראשון, הייתי קצת רחוק מדי. זרקתי לו שוב והוא כמעט תפס אותו, שלח את היד ולא הספיק. זרקתי שוב אבל הוא לא הספיק לתפוס, ונסחף לאחור. בתוך עשר שניות הוא נעלם לי מטווח הראייה. באתי לחצות בחזרה לצד השני של הנחל כדי לחפש אותו משם, אבל זה לא היה אפשרי".
בשלב הזה ניסה רון לעלות ברשת הקשר ולדווח על היסחפות אביתר, אבל בקושי הצליח. "היה בלגן בקשר. אחד החיילים ענה לי וכביכול דיבר בשם החפ"ק, דרכו העברנו את המידע. ניסיתי להשחיל את עצמי ולדווח שאביתר נסחף, אבל לא לקחו אותי ברצינות. בפעם השנייה כשאמרתי מה קרה היה פתאום שקט בקשר. יריתי כדור נותב באוויר והתחלתי לעלות בריצה במעלה הכביש, מהוואדי לכרמיאל, כדי לקרוא לעזרה".
כשהוא לבוש בחליפת סערה, נשק שמוט ב"תלה צוואר", סחוט ממים ומתנשף בכבדות, נעמד לפנות בוקר לוחם הצנחנים ברחוב חוחית בכרמיאל, נופף בידיו וניסה לעצור כלי רכב.
"עמדתי שם כמו סמרטוט בכביש. שלושה נהגים התעלמו והמשיכו לנסוע, פשוט עקפו אותי. הרביעי, בן מיעוטים, עצר. אמרתי לו שהטלפון שלי כבר לא עובד. התקשרתי ממנו למ"פ ודיווחתי לו על מיקום האירוע. כשהם הגיעו רצנו יחד בחזרה למטה כדי לחפש את אביתר בנחל".
העיכוב בהגעה אל הנחל ואיתור אביתר
לאחר שהגיעו כוחות המשטרה וההצלה אל רחוב החוחית בכרמיאל הם נתקלו בבעיה. השער בין הרחוב לכביש הצר שיורד אל הוואדי היה נעול. במשך דקות ארוכות וחשובות המתינו הכוחות לפריצתו.
החילוץ של 669
כך הוקלט השוטר הראשון שהגיע לזירה, בשיחה עם כוחות כבאות והצלה: "תגיעו לפה, חייל נסחף בנחל. הצבא כבר פה. תגיעו זריז לפה, אפילו עם טרקטורון, זה דחוף. נשבור את המנעול, שיירדו. זריז. יאללה".
שעתיים ודקה. פרק זמן רב, נצחי כשמדובר באדם טובע, שחלף מהדיווח הראשוני של רון על היסחפות אביתר בנחל ועד שלוחמי החילוץ מיחידה 669 משו אותו מהמים ב-07:12 בבוקר.
הוא הובהל למסוק היסעור הסמוך, אך שבע דקות של פעולות החייאה הסתיימו בקביעת מותו בשטח. שעה קודם לכן עוד ראו אותו בתוך המים מפקד הפלוגה וסגנו, אך הם לא הצליחו להגיע אליו.
נחזור לאותן השעות הקטנות של הלילה, כשרון ואביתר עוד ניווטו סמוך לנחל. לוחמי סיירת צנחנים ששוטטו לבדם בהרי הגליל נתקלו בבעיות.
"אלה לא חבר'ה אהבלים, ופתאום אתה מתחיל לשמוע קללות של שביזות", שחזר עומר. "החפ"ק כמעט לא היה מעורב והיה קשה להגיע אליו, אז שימשתי תחנת ממסר לחבר'ה, כי הציר שלי היה בשלוחות. החבר'ה הבינו שדברים לא מתנהלים כמו שצריך. היו שם חבר'ה מאוד חזקים, וחלקם קיבלו היפותרמיה. חבר אחד סיפר שחבר אחר לא נראה טוב, בסוף פינו את שניהם במסוק של אביתר".
כשהתלונות והטענות של הלוחמים בשטח המשיכו להגיע, ומנגד לא היה מענה מהקצינים, החליט עומר לקחת פיקוד ולקבוע עובדות בשטח. "אמרתי בקשר שדי, מפסיקים את הניווט. לחדול, עכשיו נלחמים על החיים. זה לא היה מרצון, פשוט כי אין ברירה, כי לא שיתפו איתנו פעולה. בדיעבד זו הייתה הפקודה שנתן אחד הקצינים שעה מאוחר יותר".
בהמשך אותו הלילה עומר היה בין הלוחמים ששמעו את הדיווח של רון על ההיסחפות של אביתר. "רון עלה בקשר ואמר שאביתר נפל. חשבתי שזו 'חלקה' בקטנה, שהוא נפל לשנייה, קם והמשיך. ואז אחרי 10-5 דקות רון שוב אמר בקשר שאביתר נפל והוא לא מוצא אותו. ואז פתאום השתרר שקט בקשר, אז הבנו.
"ניסיתי לתפוס את החפ"ק, אבל לא הייתה יותר תקשורת. הצלחתי בסוף לדווח את זה לסמל. הוא ענה במקוטע, בלי תשובה חד-משמעית".
הפריצה ליישוב השכן, וההודעה בטיולית: "יש הרדוף"
אחרי שהצליח בקושי לדווח על ההיעלמות של אביתר בנחל, עומר מצא את עצמו בסיטואציה קשה. הוא טיפס עם ידיו בשלוחות תלולות, מול גשם סוחף, אל עבר בתי היישוב אשחר, כשעל גבו ציוד ספוג מים במשקל של כמחצית ממשקל גופו. "זה היה ממש קשוח. אחרי טיפוס בשיפולים לא נורמליים עם גרביים ספוגים ונעליים שמחליקות הגעתי לאשחר. שלפתי את הלדרמן שלי וחתכתי ריבוע בגדר של היישוב. קצת לפני 06:00 בבוקר נכנסתי פנימה לאיזה בית, ישבתי מתחת לפרגולה והחלפתי לבגדים חמים".
באותו הזמן הוא עדיין לא ידע שאביתר טבע למוות בנחל, אבל היה לו ברור שהיו דברים לא תקינים בניווט. "הרגשתי שאני באיזה מסע שאני לא צריך להיות בו. הבנתי שנחצו קווים, שהמצב לא ישוב לקדמותו".
שעה מאוחר יותר הוא נאסף עם חבריו בטיולית הפלוגתית. "פתאום אמרו בקשר שיש הרדוף ועוד שני נפגעים מהיפותרמיה", נזכר עומר. "כולם היו בשקט, חלק נשברו והתחילו לבכות. היה כעס על כולם, כי פשוט ידענו שמשהו כזה הולך לקרות. חבל שהקצינים לא ידעו".
באותו הזמן רון ישב ברכב צבאי, מנסה להתיישב ולהתחמם אחרי הלילה הקשה. מפקד הצוות הגיע אליו, חיבק אותו והודיע לו שאביתר אותר ללא רוח חיים. "קפאתי נפשית, יותר משקפאתי פיזית. הייתי בטוח שיש סיכוי שהוא בחיים, שהוא נסחף קצת אחורה ויצא מזה".
בעקבות האסון בנחל פתחה המשטרה הצבאית בחקירה שייחסה לקצינים המעורבים חשד לעבירה חמורה של גרימת מוות ברשלנות, עבירה שדינה גם שנים בכלא. בסופו של דבר הפרשה הסתיימה עם הדחת חלק מהקצינים ועם עסקאות טיעון שהעונשים החמורים שבהן כללו כמה שבועות של עבודות צבאיות, שחלקן הוא הרצאות לחיילים על האסון.
שניים מהקצינים שהיו מעורבים באסון עדיין משרתים בצה"ל. אחד מהם, מי שהיה אז מפקד החטיבה, קודם לדרגת תת-אלוף ומשרת כיום כמזכיר הצבאי של שר הביטחון בני גנץ.
לוחמי הסיירת, כמו גם בני משפחתו של אביתר, טוענים שהצבא טייח את חקירת האסון, בזמן אמת ובדיעבד. הממצאים של חקירת מצ"ח והתחקירים שנערכו בנושא, ושפורסמו בחלקם בהארץ, מראים עד כמה הטענות הקשות האלה קרובות לאמת.
13 צפייה בגלריה
המח"ט דולף יוצא מבית משפחת יוספי, ארכיון. למרות אחריותו לאסון הוא קודם לדרגת תת-אלוף
(צילום: יאיר שגיא)
"הלוחמים הם חלק מהחבורה המדהימה, הטובה ביותר שיש לישראל להציע, שהתנהגו בצורה מקצועית וכנה לאורך התחקיר", הודה המח"ט דאז יקי דולף בתחקיר המסכם. "ההכנות היו ברמה נמוכה וחפ"ק הניווט התרשל. האימון לא נעצר במהלך הלילה, גם אחרי שהורמו דגלים אדומים".
קצינים בכירים בזרוע היבשה היו חריפים יותר בתחקיר שעשו על האסון: "החיילים שפנו למפקדים נתקלו בזלזול ובחוסר קשב, והאימון החל לאחר שאישור התיאום עם פיקוד הצפון זויף".
הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי, שאחראי לקידום הקצינים שנמצאו אחראים לאסון, הוסיף לתחקיר: "במהלך האימון נשבר האמון הבסיסי בין החיילים למפקדיהם, בגלל כשלים ערכיים ומקצועיים של המפקדים. אם הופרו פקודות... הרי שמדובר בתקלה ויש להוקיע את האחראיים על כך". אבל למרות זאת, הענישה הייתה מקילה וחלק מהמעורבים קודמו באישורו בצה"ל.
שנתיים עברו מאז אותו אסון, וחברי מחזור נובמבר 2017 של סיירת צנחנים כבר השתחררו ברובם מהצבא. אחרי אותו ליל ניווט רון מצא את עצמו תחת "נקמת" המפקדים, שלדבריו לא אפשרו לו להמשיך בסיירת אחרי האסון. הוא ירד לתפקיד פיקודי בבסיס האימונים החטיבתי, ושב ליחידה לקראת סוף שירותו כשהקצינים התחלפו.
לא רחוק מזירת האסון בנו חבריו של אביתר לצוות אנדרטה קטנה לזכרו, גלעד אישי, זיכרון אינטימי. בשבוע שעבר הם נפגשו בבית העלמין הצבאי קריית שאול לאזכרה במלאת שנתיים לאסון, אבל המפגשים עם דליה ופנחס יוספי הפכו לחלק משגרת חייהם.
"כל פעם בתרגולת של נסיגה מהרים וגבעות היה לנו נוהל של 'אלונקה שחורה', ומעולם אביתר לא ירד ממנה, לא ביקש חילוף, תמיד סחב. איפה שהיית צריך אותו הוא היה", נזכר רון. "אחד החברים סיפר שאביתר תהה בפניו כחודש לפני שנהרג כמה זה מוזר שבהלוויות צבאיות רואים חיילים יורים במסדר הכבוד, אבל התרמיל לא נופל מהנשק. המשפט הזה קיבל בהמשך משמעות אחרת".
האסון חידד אצל רון ועומר את החובה לבחון היטב כל פקודה לפני שמבצעים. "למלש"בים שאמורים להתגייס ליחידות האלה או לטירונים קרביים הייתי אומר לחשוב לפני שמבצעים כל פקודה", המליץ רון. "להטיל ספק בדברים, למרות כל יראת הכבוד מהקודקודים. תמיד אפשר להפעיל קצת מחשבה, להבין מי נגד מי, מה קורה ואם באמת שווה לבצע את הדברים. לא הכול שחור או לבן".
עומר הוסיף: "תמיד יש תלונות, בכל מקום, בכל ניווט, ולא משנה אם יש גשם, בוץ או אם חם. הנקודה היא להבין מה קצה גבול היכולת שלך. לא בקטע של לוותר לעצמך, אלא מתי אתה תיפצע או יקרה משהו לא טוב. בסוף זה החיים שלך.
"יש תחרות גדולה מאוד עם עצמך, כי אתה שם עם כולם וכולם עושים, אז אתה לא תגיד לא. אתה תמשיך. זה תחום אפור בין היותר מדי לוויתור העצמי. תפעילו שיקול דעת, כי צה"ל זו מערכת טובה אבל גם תובענית מאוד", מזכיר עומר. "זה החיים שלך, וכמה שהצבא דוחף אותך לקצה, בסוף אתה מתאמן למלחמה. אתה כבר ילד גדול, וצריך להבין מתי הדברים טובים בשבילך ומתי הם יותר מדי.
"תעשו את הדברים, אבל תבינו גם מתי זה הקצה ופה יכול לקרות משהו לא טוב. כי לנו זה קרה, ולא אמרנו די. זה מחינוך שקיבלנו ולא בהכרח היה טוב. כל השירות אתה מתאמן למשהו ספציפי, ולכן זה היה כל כך מתסכל. זה לא היה צריך לקרות".
תגובת צה"ל לכתבה
מצה"ל נמסר בתגובה: "מותו הטראגי של סמל אביתר יוספי ז"ל טופל בחומרה, באופן נוקב ויסודי, במישור הפיקודי והמשפטי. בעקבות מותו של סמל יוספי ז"ל נערכו בצה"ל תחקירים יסודיים ומעמיקים. התחקיר היסודי אף כלל ארבעה דיונים בראשות הרמטכ"ל, רב אלוף אביב כוכבי, בהם נבדק לעומקו, באופן ביקורתי ומעמיק, כל היבט ופרט של האירוע.
"בסיום התחקיר ציין הרמטכ"ל, בין השאר, כי 'מדובר באירוע קשה ביותר שבסופו תוצאה טראגית אשר שורשיה בסדרת תקלות ושגיאות בהכנת האימון ובאופן מימושו תוך התנהגות לא מקצועית של כל שרשרת הפיקוד והתנהגות לא ערכית של חלק משרשרת הפיקוד'.
"חומרת האירוע באה לידי ביטוי בהחלטת הרמטכ"ל להדיח את כל שרשרת הפיקוד בגדוד הסיור של חטיבת צנחנים (חמישה קצינים - מפקד הגדוד, מפקד מגמה, מ"פ, סמ"פ ומפקד הצוות) וכן לנזוף פיקודית במפקד החטיבה.
"במקביל למישור הפיקודי, נחקר האירוע בחקירת מצ"ח מקיפה ויסודית, שכללה חקירה של עשרות עדים, איסוף מסמכים רבים ופעולות נוספות. בחקירה נבחנה אחריותם של כל שדרת הפיקוד, בכל שלבי האימון, החל מההכנות וכלה בפינוי הרפואי.
"לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות והליכי השימוע שנערכו, הוגשו כתבי אישום ביחס לחמישה מפקדים בעבירות של גרם מוות ברשלנות, התרשלות ואי קיום הוראות מחייבות, כל מפקד על פי חלקו באירוע. כלל הסדרי הטיעון הוצגו בפני בית הדין הצבאי, אשר כיבד אותם וקבע כי העונשים שעליהם הוסכם מאזנים בין כלל השיקולים הרלוונטיים והולמים את נסיבות המקרה.
"הטיפול באירוע העביר מסר חריף בכלל צה"ל, כי לא ניתן להשלים עם אירועים מעין אלה"
"הטיפול הפיקודי והמשפטי במפקד החטיבה ומפקד הגדוד היה ענייני וראוי, בהתאם למידת אחריותם לאירוע. הטיפול באירוע העביר מסר חריף בכלל צה"ל, כי לא ניתן להשלים עם אירועים מעין אלה, והוביל לנקיטת צעדים מערכתיים חשובים ששיפרו את הבטיחות באימונים בצבא.
"כמו כן, לגבי חלק מן הנאשמים בפרשה נערכו בבית הדין הצבאי הליכי גישור מורכבים ומעמיקים, בנוכחות משפחתו של המנוח, ובניהולו של נשיא בית הדין. הסדרי הטיעון שהוצגו ע"י הצדדים ואומצו בבתי הדין המחוזיים, בנוגע לאותם נאשמים היו פרי הליכי הגישור. משפחתו של סמל יוספי ז"ל לוותה ועודכנה לכל אורך הדרך על ידי גורמי צה"ל. צה"ל משתתף בצערה של המשפחה, מחזק את ידיה, וימשיך ללוותה ולתמוך בה".
בצה"ל הסבירו עוד כי הענישה נקבעה בהתאם למדיניות ענישת עבר באירועים מעין אלה, שלרוב לא כוללת עונשי מאסר בפועל. מפקד הגדוד, הוסבר, היה בליל האירוע בגזרה מבצעית בשטחים עליה היה אחראי, ובכל זאת מצא לנכון להתקשר בסביבות 1:00 בלילה לבדוק את מצב הפלוגה שניווטה בגליל. נמסר לו שמזג האוויר יבש ולכן את עיקר הענישה ספג הדרג שהיה בשטח ונחשב לזוטר יותר. לפי צה"ל, המג"ד גם דאג לוודא מראש שלוחמים יש לבוש וציוד חם לשהייה באימון.
עוד הוסבר באשר למפקד הגדוד כי תיק האימון באשר לניווט חורף בנחל חילזון אושר מחדש ע"י קצינים בכירים ממנו מדי שנה וכי הרשעת הקצינים המעורבים בבית הדין הצבאי כוללת גם רישום פלילי. חמשת הקצינים שנמצאו אחראים לאירוע העדיפו שלא להגיב.
