רמטכ"לים לשעבר, אלופים במיל', מנכ"לי משרד הביטחון לדורותיהם ובעלי תפקידים רגישים: יותר מ-50 מבכירי מערכת הביטחון בעשורים האחרונים הגישו תצהירים לבג"ץ במסגרת העתירה לחקירה מעמיקה של פרשת הצוללות. לצד קריאה לבדיקה רצינית של "קודש הקודשים" - רבים מהם מתארים את קבלת ההחלטות, האינטרסים והלחצים שליוו את רכישת הצוללות וספינות נגד טילים, שעמדו בלב תיק 3000.
לפני כשנה היועמ"ש אביחי מנדלבליט הודיע על הגשת כתבי אישום בכפוף לשימוע נגד תשעה חשודים בפרשה שנחשפה ב-2016, בהם סוכן מספנות טיסנקרופ בישראל מיקי גנור, מפקד חיל הים לשעבר אליעזר מרום (צ'ייני), מנהל לשכת ראש הממשלה לשעבר דוד שרן, השר לשעבר אליעזר (מודי) זנדברג, עו"ד דוד שמרון, היועץ הפוליטי לשר שטייניץ בתקופה הרלוונטית רמי טייב, יועץ התקשורת יצחק (צחי) ליבר, המשנה לראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר (מל"ל) אבריאל בר-יוסף, וכן מקורבו ואיש חיל הים לשעבר שי ברוש.
במהלך החקירה חתם גנור על הסכם עד מדינה – אך חזר בו. ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר עדות במסגרת חקירת הפרשה, אך לא נחקר כחשוד. התנועה לאיכות השלטון עתרה להקים ועדת חקירה ממלכתית ולפתוח בחקירה פלילית בחשד למעורבות נתניהו בפרשה. מחר ייערך בבית המשפט העליון הדיון בעתירה.
חלק מהתצהירים חשף לראשונה רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות", תחילה בלי זהות כותביהם, ובהמשך לאחר שהותר לפרסמם נחשפו חלקים מהם. כעת מביא ynet לראשונה את התצהירים המלאים כולם.
חתם על נוסחו הכללי של התצהיר לפיו למד על הפרשה מהתקשורת, ב-2016. בתצהיר מוזכר כי משרד מבקר המדינה העביר ליועץ המשפטי לממשלה חומר שמחייב המשך חקירה, ומצוין ש"גם העובדה שניתן אישור לגרמנים למכור צוללות תקיפה למצרים מבלי שמפקד חיל הים, מבלי שהרמטכ"ל, מבלי ששר הביטחון ומבלי שגורמי המודיעין לרבות המוסד מודעים לכך, חייבת להיבדק ולהיחקר על ידי הרשויות המוסמכות".
ברק כותב: "תהליכי הרכישה נעשו באופן בלתי סביר באופן קיצוני, ועל פני הדברים נראים כנגועים בשחיתות... הם הובילו להחלטות שגויות מבחינה ביטחונית, כלכלית ותקציבית שלחלקן אין הסבר מניח את הדעת".
ברק מתייחס להחלטה על רכישת הצוללת השישית, שגורמי המקצוע חלוקים ביניהם בנחיצותה: "תמכתי ברכישה זו משהשתכנעתי בשולי הביטחון שצוללת זו מעניקה ליכולות הביצוע של צה"ל, חרף הסתייגויות שהובאו ברמת המטה הכללי". אלא שברק טוען שהיום לא היה נוהג כך: "יודגש כי אילו ידעתי באותה העת את שאני יודע היום, לפי פרסומים בתקשורת, בדבר המלצות המשטרה וכתבי החשדות, כי גורמים פרטיים בעלי אינטרסים אישיים ועסקיים פעלו מאחורי הקלעים כדי לקדם רכישת צוללת זו, בוודאי שלא הייתי מאשר את רכישת הצוללת השישית".
ברק מתייחס לטענתו של שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, כי נתניהו נתן את הסכמתו לגרמניה למכור צוללות מתקדמות למצרים, וטוען כי "ככל שטענתו של מר יעלון נכונה, מדובר בהתנהלות חסרת תקדים, חסרת הסבר, ומסוכנת ביותר, שבה ראש הממשלה נוהג כמי שבסמכותו להכריע בעניינים כאלה לבדו, למרות שזה אינו המצב בישראל. ראש הממשלה הוא ראשון בין שווים, השר המופקד על מערכת הביטחון הוא שר הביטחון, והרמטכ"ל נתון למרותו של שר הביטחון, לפיכך, בלתי סביר שראש הממשלה יקבע לבדו את עמדת ישראל בנוגע לרכש מערכות לחימה עיקריות על ידי יריבים, וככל הידוע לי, מעולם לא נהגו כך".
חתם על נוסחו הכללי של התצהיר.
מנכ”ל משרד הביטחון בשנים 2013-2010 מעיד בתצהיר על עבודת המטה על גיבוש המדיניות לאבטחת מתקני הגז. "בדיונים אלו עמדתי הייתה כי יש למצוא דרך למנוע פגיעה במתקנים, אולם הטלת משימה לפיה צה"ל נדרש לפעול באופן שוטף וקבוע מעבר לגבולות ישראל, מהווה תקדים ושינוי מדיניות חריג ביותר". לדבריו, ההמלצה של מפקד חיל הים בשנת 2013, לקדם רכש מגרמניה לא הייתה בסמכותו של הדרג הצבאי, אלא של משרד הביטחון בלבד.
שני היה מעורב גם ברכישת הצוללת השישית בשנת 2010. שימוש בשש צוללות בו זמנית, לפי תצהירו, "נתקל בהתנגדות צה"ל, אג"ת והרמטכ"ל באותה העת, רא"ל גבי אשכנזי. עמדת צה"ל הייתה כי לנוכח העלות הכבדה, אין כל צורך בהגדלת הסד"כ, וקליטת הצוללת תדרוש הקצאת משאבים רבים לתחזוקה ותפעול. נוכח זאת נכנסתי בתיאום עם שר הביטחון לעבודת מטה, שהניבה פתרון ולפיו עם כניסת הצוללת השישית, תצא מהסד"כ הצוללת הראשונה. סיכום זה היה על דעת צה"ל והרמטכ"ל".
במסגרת ביקוריו בגרמניה שני למד כי אבריאל בר-יוסף עוסק ברכש הצוללות. "התנהלות זו לא נשאה חן בעיניי, והודעתי לראשי המל"ל ארד ועמידרור כי ראוי שמצב זה ייפסק שכן אין זה מתפקיד המל"ל לעסוק ברכש ביטחוני".
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
חתמה על התצהיר בנוסחו הכללי.
היועץ המשפטי של משרד הביטחון בין השנים 2017-2007 מעיד בתצהיר על אירועים שהעלו תמיהות גם בעיניו וגם בעיני אחרים "כבר במועד התרחשותם".
בן ארי מספר על השתלשלות האירועים סביב המכרז לרכישת כלי שיט שיאבטחו את מתקני הגז בשנת 2012. לדבריו לאחר שהמכרז מול ממשלת דרום קוריאה נכשל, היו מגעים עם ממשלת גרמניה למחיר מסובסד, אך לאחר שהם לא התקדמו הורה שר הביטחון לפרסם מכרז בינלאומי ביולי 2014. בעקבות זאת התקשר אליו ראש המל"ל אבריאל בר-יוסף כדי לשאול מדוע המכרז מתפרסם, וגם עו"ד דוד שמרון שביקש לדעת "מדוע המכרז מתפרסם וזאת למרות בקשת ראש הממשלה לעכבו". המכרז נסגר עם ארבע חברות, אך אז הודיעה ממשלת גרמניה כי היא מוכנה לפתוח במו"מ על השתתפות בעלות הספינות בתנאי שירכשו אותן בגרמניה, וב-2015 נחתם ההסכם עם טיסנקרופ.
בן ארי מתייחס לאירוע משנת 2015, בו הגיע למשרד הביטחון מסמך מהמל"ל לגבי רכישת שלוש צוללות- 7,8,9 ושתי ספינות נגד צוללות מתוצרת טיסנקרופ, שראש הממשלה מבקש לחתום עליו בפגישתו הקרובה עם תכניתמרקל, ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון והמנכ"ל הנחו אותו שלא לקדם את המסמך. הרקע להנחיה הייתה פגישה של נתניהו וקצינים בכירים, בו הם הציגו את התכנית הרב-שנתית של צה"ל, והוא הנחה אותם לרכוש שלוש צוללות ושתי ספינות. "חשוב להדגיש, כי כעניין שבסדרי שלטון רגילים, היוזמה להצטיידות בציוד צבאי, בוודאי ציוד אסטרטגי, מגיעה מצה"ל", מעיד בן-ארי "לא ידוע לי על מקרה שבו התהפך סדר הדברים ומערכת הביטחון נדרשה לבצע רכש למרות עמדתה". עוד הוא מציין כי לא היה לו ברור מי ניסח את טיוטת המסמך. "בדיקה שנעשה בדיעבד בלשכה המשפטית של המל"ל העלתה, כי אנשיה לא היו מעורבים בחיבור הטיוטה".
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
האלוף לשעבר כיהן מנכ"ל משרד הביטחון בין השנים 1999-1996 ואף חנך את הצוללת השלישית שנרכשה מגרמניה. הוא כיהן בשלל תפקידים ציבוריים, ביניהם מתאם פעולות השבויים והנעדרים מטעם ראש הממשלה בין השנים 2001-2011.
"כמי שעסק בין היתר ברכש בהיקפים נרחבים עבור צה"ל, האירועים שיתוארו להלן, בענייני רכש מחברת טיסנקרופ הגרמנית, נראו לי כמו גם לאחרים כבר בזמן אמת, בלתי סבירים בעליל אשר לגביהם לא זכיתי להסברים המניחים את הדעת", פותח בירן את התצהיר.
בירן הזדעזע לשמוע בדיעבד על קשריו העסקיים של נתניהו עם בן דודו נתן מיליקובסקי, "מידע שבוודאי היה מעלה בזמן אמת אצל בעלי תפקידים במערכת הביטחון". לדבריו, בתאריך 23 במרץ 2019 מר נתניהו התראיין לראשונה בנושאים הנ"ל, והתייחס בקולו למספר אירועים המוכרים לו אישית, תוך שהוא מוסר מידע שאין בו אמת.
בירן מסביר כי עיקר המחלוקות בעניין רכש הצוללות היה סביב השאלה כיצד ובאיזה מחירים תקציביים, ניתן להקים ולתחזק צי אסטרטגי יקר, למשימותיו ולצרכי הרתעה.
עד חודש ספטמבר 2014, למדינת ישראל היו שלוש צוללות, אשר נקנו או התקבלו במתנה מממשלת גרמניה בסוף שנות ה-90. בשנת 2005 התעוררו מחלוקות באשר למספר הצוללות הנדרש לצורך שמירה מיטבית על ביטחון מדינת ישראל, תוך עמידה במגבלות התקציביות ותוך התחשבות בסדר העדיפויות הביטחוני-תקציבי. למיטב ידיעתי המחלוקות שהתקיימו עד אז וכולל החלטה על רכש צוללות 4-5, הוכרעו בהליך סדור, תקין ומקצועי.
לדברי בירן, עד שנת 2009 התפיסה הייתה שחיל הים צריך להחזיק ולתפעל חמש צוללות. היוזמה להגדלת הסד"כ החלה בשנת 2009, מיד לאחר הבחירות לכנסת במספר, בעקבותיהן החל מר נתניהו לכהן כראש הממשלה. בעקבות מעורבותו ודרבונו, נחתמה עסקה לפיה ישראל תרכוש אותה צוללת נוספת, שישית במספר. בעסקה זו ייצג את חברת טיסנקרופ גנור, לאחר התערבות בוטה של דמויות מפתח שונות בישראל במינויו לתפקיד, ובהם מפקד חיל הים צ'ייני וסגן ראש המל"ל אבריאל בר יוסף.
"הצוללת השישית מעולם לא נדרשה על ידי הגורם המשתמש, לא על ידי חיל הים, לא על ידי צה"ל, ולא על ידי הגורמים המקצועיים במערכת הביטחון. היא למעשה הונחתה מלמעלה", מצהיר בירן.
בירן מוסיף כי החל משנת 2015 נתניהו מוביל מהלך לרכישת שלוש צוללות חדשות. לפי פרסומים, במסמך לתכנון עסקאות הרכש מחברת טיסנקרופ, הופיע באופן תמוה גם סעיף המבקש לרכוש שתי ספינות ייעודיות נגד צוללות. "אציין כי מעולם, בכל תפקידיי, לא שמעתי על דרישה לרכישה כזו מחיל הים, וגם לא מהרמטכ"ל, ואינני מכיר בעדיפות מבצעית ממשית של צורך מבצעי כזה". עוד מדגיש בירן כי הסמכות להחליט על רכישת ספינות נגד צוללות אינה מצויה כלל בידי המל"ל ולא בידי משרד ראש הממשלה. "הסמכות נתונה לחיל הים ולמטכ"ל, למשרד הביטחון, לדרגים המקצועיים, ולשר הביטחון, ומחויבת אישור קבינט (מדוע המל"ל עקף את צה"ל? וברשות מי? את השאלות הללו יש לחקור".
בירן מרחיב גם על פרשת כלי השיט, צורך ביטחוני חדש משנת 2012, שנועד להגן על המים הכלכליים של מדינת ישראל, ועל המתקנים שיוקמו בשדות הגז במרחקים גדולים מהחוף.
"לצורך זה, בוצעה עבודת מטה הכוללת בדיקות רבות וכן הוגדרה מסגרת תקציבית. ידוע לי שהועלו רעיונות להגנה במודלים שונים, עד לקבלת החלטה על שימוש בפריגטות (ספינות שמשקלן כ-1,200 טון) ומחיר ייחוס של כ-100 מיליון דולר לכל ספינה" מצהיר בירן "משרד הביטחון פרסם מכרז לרכש הספינות, בקרב מספנות דרום קוריאניות, המתמחות בייצור דגם זה. לאחר פרסום המכרז התרחשו אירועים "מוזרים" ומעוררי חשדות כבדים, או תמיהה מטרידה על דרכי פעולה לא סבירות. המכרז בוטל תחת "טענה" כי שלטונות גרמניה מציעים "עסקה" טובה יותר, ובחסות מרקם היחסים המדיני המיוחד בין הארצות. זאת, לרבות "הנחה" מהותית במחיר".
בנוגע למכירת צוללות מדגם מתקדם למצרים אומר בירן: "העובדה ששר הביטחון משה יעלון נאלץ לפעול באופן חריג בעניין זה, ולהיעזר בנשיא המדינה כדי לגלות מי בגרמניה אישר את המכירה, היא הזויה בעיניי. אני משוכנע שגם הנשיא חש אי נוחות גדולה, כאשר הגיע לגרמניה ושם השיבו לו, שעליו להתעדכן במה שמתרחש בישראל".
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
צור הוא אחד מהאלופים הבכירים שהיו שותפים להליכי רכש כלי השיט והצוללות בשנים המדוברות, ועדותו שופכת אור על רכישת צוללות יקרות נוספות בתקופה שצה"ל נמצא בפני קיצוץ תקציבי.
האלוף לשעבר ששירת בתפקידו האחרון כמפקד זרוע היבשה של צה"ל עד לפרישתו בשנת 2016. משנת 2011 הוא כיהן כראש חטיבת התכנון באגף התכנון, והיה אחראי על גיבוש התקציב של צה"ל. צור מספר על המחלוקת סביב רכישת הצוללת השישית: בצה"ל סברו שיש צורך בכך, אך הרכישה הותנתה בתוספת תקציב של מיליארד דולר מידי שנה. לדבריו "על פי המידע שנמסר לי באותה עת, תוספת תקציב זו הובטחה בדיונים עם משרד ראש הממשלה מר בנימין נתניהו. בשנים 2011-2014 תקציב צה"ל לא גדל באותם מיליארד דולר שהובטחו, והגם שההתחייבות לא בוטלה, היה ברור כי בפועל ההבטחה איננה מתממשת. למיטב הבנתי זו יכולה להיות אחת הסיבות שעמדת צה"ל השתנתה מאוחר יותר כפי שהבהיר בהמשך גם הרמטכ"ל גדי איזנקוט, כאשר ציין כי הסד"כ לא יעלה על חמש צוללות".
לדברי צור, "בדיונים שערכתי בשנת 2011, שני הגורמים שהפעילו את הלחץ המשמעותי ביותר להגדלת הסד"כ, ואף לבצע רכש נוסף, היו מפקד חיל הים באותה עת אלוף אליעזר צייני מרום, באמצעות אנשיו והמשנה לראש המל"ל אבריאל בר יוסף". לדבריו, הוא לא ידע בזמן אמת על הקשרים הפסולים לכאורה שהתקיימו בין מרום ובר יוסף לנציג טיסנקרופ בישראל מיקי גנור.
בשנת 2014, המשבר התקציבי של צה"ל היה כל כך חמור, שהופסקו האימונים, וצור עבר על כל הוצאה בתקציב מעל 5000 שקלים, כדי לחסוך בכל מקום אפשרי. זאת, בזמן שאושרו עסקאות רכש ענקיות בלי אישור המטכ"ל כנדרש.
"בסוף מבצע צוק איתן במהלך שיחה עם ראש הממשלה תיארתי בפניו עד כמה משמעותי הפער ביעילות תחמושת שאינה קיימת במחסני צה"ל וגם נגמרה אצל הכוחות הלוחמים, עקב אותם מיליארד דולר שלא הגיעו לתקציב צה"ל, לבין סוג התחמושת ההתקפית שיש לחיל השריון באופן זמין".
צור מעיד גם על רכישת ספינות להגנה על כלי שיט, ומתאר כי לאחר שרם רוטברג התמנה כמחליפו של אליעזר מרום (צ'ייני) כמפקד חיל הים באוקטובר 2011, הוא שינה את הדרישות של חיל הים לספינות קטנות יותר וזולות יותר מאשר הספינות שדרש מרום. מרום כזכור, הוא אחד החשודים שהיועמ"ש שוקל להעמיד לדין בפרשה, בכפוף לשימוע, לאחר שקיבל על פי החשד 557 אלף שקלים כספי שוחד ממיקי גנור, הסוכן של סוכנו של התאגיד הגרמני - טיסנקורפ בישראל.
אלוף במיל' גיורא איילנד, בעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, פירט בתצהירו "23 שאלות שהציבור זכאי לקבל עליהן תשובות". הוא כתב כי "החיבור בין חשיבות הנושאים לבין ריבוי סימני השאלה מחייב בירור יסודי, דבר שטרם נעשה. ברור כי חלק מהסוגיות אינן בתחום המקצועי של המשטרה, וגם אם אין להן היבט פלילי, עלולה להיות לכך השלכה מדינית-צבאית ותקציבית מרחיקת לכת. לאור זאת, וכפי שפרסמתי ב'ידיעות אחרונות' כבר בקיץ 2017, נכון להקים ועדת חקירה לנושא".
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
אלוף במיל' דוד בן בעש"ט, ששירת כמפקד חיל הים עד פרישתו מהצבא ב-2008 כתב בתצהיר כי "ככל שהפרסומים על תהליכי רכש שנעשו משקפים את העובדות כהווייתן, נדמה כי אלו נעשו באופן תמוה, שאינו משקף את דרך קבלת ההחלטות המוכרת לי. למרות שאני חושב שההחלטות לגבי רכש כלי השיט והצוללות חשובות, נכונות ומוצדקות עבור בניין הכוח של חיל הים, אני סבור כי יש לחקור ולבחון את השתלשלותם של תהליכי הרכש, לטובת לקחי העתיד".
אחד התצהירים המטלטלים ביותר מבין העשרות שכתבו בכירי מערכת הביטחון הוא זה של סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף במיל' דן הראל, ששימש כמנכ"ל משרד הביטחון מאוגוסט 2013 עד מאי 2016 (כיום הראל מתמודד במסגרת מפלגת "הישראלים" של רון חולדאי). הוא מתאר בתחילתו את מצוקת התקציב החריפה במערכת הביטחון ובצה"ל באותה תקופה, שהביאה לפגיעה בהצטיידות ובאימונים, ואת "הפעולות שבוצעו ונועדו לגרום למשרד לבצע רכש ביטחוני במחיר מופרז מטיסנקרופ, וכן ניסיונות לבצע עסקאות נוספות שאינן נדרשות או סבירות, עם חברה זו ספציפית".
בנוגע לרכש ספינות המגן תיאר את הניסיונות למנוע ממשרד הביטחון לפרסם מכרז בינלאומי: "הופעל עלינו מכבש לחצים, הן ממשרד ראש הממשלה והן מנציגי המל"ל, שנועד כל כולו למנוע את פרסום המכרז, בניסיון לגרום לכך שהמשרד יבצע את הרכש ספציפית מטיסנקרופ. קיבלתי הנחיות בכתב מהמזכיר הצבאי של ראש הממשלה האוסרות יציאה למכרז, וכן פניות בעל פה מראש המל"ל יוסי כהן, ומסגנו אבריאל בר יוסף". כהן משמש כיום כראש המוסד, בר יוסף נאשם בכפוף לשימוע בפרשת הצוללות.
"הבהרתי שלא ניתן לאפשר מצב שבו מתקני הגז עלולים להיות חשופים לסכנה, ואין דרך להימנע ממכרז", כתב הראל על תגובותיו לדרישה, וציין כי הורה למנהל הרכש לפרסם את המכרז, "מבלי ליידע מראש, כדי להדוף את הלחצים. לאחר הפרסום גברו מאוד הלחצים עליי לביטול מיידי של המכרז. ראש המל"ל כהן פנה אליי ואמר כי הוא מוסר הוראה מצד נתניהו, שניתנה בעל פה".
"השבתי שאוכל להתייחס רק אם אקבל מסמך כתוב", המשיך הראל. "להפתעתי, כהן חזר והעביר לי מסמך מטעם המל"ל שבו נרשם כי ראש הממשלה מנחה אותי לבטל את המכרז. אמרתי לו שבלי הוראה בכתב, ישירות מנתניהו ובחתימתו, לא אבטל - וגם אז אבקש להיפגש איתו ולהבין מדוע. דרישתי זו לא נענתה בתגובה כלשהי".
"באותו יום שבו ראש המל"ל העביר לי בכתב את הנחיית נתניהו, או למחרת, פנה גם עו"ד דוד שמרון בבקשה דומה ליועץ המשפטי של המשרד", הוסיף ושחזר. "הייתי משוכנע אז שהיא בשמו ומטעמו של ראש הממשלה. לא העליתי על דעתי כי ישנה אפשרות שעו"ד שמרון קשור גם לנציג טיסנקרופ בישראל, וכי הוא פועל תמורת תשלום בשירותו של סוכן החברה, מיקי גנור, בנוסף לפעולתו עבור נתניהו". שמרון נאשם בפרשה בכפוף לשימוע בהלבנת הון, גנור הודה במתן שוחד והפך לעד מדינה - ואחר כך חזר בו.
מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר הראל תיאר גם את השתלשלות העניינים בנוגע להחלטה לרכש צוללות: "אגף התכנון וגם המומחה מספר 1 לצוללות קבעו כי המצב האופטימלי הוא שישראל מפעילה ומתחזקת חמש צוללות. עמדת הרמטכ"ל, רא"ל גדי איזנקוט, כמו גם עמדת שר הביטחון יעלון ואחרים הייתה, כי לאחר קליטתה בחיל הים היא תחליף צוללת מדגם ישן יותר, וכך תשולב מבלי להגדיל את הסד"כ. עמדה זו באה לידי ביטוי גם באופן פומבי במסמך שפורסם באתר צה"ל בחודש אפריל 2016.
"על רקע זה, ולנוכח הקשיים בתקצוב, הופתעתי כאשר כבר בשנה הראשונה לאחר כניסתי לתפקיד העלה נתניהו את נושא רכש צוללת נוספת. בישיבה ב-2014 נתניהו אמר לי ולשר הביטחון יעלון בתקיפות רבה שהוא מעוניין שתירכש צוללת נוספת, שביעית במספר, תוך שהוא דופק בידו על השולחן.
"למרות שלא היה מדובר בהוראה רשמית, סברתי כי הנחיה שכזו אינה סבירה, לא רק לנוכח המחסור הקשה במשאבים ותקצוב, אלא גם לנוכח המידע שהיה ברשותי", כתב הראל. בישיבה נוצר ויכוח ביני לבין נתניהו, וזכור לי שהשבתי לו שאין כל צורך בצוללת שביעית וכי ממילא ידנו אינה משגת. הדיאלוג בינינו היה חריג. נתניהו אמר שידאג לתקצב רכש צוללת נוספת מתקציב חיצוני, ואני השבתי שאינני מקבל את דבריו. הזכרתי לו שהוא אינו מקיים הבטחות אחרות שניתנו למשרד ולי אישית על ידו לתוספת תקציב. בכך הסתיים הוויכוח".
"במהלך 2015", כתב הראל בתצהיר הדרמטי, "היו עוד יוזמות לבצע רכש צוללות מטיסנקרופ, חלקן נמנעו לאחר עימותים בין יעלון לנתניהו. למיטב זכרוני, באוגוסט התייחסה גם לשכת הרמטכ"ל למחלוקת, ומכתב שנשלח באופן חריג מהלשכה נועד להבהיר שצה"ל איננו מעוניין ברכש צוללת נוספת. לאחר המחלוקת, הנחה נתניהו את ראש המל"ל כהן לערוך בדיקה מחודשת, ובתום הבדיקה שערך הסכים כהן עם עמדת מערכת הביטחון, לפיה הסד"כ שיש לקיים הוא של חמש צוללות בלבד".
"בשלב זה סברתי שהעימותים הסתיימו", האמין הראל, "אבל המחלוקות התעוררו זמן קצר לאחר מכן באירוע שהחל באופן די מוזר בפברואר 2016. סמוך לנסיעת ראש הממשלה לגרמניה הגיע למשרדי מסמך שלא הכרתי שנשלח על ידי תא"ל במיל' יעקב נגל, שנכנס באותם ימים לתפקיד מ"מ ראש המל"ל. מסמך זה היה טיוטת מזכר הבנות בין ממשלת גרמניה לממשלת ישראל ועסק כולו ברכש ביטחוני נרחב, שברובו לא היה מוכר למערכת הביטחון".
בתצהיר כתב שנגל אמר לו שהמזכר אמור להיחתם תוך יומיים-שלושה בין הממשלות: "לאחר שעיינתי בו, התרשמתי שהמסמך עוסק בסוגיות רכש עתיר משאבים (מיליארדי אירו), שרובו כלל לא נדרש על ידי צה"ל או משרד הביטחון, וכולו מוכוון לרכש אמצעי לחימה ממספנה ספציפית אחת בגרמניה, טיסנקרופ. על פי הניסוח, ישראל מתחייבת לבצע רכש עתידי רחוק מאוד של שלוש צוללות (7,8 ו-9), ולהצטייד בשתי ספינות נגד צוללות, שכלל לא נדרשו על ידי צה"ל, וכן בספינות המגן".
הראל סיפר כי "בגלל חומרת הדברים ניגשתי מיידית ללשכת שר הביטחון יעלון, כמדומני יחד עם האלוף גלעד. יעלון נדהם, כי כמונו וכמו גלעד לא הכיר כלל את הנושא, ודרש לזמן דיון לאלתר. שוחחתי על כך עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט, וגם הוא לא הבין איך הגיעו סוגיות רכש אלו למסמך. הבהרתי לנגל שאנו מתנגדים למסמך מכל וכל. כדי לשכנע אותי בצורך העביר לי נגל נייר נוסף שהועבר לגרמנים בעניין רכש צוללות".
"לאחר שהבין שאיננו מכירים כלל את השיח שניהל קודמו עם הגרמנים ביקש נגל שאגרוס אותו", כתב בתצהיר. "המסמך שהכין יוסי כהן כלל למיטב זכרוני שרטוט חיצים לסימון מועדי החלפת הצוללות בעתיד. נגל שאל אותי אם אינני מודע לקשר בעניין זה בין המל"ל לגרמנים, ואמרתי שאיש בצה"ל לא יודע על כך דבר. להתרשמותי הוא הופתע מאוד. כמובן שיידעתי את שר הביטחון במסמך, ולא גרסתי אותו. השר יעלון קיים בעקבות זה פגישה אישית עם נתניהו, במהלכה התקיים עימות חריף נוסף בין השניים".
"העובדה שכל המגעים, הפגישות והמשא ומתן בוצעו על ידי גורמים ממשרד ראש הממשלה כמו ראש המל"ל, שליחו המיוחד של ראש הממשלה, סגן ראש הממשלה וגם עורך דינו, תוך מידור כל אנשי משרד הביטחון וצה"ל והסתרתו אפילו מראש משלחת הרכש בגרמניה שהושאר מחוץ לדעתי ועד השר הממונה – אינה סבירה בצורה קיצונית ואומרת דרשני", סיכם הראל. "מידור שיטתי שכזה לא יכול להיות מקרי. במרוצתם של גורמים שונים להבטיח הוצאת הזמנות רכש במיליארדי אירו למספנה אחת מסוימת, נדרסו כל הנהלים והושלכו ככלי אין חפץ בם, והפוטנציאל לפגיעה בביטחון המדינה - לולא נעצר רכש זה - גדול ומדאיג".
רא"ל במיל' דן חלוץ כתב כי הוא רוצה להבהיר בתצהירו "עד כמה משוללות היגיון מקצועי היו הפעולות שננקטו, עד כדי כך שההסבר האפשרי עשוי להיות העדפת אינטרסים אישיים של חלק מהמעורבים". הוא הזכיר כי עד ספטמבר 2014 החזיק חיל הים שלוש צוללות: "ההחלטה על רכש צוללת רביעית וחמישית התקבלה בעת שכיהנתי כרמטכ"ל, ובניגוד לעמדתי. אבל ברור לי שמדובר בהחלטה שהתקבלה בדרך תקינה, לאחר עבודת מטה נרחבת".
חלוץ ציין כי "הצוללות החמישית הגדילה את הסד"כ מעבר לנדרש, כאשר המענה המבצעי שהתקבל כתוצאה מרכישתה הוכפל כמעט. היום אין מחלוקת שרכישת צוללת מספר 6, ואחר כך רכש שלוש צוללות נוספות, קודמו במעורבות ישירה של חשודים בפלילים. הנימוקים שניתנו כהצדקה לקידום הרכש בלתי סבירים. למשל, היוזמה להתקשר עם גרמניה 14 שנה לפני מועד קליטת הצוללות, באמצעות מזכר שהכנתו הוסתרה במשך יותר חצי שנה ממשרד הביטחון, לא סבירה כלל".
בנוסף הזכיר חלוץ בתצהיר את ההצדקה לכאורה לקידום העסקה - החשש שקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל תוחלף בבחירות שנועד להיערך ב-2017: "אין היגיון בנימוק זה, ולראיה עסקת הבאת צוללות 4 ו-5 אושרה עוד לפני שמרקל נכנסה לתפקיד. ראוי לבדוק אם נימוק זה לקידום הרכש במועד מוקדם שימש כתירוץ לאפשר את העסקה שבה היו מעורבים גורמים שהפכו בהמשך לחשודים בפלילים".
ראש המוסד לשעבר דני יתום, שרץ בבחירות כעת בראש מפלגת "ותיקי ישראל", הזכיר את הריאיון שבו אמר נתניהו כי אישר לגרמנים למכור צוללות למצרים עקב "סוד" שלא היה בידיעת גורמי הביטחון הבכירים. "הטענה שמידר את מערכת הביטחון מטעמי סודיות ביטחונית בלבד לא מתקבלת על הדעת, איננה סבירה בצורה קיצונית ומוסיפה חשד של ממש המחייב חקירה באזהרה", כתב אלוף במיל' יתום, בעבר ח"כ מטעם מפלגת העבודה.
"העובדה שהצמרת הביטחונית הודרה מתדריך קבלת ההחלטה חריגה במיוחד, לאור העובדה כי הנושא כבר עלה בעבר לדיון", הוסיף יתום בתצהירו. "נראה כי נתניהו קיבל בעניין זה החלטה במסלול מזורז מאוד, ללא דיונים עם גורמי המקצוע וללא הבאת הנושא לאישור הקבינט, באופן שמיטיב לא רק עם מצרים – על כל המשתמע מכך – אלא מיטיב מאוד גם עם טיסנקרופ. במשך כל שנותיי במערכת הביטחון, מעולם לא נתקלתי בסוג כזה של הסתרת מידע מגורמי הביטחון הכי בכירים בישראל".
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
מפקד חיל הים לשעבר, אלוף במיל' ידידיה יערי, דרש לבדוק באופן יסודי את הפרשה: "רצף אירועים כזה מציב סימני שאלה קשים בנושאים שונים, שלא ניתן להם הסבר מניח את הדעת, ועולה כדי חשש כי החלטות ביטחוניות כבדות משקל התקבלו כאשר הן נגועות באינטרסים אישיים".
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
שירת כאלוף במטכ"ל ובשנים 2015-2006 כסגן מפקד פיקוד דרום במילואים. "כיום, כאיש עסקים אני נתקל, וביחד עם אחרים, מונע עסקאות אשר מעורבים בהן צדדים עם ניגודי עניינים, במאות מונים פשוטות ופחות גורליות מעסקת הצוללות. ולכן אני חרד לגורלה של המדינה כאשר אף ב"קודש הקודשים" – ביטחון קיומנו, נראה כי לכאורה מתקיימות פעילויות העלולות למוטט את יסודות ביטחון ישראל".
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
בן זאב, שכיהן בשנים 2011-2007, התייחס לסוגיית הסכמה למכירת צוללות למצרים עוד בתקופת כהונתו – עסקה אחרת מזו שעוררה מחלוקת בהמשך. "ממשלת גרמניה מייחסת חשיבות רבה לעמדת ישראל בעניין מכירת נשק התקפי למדינות סמוכות", הצהיר.
בן זאב תיאר מגעים לרכישת הצוללת השישית שנתקעו ולפיכך הוא הזמין למעונו ארוחת ערב עם בכירים. "ביום בו נערך המפגש, פנה אליי באמצעות הטלפון מר אבריאל בר יוסף, סגן ראש המל"ל באותה עת... להפתעתי, בר יוסף ביקש ממני לצרף לארוחה זו את מר מיקי גנור, שעתיד לדבריו, להיות נציג המספנה בישראל. השבתי לו בסירוב מוחלט".
לאחר ארוחת הערב, "במועד שאינו זכור לי במדויק, הופתעתי כאשר התקשרה אליי טלפונית מישהי שהזדהתה בשם עתליה רוזנבאום והציגה עצמה כבכירה במל"ל... העלתה את שמו של מר מיקי גנור, ואמרה לי שהוא בעל השפעה רבה וכי יש לו חברות עסקיות רבות, וכן כי הוא נזקק לבעלי תפקידים בדירקטוריונים השונים של החברות שברשותו. היא הוסיפה, שלנוכח העובדה שבקרוב אפרוש משירותי במשרד החוץ, כדאי לי לשמור על קשר טוב עמו. סיימתי את השיחה, ביקשתי מגב' רוזנבאום שלא תתקשר אליי בעתיד... בעדותי במשטרה דיווחתי על שיחה זו וידוע לי כי גב' רוזנבאום הכחישה בחקירתה שטלפנה אליי".
בהמשך המגעים הפכו רשמיים, ולבקשת נתניהו השגריר לא דיווח עליהם לממונים עליו. "במשך תקופה ממושכת, את הדיווחים בעניין התקדמות רכש צוללת זו העברתי בהתאם להנחיית מר נתניהו לאבריאל בר יוסף בלבד, ולא לגורמים הממונים עליי במשרד החוץ, לרבות לא לשר". הוא ביקש עם זאת שנתניהו עצמו יעדכן את ליברמן.
"ראוי לציין שרה"מ הסביר את הנחיית האמברגו על הדיווחים בנושא זה בשורת הדלפות המסכנות את ביצוע העסקה. אכן באותה עת סבלנו ממכת הדלפות שהכבידו במיוחד על הקנצלרית לקדם את הנושא".
בסיום התצהיר בן זאב מציין שלאחר סיום כהונתו גנור פנה אליו בבקשה להעסיקו כדי "שאקדם בעבורו במסדרונות השלטון את רכש הצוללות לישראל... לאחר שנועצתי בעניין זה דחיתי את הבקשה, בין היתר לנוכח תמיהות שהתעוררו אצלי בעניין כשרות התהליך ואף בשל הסתייגויות ששמעתי מגורמים עמהם נועצתי על אופן התנהלותו של מר גנור".
"כמי שהיה 10 שנים חבר המטה הכללי, ובין השאר עסק בנושאים אסטרטגיים, היה הממונה על הקשרים הביטחוניים-אסטרטגיים עם ארה"ב, אני עוקב בדריכות ובחרדה אחר נושא רכש הצוללות.
"כשנלווה אליו האישור שניתן לגרמנים למכור צוללות תקיפה למצרים מבלי ששר הביטחון, מבלי שהרמטכ"ל ומבלי שמפקד חיל הים, שלא לדבר על גורמי המודיעין לרבות המוסד מודעים לכך, אי אפשר להשאיר נושא כל כך רגיש... לוט בערפל, מתוכן נשמעות הצהרות של בעלי תפקידי מפתח והאשמות שמשמעותן חמורה ביותר עד כדי בגידה".
לאחר שחרורו כיהן כמשנה למנכ"ל מבקש המדינה וכממונה על ביקורת מערכת הביטחון, בין 2001 ל-2013. "רבות מהבדיקות והדוחות עסקו בסוגיות הביטחוניות החסויות והרגישות ביותר של מדינת ישראל וכידוע על פי חוק, הכול היה פתוח בפני ביקורת המדינה בתחומים אלו".
"בתוקף היכרותי העמוקה עם מערכת הביטחון... פנו אליי בינואר 2020 חמישה מבכירי מערכת הביטחון, ששירתו בתפקידי המפתח בעת קרות תהליכי רכש אוניות השטח והצוללות בבקשה לסייע "בדחיפת" בדיקה כוללת של תהליכים אלו על ידי מבקר המדינה או הקמת ועדת חקירה. לטענתם, כל אחד מזווית הראייה שלו, ראה, חווה והעיר בזמנו על ליקויים חמורים בתהליכי קבלת ההחלטות בנושא רכש אוניות השטח והצוללות. ליקויים שלדבריהם, לכאורה, לא נבדקו כלל בראייה כוללת מערכתית ולכל אורך ורוחב מסלול קבלת ההחלטות.
"החמישה הם: עו"ד אחז בן ארי, שהיה היועמ"ש למשהב"ט, תא"ל במיל' שמואל צוקר שהיה ראש מנהל הרכש, אלוף במיל' עמוס גלעד שהיה ראש האגף המדיני-ביטחוני, תא"ל במיל' אילן הררי שהיה מבקר צה"ל ואל"מ במיל' חגי טננבוים שהיה מבקר מערכת הביטחון במשרד הביטחון. בעקבות טענותיהם ומוכנותם להעיד, פנינו למבקר המדינה, מר אנגלמן – ובידיעת היועץ המשפטי לממשלה, בבקשה מסודרת, לזמנם ולשמוע את עדותם, אולם לדאבון הלב לא נעשה דבר".
"כמי שהיה מופק שנים רבות על ביקורת המדינה, על מערכת הביטחון וארגוני הביטחון... אני יכול לומר באופן המקצועי והמוסמך כי אני לא מכיר בתולדות הפיתוח, הרכש והייצור הביטחוני כי לא היה פרויקט אסטרטגי בהיקף כזה (כמו רכש הצוללות ואוניות השטח) ואף פחות בהרבה, שלא נבדק ונחקר ביסודיות ובראייה שלמה וכוללת, ובוודאי כאשר עלו טענות קשות על דרך התנהלותו על-ידי הגורמים שהיו מעורבים ישירות".
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
"ברצוני להצהיר מידיעה אישית על אירועים שהתרחשו בהם נטלתי חלק, וכן על התהליך הראוי והמקובל לרכישת כלים אסטרטגיים, באופן שיבאר עד כמה חסרות תקדים ומשוללות היגיון מקצועי היו פעולותיו של ראש הממשלה, עד כדי כך שההסבר האפשרי היחידי לחלק מפעולות אלו הינו ניגוד עניינים המוביל להעדפת אינטרסים אישיים של בעלי תפקידים שונים, כולל ראש הממשלה ומקורביו על פני אינטרס ביטחון המדינה", כותב בתצהירו יעלון, שמתמודד לכנסת בראש מפלגת תל"ם.
יעלון באולפן ynet בשבוע שעבר
(צילום: משי בן עמי)
הוא מתאר עבודת מטה סדורה במערכת הביטחון ובצה"ל שבסיומה נקבעה עמדת משרד הביטחון בעת כהונתו, שלפיה לצה"ל דרוש צי של חמש צוללות, "עמדה שהוסכמה גם על ידי ראש המועצה לביטחון לאומי מר יוסי כהן".
הוא דרש לחקור את רכש הצוללת השישית - "הן את ההחלטה על רכישתה, והן את הקביעה אם תתווסף לחמש הצוללות הקיימות או תאפשר להחליף צוללת מדגם ישן, וזאת במיוחד לנוכח המעורבות העמוקה של גורמים שהיום חשודים בפלילים".
בהמשך מתאר יעלון דיון מאוגוסט 2015 על התוכנית הרב-שנתית של צה"ל שבו "זכור לי בוודאות, כי הנחיה מספר אחת של ראש הממשלה הייתה להעלות את מספר הצוללות בצי לתשע". הוא הוסיף: "במהלך כהונתי כשר ביטחון, פעל נתניהו מספר פעמים באופן לא סביר, המנוגד לעמדת מערכת הביטחון (הפועלת בתוך אילוצים תקציביים), באופן שנועד להרחיב את היקף הרכישות מחברת טיסנקרופ. כך למשל, כבר בשנת 2014 בישיבה שנערכה במועד שאינו זכור לי במדויק, טען שיש צורך בצוללת נוספת, שביעית במספר, ודרש ממנכ"ל המשרד, דן הראל, לרכוש צוללת כזו.
"דרישתו זו אשר לא הייתה קשורה כלל לצורך המבצעי, הוצגה למנכ"ל בישיבה בנוכחותי במהלכה דפק מר נתניהו על השולחן, פנה בקול בוטה אל מר הראל ושאל: "למה אתה לא קונה עוד צוללת?" המנכ"ל השיב שלמערכת הביטחון אין תקציב להוצאה כה גדולה.
"מר נתניהו השיב למנכ"ל כי הוא ידאג לתקציב נוסף, והמנכ"ל נאלץ לענות למר נתניהו באופן חריג, שהוא לא מאמין לדבריו. אציין שדרישה לרכישה נוספת נראתה באותה עת בעייתית ביותר, כאשר ראש הממשלה עצמו מקבל החלטות קשות שהובילו לקיצוצי תקציב, וכפי שציין גם מבקר המדינה, פגעו בכשירות צה"ל".
יעלון מבקש לחקור סוגיה נוספת: "המסמך לתכנון עסקאות הרכש מחברת טיסנקרופ, הועבר באופן תמוה, ממשרד ראש הממשלה, אל מר עמוס גלעד, ראש המטה המדיני ביטחוני. במסמך זה הופיע גם, הפלא ופלא, סעיף המבקש לרכוש שתי ספינות ייעודיות נגד צוללות". מכיוון שלא שמע על כך מעולם לפני כן, וגם לא מנכ"ל משרדו, הוא פנה לרמטכ"ל גדי איזנקוט. "ידוע לי כי בעקבות דרישתי, הרמטכ"ל אכן ערך ברור בנושא, בסיומו הובהר כי אף גורם בצה"ל לא העלה דרישה כזו, לספינות נגד צוללות".
עניין רכש של ספינות הגנה על מתקני הגז הוא סיף מפורט נוסף בתצהיר יעלון, שמתאר כיצד מכרז לרכש הספינות פורסם לאחר בחינת הצרכים. "לפתע, וללא כל הסבר תהליכי סביר, במהלך שנת 2014, פנה נציג משרד רה"מ למנכ"ל משרד הביטחון בדרישה שלא לפרסם את המכרז הבינלאומי, ולבחון במקום זה אפשרות להצטיידות מחברת טיסנקרופ, הגם שלחברת טיסנקרופ אין כלל התמחות וניסיון בייצור כלי שיט... למרות הפער במחירים, ראש הממשלה ונציגיו חזרו ודרשו שלא לפרסם את המכרז, כולל פניה אישית של מר נתניהו אליי. הנימוק שנמסר לי ולמנכ"ל משרד הביטחון היה שפרסום המכרז יקשה לקבל הנחה מהיצרן הגרמני".
יעלון מתאר פנייה של עו"ד שמרון ליועמ"ש משרד הביטחון במייל. בהמשך בקשה נוספת הועברה למנכ"ל משרד הביטחון, ש"דרש שהוראת ראש הממשלה, תועבר לו בכתב. להפתעתו הרבה של מנכ"ל משרד הביטחון, ולאכזבתו הרבה מעצם התהליך הפסול, ראש המל"ל אכן העביר הודעה כתובה בה נאמר כי יש הוראה של ראש הממשלה, אשר מורה על ביטול המכרז. אציין כי מר נתניהו פנה בעל פה במקביל גם אלי, ובשלב זה, גם שלא היה בידיעתי כי מדובר בחשש לפלילים, היה ברור לי כשמש שמדובר בהתנהלות בלתי סבירה באופן קיצוני. אי אפשר היה להבין מדוע ההסבר הכלכלי הברור, על יתרונות המכרז, המובן לכל בר דעת, לא משכנע את מר נתניהו".
בסוגיית מכירת הצוללות למצרים, יעלון מציין שהיה מוסכם על כל הגורמים שישראל מתנגדת למכירת צוללות התקפיות. עמוס גלעד גילה על שינוי העמדה במפתיע, ושר הביטחון יעלון פנה לראש הממשלה בשאלה. "נעניתי בשלילה. לאחר מכן, פניתי שוב לראש הממשלה, מר נתניהו, גם הפעם באופן לא רשמי, וזאת לאחר שהאלוף עמוס גלעד בירר את הנושא בשנית עם היועץ של קנצלרית גרמניה, שאישר את עצם הסרת ההתנגדות של מדינת ישראל, וגם הפעם - נעניתי בשלילה על שינוי במדיניות".
עם זאת, יעלון מדגיש ש"פעל באופן חריג" וביקש מהנשיא ראובן ריבלין לבדוק זאת בפגישתו עם הקנצלרית מרקל. "עם חזרתו לארץ, מסר לי כב' הנשיא כי אכן, מברור שערך עם הקנצלרית, עולה כי לגרמניה נמסר על שינוי עמדת ישראל בעניין רגיש זה, על ידי מר נתניהו. באותה עת, העובדה שראש הממשלה הפר את הסיכומים בעניין תיאום מלא עם משרד הביטחון, ופעל תוך מידור הגורמים המקצועיים בצה"ל, נראה כהליך תמוה מאוד ובלתי סביר".
בהמשך הוא מסכם: "כמי שמכיר היטב את מערכת הביטחון עשרות שנים, ברור לי, שלא יכולה להיות שום הצדקה להסתיר מגורמי הביטחון מידע חיוני - שהם זקוקים לו בתוקף תפקידם. ההסבר שמסר נתניהו (על טעמי הסודיות) שלא יכולה להיות בו אמת, מגביר את החשש שההסבר האמיתי להסתרה ולפעולה במסלול רכש מזורז קשור במניעים אחרים".
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
סימון פרי, פרופסור באוניברסיטה העברית שבעברו שימש כראש זרוע חשיפה ביחידה הארצית לחקירת פשעים חמורים ובינלאומיים במשטרה, תוהה מדוע נתניהו לא ייחקר בפרשה. הוא מעלה שני הסברים – האחד, כי בחקירה לא עלה חשד נגדו. ההסבר השני הוא שאינטרס ציבורי כלשהו הביא את היועמ"ש להחליט שהחשד לא ייבדק.
לטענתו, בשל העובדה שההכרזה שנתניהו אינו חשוד ניתנה במהלך הבדיקה המשטרתית, ולא בתום החקירה – הרי שההסבר השני הוא הסביר. עוד הוא מוסיף שהכרזה זו אסרה על המשטרה לברר חשדות כלפי נתניהו, וכי נוכח הצהרת היועמ"ש, אף נחקר גם לא היה מנדב מעצמו להפליל את ראש הממשלה, שהוכרז כי אינו חשוד בפרשה.
פרי טוען שבדיקת החשדות לא הייתה מסכנת אף אינטרס ציבורי, ומוסיף כי פנייתו של ראש הממשלה לוועדת ההיתרים, חשפה מידע שלא היה בידי היועמ"ש בעת שהכריז כי נתניהו אינו חשוד.
פרי קובע כי לשיטתו התצהירים שנאספו על ידי התנועה לאיכות השלטון מהווים תשתית לחקירת ראש הממשלה בתיק הצוללות ובתיק המניות. לאור האמור, הוא קובע כי יש להורות ליועמ"ש על פתיחת חקירה.
ארד כיהן כראש המל"ל ב-2011-2009. לטענתו, הרכש עם טיסנקרופ מחייב חקירה, והוא מציין כי הוא מגיש את התצהיר לנוכח ממצאי החקירה, ולנוכח המידע שנודע לאחר סיומה, וזאת לאחר שהעיד במשטרה ב-2017, וגם ב-2019.
רכש הספינות: ארז מציין כי ב-2012 נדרש צה"ל ע"י הממשלה להכין תוכנית להגנה על אסדות, תהליך שב-2014 הסתיים בהחלטה לרכוש מטיסנקרופ ארבע ספינות. הוא מזכיר כי לא היה מעורב אישית בתהליך, אך כי הוא סבור שהוא הסתיים בהחלטות שגויות שתוצאתן בזבוז משאבים המעורר חשד לשיקולים זרים.
לטענתו, לפי דיווחים שלא הוכחשו – ההחלטה על הספינות שונתה באופן מהיר וללא בדיקות, בהתערבות ראש הממשלה "אשר הפעיל לחץ על משרד הביטחון לבטל מכרז שפורסם, על מנת לבצע את הרכש מטיסנקרופ". הרכש, הוא מסביר, בוצע בהנחה שגויה שחיל הים יידרש להגן על אסדה במרחק רב, למרות שזמן קצר לאחר ההחלטה היה ידוע ש"לוויתן" תמוקם רק עשרה קילומטרים מהחוף.
ארד סבור שקבלת ההחלטה לשנות את סוג האסדה ומיקומה היא מחדל, שכן לא התבצע סקר ניתוח סיכונים ביטחוניים לכך. כך, הצורך המבצעי בעטיו הוזמנו הספינות מטיסנקרופ השתנה. ארד "משוכנע שיש לחקור את תהליכי קבלת ההחלטות בעניין מיקום המתקנים... ואת הלחצים שהופעלו כדי שהרכש יבוצע דווקא מטיסנקרופ, כולל מצד ראש הממשלה". הוא טוען כי עדותו של מיקי גנור מחזקת את מסקנתו.
הוא סבור שהמידע שעלה בעדות מעלה חשד למעשים שפוגעים ברכש מערכות נשק, וכי יש לבדוק אותם בוועדת חקירה ממלכתית.
מכירת הצוללות למצרים: על מכירת הצוללות למצרים הוא מספר כי עם כניסתו לתפקיד במל"ל, קיבל פנייה ממקבילו הגרמני. השניים נפגשו ושוחחו על מצבה העגום של טיסנקרופ. הוא התבקש לבדוק אם ישראל תתנגד למכירת שתי צוללות למצרים. בתמורה – שאל אם ניתן יהיה לקבל בתמורה תנאים משופרים לרכישת צוללת שישית.
לאחר מכן נבדקו בישראל סוגיית המכירה למצרים, וקניית הצוללת השישית. עמדת מערכת הביטחון הייתה שישראל מעוניינת להזמין צוללת שישית, ושתסכים למכירת הצוללות. ארד מפרט בתצהיר על התהליך שהביא למכירת צוללות ראשונות, "לנוכח המידע שהתפרסם באחרונה אודות מכירת שתי צוללות נוספות משודרגות". לטענתו, הטיפול בעסקה השנייה נעשה תוך מידור מערכת הביטחון וראשיה.
לטענתו, לפי דיווחים שלא הוכחשו, לא הועבר עדכון בזמן אמת על ידי נתניהו לאישור המכירה. ארד מספר על פגישה שערך עם ריבלין, ובו שמע כי הנשיא "נאלץ להיות מעורב בעניין מכירות הצוללות, לאחר ששר הביטחון יעלון פנה אליו וביקש שיסייע לו ולמערכת הביטחון לברר אם ייתכן שממשלת גרמניה החליטה למכור למצרים צוללות משודרגות, ללא כל תיאום עם ישראל, וחרף התנגדותה הנחרצת של מערכת הביטחון".
ריבלין טען באוזניו כי שמע ממרקל שההסכמה למכירת הצוללות התקבלה נתניהו. אך כי האישור נעשה מבלי לדווח למערכת הביטחון. "למיטב ידיעתי", מוסיף ארד, "נתניהו הכחיש והסתיר את מעורבותו באישור זה באזני שר הביטחון מר יעלון". ארד שולל את טענת נתניהו שהסביר שהסיבה למידור היא "סוד" שאינו יכול לגלות. "הדברים מקבלים משנה תוקף כשלגבי שתי הצוללות הראשונות נעשה תהליך מסודר".
רכש הצוללת השישית: בנוגע לרכש הצוללת השישית, טוען ארד כי יש לבדוק את הפעולות שהובילו את נתניהו והגורמים המעורבים לקבל את ההחלטה בניגוד לעמדת מערכת הביטחון. ארד טוען גם כי מעורבותו של עו"ד שמרון הייתה צריכה להופיע בהסכם ניגוע העניינים עליו הוא חתום, וכך גם בהסכם עליו חתום עו"ד מלכו. ארד טוען כי הזהיר את נתניהו מ"הסתבכות שעלולה להיגרם בשל צירופם של אנשי סודו".
ארד משחזר כי בתקופת כהונתו כראש המל"ל, ביקש נתניהו לעדכן בדבר רכש מטיסנקרופ רק את אבריאל בר יוסף, לימים נאשם בפרשה. הוא טוען כי קבוצת האנשים הקטנה שהייתה מעורבת בתהליך "קיימה קשר פסול עם מיקי גנור".
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
גלעד, שהיה ראש האגף המדיני-ביטחוני, מתאר כמה אירועים. "בפברואר 2016, בעודי מכהן כראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, נמסר לי באמצעות פקידות לשכתי, שיישלח אליי מסמך חשוב מראש המל"ל. כשקיבלתי לידי את המסמך המדובר, באמצעות פקס אדום, עיינתי בו וחשכו עיניי. סברתי שהוא חריג ותמוה ביותר. תוכנו דומה לתוכנית הצטיידות נרחבת ורב שנתית לחיל הים מטיסנקרופ".
"הרגשתי שמנסים להכשיל אותי. יצרתי מיד קשר עם מנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, ועדכנתי אותו. הוא ביקש שאגיע אליו למשרד בדחיפות עם המסמך וכך עשיתי. כשהוא נחשף לתוכן הבקשה, התרשמתי שהוא נסער מאוד. הוא אמר לי שמדובר במסמך חמור ביותר".
"הבהרתי להראל שהנושא כלל אינו בסמכותי אלא בסמכות הרמטכ"ל, מנכ"ל המשרד ושר הביטחון. סרנו שנינו ללשכת שר הביטחון יעלון, ועדכנו אותו על המסמך. גם מר יעלון היה נסער ודרש לכנס דיון מידי. למיטב זכרוני, במסמך זה דובר בין השאר על רכישת שלוש צוללות נוספות מגרמניה, ונאמר שיש לרכוש שתי ספינות נגד צוללות, ספינות עם טונאז' גבוה ואמל"ח נוסף".
"הראל חשש כמוני שמישהו מבקש לבצע פעולה בלתי תקינה, שתביא להוצאה תקציבית עצומה לאורך שנים בתשלומים לחברת טיסנקרופ", הוא כותב בתצהיר. "מלבד התמיהות בעניין תוכן המכתב והמקור לשליחתו למר הראל ואליי א היה כל הסבר הגיוני מדוע נשלח דווקא אלי כשהיה ידוע לכל שאין בסמכותי לאשר רכש ובפרט רכש אסטרטגי. תמוה יה שהדרישה הזאת יצאה מהמל"ל בשעה שאין כל קשר בין רכש כלי שיט וצוללות למל"ל".
"נדמה היה לי שניסו לטמון לי מלכודת - אם אשיב למסמך או אתייחס לתוכנו... עלול להיווצר הרושם אצל גופים קשורים אחרים, שמדובר באישור משרד הביטחון למסמך הזה", הוא כותב ומוסיף: "הצעתי למר יעלון להשיב למל"ל במקומי. למיטב ידיעתי נערכו דיונים סוערים בן שר הביטחון לגופים האחרים, לרבות המועצה לביטחון לאומי. דיונים שלא נטלתי בהם חלק".
לפי התצהיר, חשד גלעד בתמורה כספית עוד לפני שנפתחה חקירת המשטרה. "אזכיר שבתחילת 2015 משרד הביטחון דן ברכש ספינות להגנה על מתקני הגז בים התיכון. הנושא הזה אומנם אינו באחריותי, אבל נכחתי באחד הדיונים בלשכת המנכ"ל דן הראל, ולהפתעתי נכחו בדיון נציגי חיל הים ולא נציגי אגף התכנון. כלומר, לא הוצגה עמדת הרמטכ"ל".
”במסגרת אותו דיון הועלתה דרישה לרכוש דווקא מטיסנקרופ ספינות גדולות משמעותית מהנדרש, ללא מכרז, תוך ביטול מכרז בינלאומי לרכישת ספינות מגן... ביטאתי את עמדתי בעניין חוסר תקינות ההליך, והתייחסתי לעובדה ששינו את סדר גודל המשקל של הספינות ל-2000 טונות. לאחר שאמרתי את דברי בכעס בעניין הזה, שאלתי בבוטות 'מי מקבל כאן כסף?' ועזבתי".
בהמשך התצהיר הוא מתייחס לאישור מכירת הצוללות למצרים: "במסגרת תפקידי כראש האגף המדיני-ביטחוני, באחד מביקוריי בגרמניה במארס 2015, נודע לי שהוחלט לבצע עסקה למכירת צוללות למצרים על ידי טיסנקרופ. הופתעתי מאוד לגלות זאת, במיוחד אחרי שאנשי שיחי הוסיפו ואמרו לי - מדובר בעסקה משמעותית והיא תיושם. כבר התקיימה התייעצות עם ממשלת ישראל ואף ניתן אישור מראש הממשלה נתניהו".
גלעד מספר כי ב-2014 הוחלט כי מכירת הצוללות לקהיר ירדה מהפרק, ולפיכך "המידע הזה הותיר אותי המום. הוא השאיר בי תחושה קשה ביותר". באותו יום הוא דיווח על כך לשר הביטחון יעלון.
"יעלון היה מופתע והמום. השר נפגש פעמיים בשתי פגישות עבודה שונות עם רה"מ, שאל אותו על האישור שנתן למכירת צוללות למצרים - ושמע אותו מכחיש. עצם העובדה שנתניהו נותן אישור לגרמנים ללא תהליך קבלת החלטות כלשהן, תוך שאישור זה מוסתר ממפקד חיל הים, הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש המוסד והנשיא חמור ביותר. הוא חייב להיבדק על ידי הגורמים המוסמכים. באותה עת לא יכולתי להעלות על הדעת שלגורם עסקי עלול להיות אינטרס במכירת הצוללות".
גלעד מציין בתצהירו את גנור. "להפתעתי הרבה האיש הזה, שהועסק אז כסוכן של טיסנקרופ, ידע בדרך כלשהי על התנגדותי הנחרצת למכירת הצוללות למצרים וההין לפנות אליי בנושא. הוא ביקש להיפגש איתי כדי לתדרך אותי כיצד לנהל שיחות בצורה נכונה עם לשכת הקנצלרית. הוא אמר לי בגלוי.. 'הגישה שאתה נוקט בקשר למכירת הצוללות למצרים גורמת לי נזק עסקי'".
אלוף במיל' ירון כיהן כמנכ"ל משרד הביטחון מ-1999 עד 2005. הוא מפרט על התהליך המקובל ברכש ביטחוני, ומספר כי גם כשכיהן בתפקיד התעוררה מחלוקת באשר למספר הצוללות הנדרש. הוא מספר כי הרמטכ"ל לשעבר חלוץ סבר כי יש להסתפק בשלוש הצוללות הקיימות, אך בחיל הים סברו שיש לרכוש שתי צוללות נוספות. גם בדוח בנושא נקבע כי יש לרכוש שתי צוללות נוספות.
ירון מדגיש כי בדיונים שנערכו לא השתתפו נציגי היצרנית טיסנקרופ, ולא נציגי חיל הים. ב-2006 הוחלט לאמץ את הדוח ולהצטייד בשתי צוללות נוספות, זאת למרות התנגדות הרמטכ"ל. הוא מציין כי על רקע הצרכים בצה"ל והתקציב – דיון כזה צריך להתנהל תוך בחינת כל ההשלכות.
"לאורך כל ההיסטוריה הביטחונית של מדינת ישראל לא קרה מעולם שעורבו אינטרסים כלכליים ועסקיים של יצרנית נשק זרה, כפי שקרה, לפי העדויות, בעניין רכישת הצוללות... קבלת החלטות נעשתה באופן נמהר". לפיכך, הוא סבור כי יש לחקור את רכישת הצוללת השישית, בה לא התבצע אותו תהליך.
הוא אף כותב כי "אם הייתי עובד משרד הביטחון שחשוף לקבלת החלטות כה פסולה מעיקרה, הייתי מגיש את התפטרותי ולא משתף פעולה עם התנהלות זו". על רכש שלוש צוללות נוספות הוא כותב כי זה "הזוי לחלוטין ובלתי סביר בצורה קיצונית". על הזמנת שתי ספינות נגד צוללות אמר כי "מעולם לא שמעתי על דרישה כזאת לא מחיל הים ולא מהמטכ"ל".
על רכש ספינות המגן לאסדות הקידוח הוא אמר כי לדעתו "לא הייתה נחוצה", וכי לא נעשתה הבחנה של הצורך האמיתי בספינות המגנות על האסדה. "במידה והגורמים במשרד הביטחון ובצה"ל היו מבינים את ההבחנה הזאת בזמן אמת, אף אדם שעיניו בראשו, לא היה מציע להגן על אסדות ההפקה עם קורבטות כל כך גדולות ומגושמות, וגם כל כך יקרות".
הוא מוסיף וכתב כי "ההוכחה שמדובר בהוצאה מיותרת היא אסדת לוויתן... שניתן להגן עליה ללא שום צורך בספינת מגן מיוחדת... ברור בדיעבד שהרכישות מטיסנקרופ היו בזבזניות ומיותרות". ירון נזכר בפגישה שבהם דיווח שמרון על כוונה "להפריט" את מספנות חיל היום ולהעביר את האחריות לטיסנקרופ, ללא מכרז. עמדתו של ירון היא כי אין הצדקה להעביר את האחריות מחיל הים.
בנוגע לאישור מכירת הצוללות למצרים, הוא מצהיר כי ההחלטה שלא להתייעץ עם גורמי ביטחון נגועה "באי סבירות קיצונית, ומעלה חשד חמור לכך שהינה מבוססת על שיקולים שאינם מקצועיים וענייניים". "בכל תולדות צה"ל לא היה כדבר הזה", הוא מוסיף, "שראש הממשלה מקבל החלטה כה גורלית ללא כל גורמי מקצוע". הוא אף טוען כי מעולם לא התקבלה החלטה כזו מבלי שנערך דיון בו משתתפים כל מקבלי ההחלטות.
מלכא, ראש אמ"ן בשנים 1998-2001, מספר על תהליכי קבלת החלטות, בשונה מאלו שתוארו ברכש כלי השיט. "אינני מכיר שום מקרה שבו המערכת הביטחונית כולה מודרה במתכוון מתהליך ביטחוני רגיש". הוא אומר כי טיעוני נתניהו על כך שעדכן את ראש המל"ל, מזכיר הממשלה וסגן ראש המל"ל, אינם הגיוניים – שהרי לאף אחד מהם אין אחריות וסמכות הגוברים על היוועצות עם שר ביטחון, רמטכ"ל ומפקד זרוע ים.
בנוגע לטענה כי לא עודכנו בשל "סוד", הוא כותב: "אין שום סוד בעולם שאמור לאפשר לראש ממשלה למדר את בכירי מערכת הביטחון בנושא נמצא בליבת אחריותם וסמכותם המקצועית. ואם קיים סוד כזה כדאי שיעלה על שולחן החקירות, אם גם בפורום אשר יבטיח שמירה על המידע". על אישור מכירת הצוללות למצרים הוא כותר כי "מדובר בהחלטה מכוונת לפעול בניגוד לנהלי הממשלה, בניגוד להיגיון האסטרטגי ביטחוני בנושא רגיש".
אילון, ראש השב"כ לשעבר, מייחס לליקויים בקבלת ההחלטות, המחייבים לשיטתו "הפקת תובנות ולקחים... על מנת לשפר ולייעל את הליכי הרכש הביטחוני". "למיטב הבנתי, פעולות מרכזיות שבוצעו בשנים האחרונות מול טיסנקרופ הובילו להחלטות שגויות", הוא כותב, ומפרט על התהליכים המקובלים ברכישת כלי שיט וצוללות.
בתצהיר מזכיר אילון את המידע אודות אחזקות נתניהו וקרוב משפחתו בחברה הקשורה עם טיסנקרופ. לאחר מכן הוא מספר על התהליך בו הוחלט כיצד להגן על אסדות הגז, שבסופו הוחלט לצאת לתהליך רכש באמצעות מכרז בינלאומי. המכרז בוטל תוך זמן קצר, ושונה אפיון הספינות. "התרחשות זו מעלה סימני שאלה כבדים וקשים לגבי אופן פעולתם של המעורבים". אילון טוען כי "התמונה העולה היא של החלטות תמוהות המחייבות חקירה עצמאית".
על מכירת הצוללות למצרים הוא אומר כי נתניהו נתן "אישור למכירת שתי צוללות... תוך הסתרת ההחלטה משר הביטחון, מהרמטכ"ל, מפקד חיל הים ומגורמי המטה במערכת הביטחון". החקירה, הוא מציין – צריכה להתמקד בהסתרת מתן האישור, ולא בעצם האישור: "הסתרת האישור אינה עולה על הדעת". עוד נכתב כי "העובדה שהנושא לא נחקר... עלולה להוות תקדים מסוכן באשר לגבול סמכותו של ראש הממשלה בנושאים הנוגעים בביטחון המדינה".
על רכש הצוללת השישית הוא כותב כי "אם הרכש בוצע בדרך שאינה תקינה, יש לבדוק את הליכי קבלת ההחלטה".
חתם על התצהיר בנוסחו הכללי.
האלוף במיל' רן גורן, לשעבר ראש אגף כוח אדם בצה"ל, כתב בתצהיר שלו "פרשיה נוספת, החמורה מכל, היא האישור שנתן, לכאורה, ראש הממשלה נתניהו לגרמנים למכור צוללות תקיפה מתקדמות למצרים מבלי שמפקד חיל הים, הרמטכ"ל ושר הביטחון, וכן מבלי שגורמי המודיעין לרבות המוסדות, היו מודעים לכך. לדעת מומחים רבים הימצאות צוללות תקיפה כאלה בידי מצרים מגלמת סיכון ביטחוני פוטנציאלי חמור למדינת ישראל".
גורן אוסיף כי פרשה זו ופרשות נוספות הקשורות לרכישת צוללות, "נקשרות למארג אחד בעל משמעות קשה וחמורה לגבי ביטחון מדינת ישראל, ולכן מחייבות לעניות דעתי, חקירה של ההליכים שהובילו לקבלת החלטות הקשורות לרכש זה, בין אם באמצעות הקמת ועדת חקירה ממלכתית ו/או ועדת בדיקה ממשלתית, ובין אם באמצעות קיום חקירה פלילית".
הוא הוסיף כי "בשולי הפרשניות האלה עולות סוגיות משנה הקשורות לרכישה, אחזקה ומכירה של מניות סידריפט על ידי נתניהו, שיש להן השלכה עקיפה על העניין שהיה לו, לכאורה, בהצלחת טיסנקרופ, ואשר עלולות להתגבש, לכאורה, לכלל עבירות חמורות שונות". הוא הוסיף בתצהיר שלו שגם עניין זה ראוי להיחקר.
תא"ל (מיל') שאול חורב, שהיה בין היתר מפקד שייטת הצוללות במהלך שירותו הצבאי ובהמשך רשות הוועדה לאנרגיה אטומית, התייחס בתצהיר לרכש צוללות נוספות לצה"ל: "במהלך הבדיקות שנערכו התברר כי תחזוקת מערך של חמש צוללות, אכין כרוכה בהוצאת סכומים משמעותיים שנאמדו בעשרות מיליארד שקלים, כאשר מלב מחיר הרכישה, האומדן חייב לשכלל את כלל העלויות לרבות מחיר התחזוקה של כלי השיט לאורך שנים, ולרבות בניית תשתיות עגינה ברציפים, כמו גם עלויות של הכשרת צוותים מתאימים כולל הכשרת אני מילואים ועוד. הוא הוסיף כי כאשר נודע לו על העלות התקציבית הגבוהה מאוד – "הדבר גרם לי עצמי לרתיעה".
הוא כתב כי ב-2009 התקבלה החלטה על רכש הצוללת השישית, "החלטה בה אני תומך". הוא הוסיף: "בכל מקרה לא התכוונתי להנחיות שיצאו לאחר מכן לגבי רכש צוללות 7-9, שלא ברור לי ביצע לגביהן את עבודת המטה". הוא הדגיש כי לא נטל חלק ב-2015 על רכישת צוללות 7-9 ועל אופן שילוב הצוללת השישית.
הוא התייחס למכרז של חיל הים לרכש של ספינות מדגם שמשקלן 1,200 טון, ככל הנראה ב-2014, לצורך הגנה על מתקני הפקת הגז של ישראל. "למיטב ידיעתי, חברת טיסנקרופ, איננה מייצרת ספינות שמשקלן 1,200 טון, ולכן לא הייתה אפשרות שתזכה במכרז. מהמידע שפורסם בתקשורת ועל פי דברים שמסרו גורמים המקצוע במנהל הרכש, בתחילת 2015 בוטל המכרז בנסיבות שמעלות סימני שאלה של ממש".
הוא כתב כי בסופו של יום, "הוחלט מטעמים שאינם ברורים לי לרכוש ספינות גדולות מדגם סער 6, שמשקלן עד 2,000 טון, אשר תואמות לסוג הספינות שמייצגת טיסנקרופ. על חלופה זו הוחלט בניגוד לתוצאות הבדיקה שנערכה בדרג המקצועי, בהליך מהיר, מבלי שנערכו בדיקות לגבי התאמת דגם זה למשימה, מבלי שנבדק מחיר הרכש ועלותו לאורך זמן, וכפי שהתברר, בכפוף להנחה שגויה לגבי מיקום מתקני ההפקה" של הגז בים התיכון.
חורב הוסיף, כי "למיטב הבנתי, מחירן של ספינות גדולות אלו כוללת עלות אחזקת לעורך שנים, היא יקרה באופן משמעותי מהדגשם שנבחר, והן יצוידו במערכות יקרות שנועדו להגן לא רק על מתקני הגז, אלא גם על צוות גדול של לוחמים, שמשמעות הפגיעה בהם עלול להיות קשה ביותר".
הוא כתב עוד כי "זמן קצר לאחר מכן נודע כי הנחת בסיס זו שגויה ואיננה רלוונטית לגבי שדה הגז לווייתן". חורב הסביר כי "אסדת ההפקה של שדה זה לא תמוקם במרחק של 120 ק"מ מהחוף, אלא סמוך מאוד לחוף, וזאת על פי המלצת גורמי הביטחון ובהם גם חיל הים, ועל כן תוצאות ההליך היא שמבחינת שדה הגז הגדול ביותר, התייתר הצורך בספינות מדגם וגודל זה שנרכשו".
בסיכום התצהיר שלו הוא כתב: "המחיר שיידרש להפעלת ולתחזוקת ספינות מדגם סער 6, יפגע ביכולת של חיל הים להצטייד ולתחזק מערכות אחרות, שעל חיוניותן אין מחלוקת". הוא גם הזכיר את תא"ל (מיל) שמואל צוקר, ראש מנה"ר, שחוזר וטוען כי מערכת הביטחון לא הפיקה ובוודאי שלא יישמה את התהליך מהתהליך, ועד כה אף גורם, כולל מפקד חיל הים, לא הבהיר בדרך כלשהי, כי חיל הים תחקר את האירוע והפיק לקחים".
על עסקת מכירת הצוללות למצרים, ואי עדכון ראשי מערכת הביטחון על ידי נתניהו, כתב חורב: "אציין כי לא ידוע לי על נתון כלשהו בקשר לעסקה ביטחונית כזו, שיש להסתירו כסוד מפני בעלי התפקידים וגורמי המקצוע במערכת הביטחון. אם אכן מכירת צוללות אלו למצרים בוצעה לאחר שכך נמסר לממשלת גרמניה אודות הסכמת ישראל, למיטב הבנתי מדובר בהליך חריג ביותר שאין לו הצדקה, המחייב בדיקה חיצונית, בין היתר, על מנת למנוע התנהלות כזו בעסקאות ביטחוניות בעתיד".
ראש המוסד לשעבר, שבתי שביט, התייחס לאישור למכור צוללות למצרים ולמידור ראשי מערכת הביטחון: "אין כל הגיון בטענת מר נתניהו לפיו ה'סוד' הוא סוד שעליו ידע היועץ המשפטי לממשלה, וכן היועצים לביטחון לאומי. בעוד מפקד חיל הים, הרמטכ"ל ושר הביטחון לא יודעים עליו דבר וחצי דבר. ברור כי במקרה הזה, כמו בכל מקרה דומה, היה על גורמים בכירים במערכת הביטחון לדעת על האישור שניתן למכירת הצוללות למצרים. לא יעלה על הדעת שערוץ הקשר הקבוע, שבין ראש המוסד ומקבילו המצרי, שבמעמדו הוא גם שר בכיר בממשלת מצרים, יהיה ממודר מנושא אסטרטגי כמו רכש הצוללות".
על רכש הצוללות, פרט שביט את הליך הרכש במערכת הביטחון: "ראשית, החיל הרלוונטי מגדיר את הצורה לרכישה מסוימת, באמצעות עבודת מטה מאומצת ונרחבת. לאחר שמסתיימת עבודת המטה בחיל הרלוונטי – הצורך המוגדר מועבר לדיון אצל סגן הרמטכ"ל ולדיון ולאישור במטה הכללי בראשות הרמטכ"ל. כאשר צה"ל מאשר את הצורך, לאחר דיון מתאים כמובן, הנושא עובר לדיון ולאישור בפני הדרג המדיני. אם הדרג המדיני מאשר את הצורך ברכישה – צה"ל, על כלל נציגיו, יוצאים מהתמונה, והגורם המוביל את המשך הרכישה הוא משרד הביטחון". הוא ציין כי הליכי הרכש שעומדים בבסיס פרשת 3000 לא בוצעו על פי תהליך הרכש הראוי במערכת הביטחון.
תא"ל (מיל') ישעיהו ברקת, שכיהן עד 2009 כנציג המספנה הגרמנית שייצרה את הצוללות, הגיש גם הוא תצהיר. הוא תיאר את תהליך קבלת ההחלטות לרכש צוללות על ידי ישראל. ואז הוא תיאר פגישה במאי 2009, שבה הוא הגיע יחד עם מנכ"ל המספנה הגרמנית, וולטר פרייטאג, לביקור במפקדת חיל הים בקריה עם האלוף מרום (צ'ייני). "פתאום קצין, אל"מ בחיל הים, אמר לי שמפקד חיל הים הודיע כי אני לא נכנס לפגישה, בעוד הקצין השני מחיל הים עומד מול המום, ושאל האם 'צ'ייני השתגע'".
הנציג הגרמני, כך לדברי ברקת, אמר כי הוא לא מקיים פגישות בלעדיו ושבכוונתו לחזור באופן מיידי לגרמניה. ברקת היה דווקא זה ששכנע את המנכ"ל מגרמניה להיפגש בכל זאת עם מפקד חיל הים ועם שר האוצר דאז, יובל שטייניץ. הוא תיאר את המפגש עם המנכ"ל הגרמני לאחר שזה קיים פגישות בישראל: "כאשר פרייטאג חזר לחדר הוא היה עצבני מאוד וסיפר לי כי בפגישות עם שר האוצר שטייניץ, נכחו גם מיקי גנור (שאותו לא הכרתי) וגם אבריאל בר-יוסף, והם דרשו מפרייטאג כי מיקי גנור ייכנס לתפקידי, ויהפוך להיות סוכן של חברת תינסקרופ. כמו כן הם דרשו ממנו כי העמלה של מיקי גנור תהא 5% משווי הפרויקט. פרייטאג אף סיפר לי כי מיקי גנור הוא זה שהסיע אותו במכוניתו לפגישה בירושלים עם שר האוצר ואף היה נוכח בפגישה זו".
ברקת סיפר על הפגישה הראשונה עם גנור, באותו ערב בארוחת ערב בתל אביב. "שאלתי אותו מיהו, ומכוח מה הוא נוכח בארוחה? גנור השיב לי כי הוא וצ'ייני חברים ותיקים וכי שניהם שירותי יחד בחיל הים". ברקת הוסיף כי "לאחר הארוחה, צ'ייני, גנור ופרייטאג התחלשו ביניהם, ופרייטאג אמר לי שגנור וצ'ייני הזמינו אותו לטיול רגלי קצר". המנכ"ל הגרמני ביקש מברקת להמתין לו במלון: "אחרי פחות מ-10 דקות, פרייטאג חזר לחדר. בשוב לחדר, סיפר לי שצ'ייני וגנור אמרו לו שאם גנור לא ימונה לנציג המספנות, המספנה לא תקבל יותר הזמנות".
הוא הוסיף כי "לימים, כשהתפוצצה הפרשה הבנתי כי סולקתי מתפקידי כנציג של חברת טיסנקרופ, בכדי שמיקי גנור וחבריו יוכלו להשתלט על מערכת הקשרים של החברה עם הגורמים הרלוונטיים במדינת ישראל, וזאת על מנת לקיים מערכת יחסים מושחתת".
תא"ל שמואל צוקר, שכיהן כראש מינהל הרכש במשרד הביטחון משנת 2010 ועד תחילת 2017, כתב בתצהיר על השתלשלות העניינים. הוא כתב כי בשל הצורך להגן על מתקני הפגת הגז בים התיכון, נמסר לו כי יש צורך בספינות מסוג "קורבטה" בדגם שמשקלו כ-1,200 טון דחי (משקל נפח מי הים שגוף הספינה דוחק), וכמו כן נמסר שידוע על מספנה מסוימת בדרום קוריאה, שהיא היחידה שמסוגלת לייצר את הדגם המבוקש.
הוא סיפר כי נציגי חיל הים אמרו לו כי חברת טיסנקרופ לא מייצרת ספינות מהדגם הדרוש, שהוא קטן יותר, זריז ומהיר, ותינסקרופ מתמחה בייצור דגמים אחרים שמשקלים גדול הרבה יותר ולכן היא נפסלה.
שמואל צוקר בריאיון לאולפן ynet
(צילום: נדב אבס)
אבל כמה חודשים לאחר יציאת המכרז, השתנו התנאים. "הופתעתי כאשר נמסר לי מכתב מלשכתו של מפקד חיל הים, אלוף רם רוטברג, המיועד בין היתר למנכ"ל משרד הביטחון ולשר הביטחון, המציין שחל שינוי משמעותי בעמדת חיל הים, וכי לפתע בניגוד לעמד הקודמת, ההעדפה היא לבצע רכש של הספינות רק מהמספנה הגרמנית. אף נמסר לי על ידי הסוכן של המספנה, מיקי גנור, שמצב של יציאה למכרז בינלאומי, המספנה הגרמנית לא תהיה חלק מהמכרז".
צוקר סיפר כי הגיש את השגותיו לסגן הרמטכ"ל דאז, דן הראל וגם לרוטברג. הוא אמר כי לשינו המפתיע אין הצדקה, "במיוחד לאור העובדה שמדובר בשינוי דגם הספינה, וברכישה מחברת טיסנקרופ בלבד – שינוי תהומי עם עלויות ענקיות כשלא ניתן לו הסבר אמיתי ומהותי. הדברים התחדדו במיוחד לאחר שנציגי חיל הים הסבירו לי בהרחבה בתחילת הדרך מדוע אין אפשרות לרכוש בטיסנקרופ, אשר איננה מייצרת דגם ספינות שמתאים למשימה".
ראש מינהל הרכש הוסיף בתצהיר כי הדגש של טיסנקרופ היה יקר לתפעול באופן משמעותי. "לנוכח העובדה שמר גנור היה פעיל מאוד בניסיונותיו לבטל את המכרז, חששתי שיוחלט על רכש ספינות גדולות בשל חיבור בין האינטרסים של טיסנקרופ, לבין דרישות לא סבירות של מפקד חיל הים", כתב צוקר. "עמדתי הייתה שאין הצדקה לרכוש את הספינות ללא מידע על המערכות שיותקנו, וכאשר אין ודאות בסוגיות נוספות, למשל בשאלה האם ארבע הספינות הגדולות יוכלו לעגון ברציפים הקייימים בחיפה, או שתידרש הרחבת הרציפים או בניית רציפים נוספים. הוא הוסיף כי בעבר נאמר לו על ידי מפקד חיל הים כי צריך ספינות מהירות וזריזות ולכן תיסנקרופ איננה היצרן המתאים.
לגבי רכישת הצוללות 7-9, כתב צוקר: "במהלך 2015, פנה אליי גנור ושאל אותי הם אני מודע לכך שמדינת ישראל הולכת לרכוש עוד שלוש צוללות בעבור חיל הים הישראלי, נדהמתי והשבתי בשלילה. על פגישה זו ועל פרטיה דיווחתי למנכ"ל דאז הראל. גם הוא השיב לי שאין לו מושג במה מדובר".
ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, התייחס למידור ראשי מערכת הביטחון באישור לגרמניה למכור צוללות למצרים. "ההחלטה למדר את מערכת הביטחון איננה מתקבלת על הדעת, איננה סבירה בצורה קיצונית, ומוסיפה חשד של ממש המחייב הקמת ועדת חקירה ממלכתית או הקמת ועדת בדיקת עצמאית".
פרדו הוסיף כי "כמי שמכיר היטב את מערכת הביטחון עשרות שנים, ברור לי, שלא יכולה להיות שום הצדקה להסתיר מגורמי הביטחון מידע חיוני – שהם זקוקים לו בתוקף תפקידים. בהקשר זה אציין, כי במקרה של אפשרות להפעלת כוח, כדוגמת הפעלת כוח על ידי מדינה שכנה – אין, ולא יכולות להיות סודות שמשרד הביטחון או הרמטכ"ל מודעים להם".
הוא סיכם את התצהיר שלו בדברים הבאים: "נראה כי ההחלטה לאשר מכירת צוללות למצרים התקבלה במסלול מזורז מאוד, שאינו מוכר במחוזותינו, ללא דיונים עם גורמים המקצוע, וללא הבאת הנושא לאישור הקבינט, באופן שמיטיב לא רק עם המצרים, על כל המשתמע מכך, אלא מיטיב מאוד גם עם תאגיד טיסנקרופ".
התייחסות עמידרור לפרשה: האלוף וראש המל"ל שלעבר, יעקב עמידרור, התייחס מספר פעמים לשאלות הנמצאות בלב המחלוקת בנוגע לעסקאות הצוללות וספינות השיט. במאמר שפורסם בהארץ באוקטובר 2020 הוא כתב:
"את הצוללת השישית 'פגשתי' באפריל 2011, כראש המטה לביטחון לאומי. לפני נסיעתי הראשונה או השנייה לגרמניה התבקשתי, כמדומני שעל ידי שר הביטחון אז, אהוד ברק, להביא להסכמת הגרמנים לספק מימון בעבור שליש צוללת, כדי שנוכל לרכוש את הצוללת השישית. ואכן, בהיותי שם ביקשתי ממקבילי מימון לצוללת, ומימון לארבע ספינות השטח המיועדות להגנת השטח הכלכלי בים. כעבור פחות משנה הוא החזיר לי תשובה חיובית באשר למימון שליש הצוללת" כותב עמידרור "כשבישרתי למערכת על מימון שליש מהצוללת השישית, לא שמעתי שום הסתייגות או הבעת צער; לא זכורה לי תגובה שלילית בנוסח 'זה מיותר'. בזה תם עיסוקי בצוללת השישית".
בנוגע להסכמת ישראל למכירת צוללות מתקדמות למצרים כותב עמידרור: "הסכמת נתניהו למכירת הצוללות למצרים הייתה מוצדקת, והטענה שהייתה כוונה לרכוש לצה"ל תשע צוללות מופרכת לחלוטין"
עמידרור מתייחס לתכנון של צי הצוללות לטווח ארוך, כאשר הזמנת הצוללות מגרמניה לוקחת כעשור, ולכן היה צורך להתחיל את התהליך מבעוד מועד. "החשבון פשוט: הצוללת הראשונה מבין החמש שבשירות תהיה חייבת להפסיק את שירותה המבצעי ב–2027, כי לא מחזיקים צוללות למשך יותר מ–30 שנות שירות, והיא הגיעה לישראל ב–1997. עוד שתיים מאחיותיה הגיעו די ברצף, ולכן בתוך זמן קצר יקטן צי הצוללות מעבר למתקבל על הדעת, וב–2050 הוא ייעלם.
"הוספתי ואמרתי, שמאחר שהרגע שהוא ידבר עם מרקל ועד שתהיה בידינו צוללת מבצעית חדשה יעברו לפחות 10 שנים, אין לו זמן, ואסור לדחות את הבקשה. יתר על כן, מדובר בהחלטה שהיא בשלב ראשון בתחום המדיני פוליטי, ועדיף לסגור זאת עם קנצלרית המחויבת בלבה לביטחון ישראל כבר בנסיעתו הקרובה. הצעתי לו לבקש ממרקל מימון לשתי צוללות, ולקנות מכספי ישראל עוד ארבע, וכמו כן לחתום על אופציה לעוד שלוש — סך הכול תשע צוללות.
"כך נולדה 'אגדת הצי בן תשע הצוללות', אולי בעקבות טעות סופר ואולי בעקבות טעות בהבנה. בכל מקרה, איש לא חשב שצריך צי של תשע צוללות. הכוונה הייתה ליצור אופציה להחלפת כל צי הצוללות ברצף עד שנות ה–90 של המאה הנוכחית, כך שיהיו חמש או שש צוללות פעילות בכל עת, מה שיוחלט.
"הצבא התנגד להזמנת מספר כה רב של צוללות וראה בהתחייבות לשש צוללות עול כבד מדי על התקציב העתידי. ראש הממשלה קיבל את דעת הצבא, והחליט שישראל תקנה רק שלוש צוללות, ועוד שלוש באופציה. איש לא התנגד לקניית שלוש הצוללות — לפחות לא בדיונים שבהם אני השתתפתי".
התייחסות נגל לפרשה: במאמר שראש המל"ל לשעבר יעקב נגל פרסם בהארץ באוקטובר 2020 הוא דחה את הטענות על התנהלות חשודה בנוגע לרכישת הצוללת השישית: "משרד הביטחון נהג בפרשה זו לא במקצועיות. במסמך שהוציא ב–2013 קבע המנכ"ל, דן הראל, שיש לרכוש את הספינות מגרמניה בלי מכרז, בהתבסס על הנחה של כשליש מהעלות ומעוד סיבות. ב–2014, לאחר ביטול ההנחה ובעוד המגעים להחזרתה מתקיימים במרץ, הוציא משרד הביטחון מכרז, בניגוד להנחיה שהגיעה ממשרד ראש הממשלה בתיאום עם משרד החוץ. העובדה היא, שאחרי שההנחה הוחזרה — העסקה נחתמה בלא מכרז על ידי הראל, וכולם בירכו עליה".
תגובת הליכוד לכתבה: "באופן לא מפתיע מגישי הבג''ץ, שמזוהים עם ארגוני השמאל הקיצוני, לקחו תצהירים דווקא ממחנה 'רק לא ביבי', וכמובן לא גבו תצהירים מבכירים אחרים במערכת הביטחון שמכירים לעומק את הנושא ועמדתם המקצועית דוחה לחלוטין את התצהירים הפוליטיים שהוגשו לבג״ץ.
"בכירים כגון: ראשי המל״ל לשעבר פרופ' יעקב נגל שאמר לגבי רכש הצוללות והספינות שהחלטות אושרו "בתמיכה מלאה של צה"ל והרמטכ"ל דאז... וש"לא הייתה מחלוקת על כך שצריך את הספינות האלה", וראש המל״ל לשעבר יעקב עמידרור שהצהיר ש"ההליכים להזמנת צי הצוללות הבא היו נכונים מכל בחינה מקצועית״.
"כתבה ממוחזרת ומגמתית שכולה העלאת גירה של מידע ישן שנסרק במסרקות ברזל ע״י כל גורמי אכיפת החוק ופרקליט המדינה לשעבר, שקבעו שאין בו דבר.
"ראש הממשלה נתניהו הביא מיליוני חיסונים לכל אזרחי ישראל, שומר על הכלכלה עם דירוג אשראי גבוה, מביא הסכמי שלום היסטוריים ומנהיג את ישראל בדרך הנכונה, בזמן שמגישי הבג״ץ מוכנים לספסר בנושא ביטחוני ראשון במעלה לצרכים פוליטיים, רק כדי להפיל ראש ממשלה חזק של הימין".
בהמשך לתגובת הליכוד על תצהירים דווקא ממחנה 'רק לא ביבי', בתנועה לאיכות השלטון אמרו שפנו לנגל בבקשה שימסור תצהיר לצירוף לעתירה, והוא סירב.
