יריית הפתיחה לבחירות 2021 כבר ניתנה, אבל הדרמה האמיתית לא תחל דקה לפני שיוגשו הרשימות הסופיות במועד האחרון - 4 בפברואר בחצות. עד אז, הסקרים והאירועים שבשולי המערכה לא באמת משקפים את מה שעשוי להתחולל בה.
- לכל הטורים של מורן אזולאי – לחצו כאן
בינתיים, בלי רעיון מסדר, היגיון פוליטי או חזון אסטרטגי צועד המרכז-שמאל לעבר מדרון מסוכן שעלול להוביל לתוצאה ההפוכה מזו שבגינה יצאו מועמדי הגוש לדרך. כפי שזה נראה כרגע, המשתנה הקריטי במערכת הבחירות הזאת – וכנראה האירוע הגדול שלה - יהיה יכולתו של המחנה להתארגן באופן שלא יותיר אף אחד מתחת לאחוז החסימה.
ובמציאות שבה אין מועמד מוסכם או גורם מסדר בעל ניסיון פוליטי עשיר ("נתניהו של השמאל", לצורך העניין), ספק אם ומתי ניתן יהיה לנקז את האירוע הזה לשורה תחתונה שתייצר סדר בבלגן.
מצבו של השמאל-מרכז דומה לאופן שבו סיים הימין את בחירות אפריל 2019, המוכרות בדיעבד כ"סבב א'": המחנה בזבז 250 אלף קולות שנותרו בחוץ, ואלה שנכנסו (אביגדור ליברמן) מנעו מנתניהו ממשלה
בשיחות שמנהלים בכירי הליכוד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הם שומעים ממנו שוב ושוב את מספר הזהב שסימן – 33; מספר שבלעדיו, הם אומרים, כנראה לא תהיה לו ממשלה. לפי ההיגיון הזה, המפלגות החרדיות יקבלו יחד 17-16 מנדטים, ובמצב כזה שואף נתניהו שנפתלי בנט יגרד מספר מנדטים דו-ספרתי נמוך (13-12). אם יתממש התרחיש - במקרה הטוב יצליח נתניהו להקים ממשלה, ובמקרה הפחות טוב למנוע קואליציה בלעדיו.
מה שתורם לתרחיש הזה ומשחק כרגע לידיו של ראש הממשלה הוא כאמור הבלגן במרכז-שמאל. עודף מפלגות ועודף אגו מעמידים על פי ההערכות בסכנת אחוז חסימה כ-600 אלף קולות (העבודה, כחול לבן, עפר שלח, ירון זליכה, דני יתום וגם רון חולדאי, שאם כבר בשלב זה הידרדר לשישה מנדטים - נמצא באזור הסכנה).
אף אחד מכל אלה לא יודע אם בנקודת הרתיחה של קמפיין 2021 ישטוף גדעון סער את האבק המצטבר, ומה שלא יגרוף – יישאר מחוץ לכנסת.
(צילום: שחר גולדשטיין)
במילים אחרות, מצבו של השמאל-מרכז מזכיר את האופן שבו סיים הימין את בחירות אפריל 2019, המוכרות בדיעבד כ"סבב א'": המחנה בזבז 250 אלף קולות שנותרו בחוץ, ואלה שנכנסו (אביגדור ליברמן) מנעו מנתניהו ממשלה.
אבל לא רק שיגעון גדלות מובנה באישיות מייצר את המציאות הכאוטית בצד השמאלי של המפה. גם התנגשויות האגו ומערכות היחסים האישיות יקשו על החיבורים שאמורים להציל מאות אלפי פתקים מללכת לפח האשפה של ההיסטוריה הפוליטית.
יש לא מעט משתנים שלא יודעים להתקיים יחד והם מסבכים את הסיפור עוד יותר. יאיר לפיד לא יכול לחבור לצד עפר שלח, אחרי שזה לתחושתו בגד בו. בני גנץ לא יכול לחיות בכפיפה עם לפיד, אחרי שאובחן על ידו כ"שונא אנשים".
סימן שאלה גדול מהבהב גם לגבי יכולתו של החשב הכללי לשעבר, פרופ' ירון זליכה, לחיות או לחבור תחת מי משחקני הגוש אחרי שהבהיר שירוץ לבד. ועוד לא נאמרה המילה האחרונה לגבי ציפי לבני, שכניסתה יכולה אמנם לחזק את הגוש, אבל זה לא צפוי לקרות לפני שהבלגן ייפתר וחלקי הפאזל ירכיבו את התמונה הסופית.
במילים אחרות, הצבעה למפלגה ביום הבחירות היא אירוע בעל היבטים רגשיים, אבל פוליטיקה היא גם עניין טכני.
