מחקר חדש קובע שנגיף הקורונה מסיים להדביק את אוכלוסיית הילדים בין 13:00-8:00, ורק דקה אחר כך הוא הופך לדלעת ולהוות סכנת הדבקה. אני מניחה שזהו המחקר שעליו התבססו מקבלי ההחלטות כשהורידו את ההוראה להתיר לגנים לעבוד רק חצי יום בזמן הסגר השלישי - ועוד הציגו את זה כ"טובה" לציבור, ניצחון הפשרה.
אז כאימא לילדה בת שנה ושבעה חודשים אין בפשרה הזאת שום ניצחון, רק חוסר הבנה של מהו פעוט והיעדר דיפרנציאציה בין פעוטונים, גנים לגילאי 3 ומעלה ובתי ספר. אני עדיין לא מצליחה להבין מדוע באמצע שנת הצהריים בגן אצטרך לבוא ולהעיר את בתי - שאינה הולכת לאף צהרון אלא נשארת בדיוק באותו מקום - לקחת אותה משם ולהוסיף עוד טלטלה על ערמת הטלטלות שממילא צברה השנה, והיא חיה רק קצת יותר משנה וחצי בעולם המטורלל הזה.
אני רואה בעיני רוחי חבורה של גברים מבוגרים, שמזמן לא זוכרים מה זה לטפל בילד קטן, מתכנסת סביב שולחן ומקבלת את ההחלטה הזאת. ואז עוד קם אחד מהם ומתהדר שמדובר בהישג של ממש - עדיף על לסגור הכול. עדיין לא ברור לי איך הוא מנמק לעצמו את ההנחה שבחמש השעות בגן הבת שלי ואחרים לא יכולים להידבק ואחר כך כן.
אני יכולה לדמיין שכרגיל, בשולחן המכובד הזה לא הייתה אף אישה, ואם הייתה - קולה היה מינורי וסורס בין בליל הבסים הגבריים. למדתי פעם שיש פוליטיקה נשית ויש נשים בפוליטיקה - שמתמסרות לשלטון הגברי ואף מאמצות תכונות "גבריות" כדי לשרוד במערכת עם חוקים משלה.
החבורה הזאת, אולי בלי אפילו לשים לב, מטילה שוב ושוב עול בעיקר על כתפיהן של אמהות. כן, אמהות, אלה שהקריירה שלהן היא המלצה בלבד בין סגרים, כי אם הקורונה עשתה עוד משהו מעבר לתחלואה זה לזרוע קרקע פורייה להרמת ראשם של דפוסים פטריארכליים מיושנים ושוביניזם שנעטף בצלופן של שוויון מזויף בחיי היומיום. שוויון לעשירים. כי כשהכול נטרף מחדש, ה"חזק" כלכלית שוב עובד, והגבר חוזר "לעזור" במה שבעצם שייך בדרך הטבע לאישה.
אז מה שעדיף הוא להפסיק לחשוב בשחור-לבן, להתחיל להבדיל בין אוכלוסיות ולראות איך באופנים יצירתיים אפשר להפסיק לטלטל ילדים רכים בנפשם, ובכלל לכולנו את החיים. לא מן הנמנע שיש כרגע צורך בסגר, אבל מן הנמנע לחתוך לבת שלי ולחבריה את היום באמצע בגן שלה רק כי מישהו ניסה לגזור קופון פוליטי מבלי לחשוב בהיגיון.
- סלעית מבטח היא עורכת דף הבית של ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com