השיחה עם המנהלות שמתנגדות למתווה החינוך
(צילום: שחר גולדשטיין)
שוב קפסולות? רק השכבות הנמוכות? למידה בשטח פתוח? כמו ביציאות מהסגרים הקודמים, גם בחזרה ההדרגתית הנוכחית של מערכת החינוך נשמעים קולות של ביקורת על האופן שבו בתי הספר ישובו לפעול. "יש לי לפעמים תחושה שקובעי המתווים חיים בקפסולה של עצמם, מנותקים מהמציאות", אמרה הבוקר (יום ד') לאולפן ynet דליה פרץ, מנהלת בית הספר היסודי עמית ביישוב מיתר.
קבינט הקורונה החליט אמש להחזיר החל ממחר בצורה מדורגת את מוסדות החינוך בגיל הרך והכיתות הנמוכות בערים ירוקות וצהובות. גני הילדים וכיתות א'-ד' בבתי הספר ייפתחו גם ביישובים כתומים שציון הרמזור בהם נמוך מ-6.5 ושיעור המתחסנים בקרב בני 50 ומעלה גבוה מ-70%. ואולם, מנתוני התחלואה העדכניים עולה כי 90% מתלמידי בתי הספר ימשיכו ללמוד בזום.
לפי המתווה החדש, קיימת גם אפשרות ללימודים בשטח פתוח בכל הגילים ובכל היישובים - כולל בכאלה שצבועים באדום. במסגרת התוכנית, פעילות בשטח פתוח מותרת בתנאי שמדובר בהפעלה של איש צוות חינוכי אחד עם תשעה תלמידים לכל היותר. עם זאת, ניתן לקיים את הפעילות בתנאי שהמרחק בין כל קבוצה צריך להיות גדול מ-100 מטרים, ללא כל מגע בין הנוכחים ועם צורך לשמור על מרחק של שני מטרים בין כל אחד מהמשתתפים.
איריס עידו מסטאי, מנהלת בית הספר היסודי שרת ברמלה, אמרה כי "המתווה החדש הגיוני יותר וישים יותר מהמתווה הקודם. השאלה שנשאלת היא לגבי הבאת הילדים לבית הספר בהיקף של תשעה תלמידים בקבוצה, כאשר המורה היא האדם העשירי בקבוצה וכאן לא ברור אם זה ישים. אנחנו מדברים מן הסתם על מפגש חברתי-רגשי, האם זה כל יום? האם לכל היום?".
דליה פרץ, שמנהלת כאמור את בית הספר עמית במיתר, הביעה גם היא ספק לגבי אפשרות היישום של המתווה: "זה מתווה שאנחנו עוד לא מבינים אותו, וכבר צריכים לתווך אותו לצוותי ההוראה וליישם אותו מחר בבוקר. אנחנו אמורים להגיע ביחד עם הילדים מחר בבוקר מבלי לתת לנו זמן היערכות, אפס זמן היערכות. אחת מהסמנטיקות של המתווים בקורונה היא המילים 'אפשר' ו'מותר', וזו בעצם סמנטיקה ששמה את מנהלי בתי הספר במצב בלתי אפשרי".
פרץ, שמכהנת גם כיו"ר תא מנהלים ארצי, אמרה עוד: "כשאני מתייחסת למתווה בערים ירוקות וצהובות, אין הרבה שינוי למעט זמן ההיערכות. שוב אין הקשבה לצורכי המנהלים. כדי לפתוח פתיחה מיטבית של מערכת החינוך, אנחנו זקוקים לזמן היערכות. מה שהוחלט לגבי הערים הכתומות והאדומות, שזה רוב חלקי הארץ, שם יש תחושה של מתווה תלוש מהמציאות.
"מדברים על למידה בחוץ לתשעה ילדים. איך אנחנו מתרגמים את זה לתוכנית של מערכת כיתתית? אם אני צריכה להביא בכל יום תשעה ילדים, זה אומר שבכיתה שלמה יגיע ילד לבית הספר אחת לארבעה ימים ובשאר הימים הוא לא ילמד. האם זה עדיף על למידה רצופה מרחוק? קובעי המתווים לא מבינים את צורכי השטח, הם לא מקשיבים למנהלים ולא שואלים אותנו מה ישים ובמה אנחנו יכולים או לא יכולים לעמוד. אצל המנהלים בערים האדומות יש תחושה של תסכול, זעם וכעס".
"הפוליטיקה גוברת על החינוך"
סמדר מורס, מנהלת בית הספר היסודי נופים בדרום תל אביב, יודעת שהמתווה כרגע פחות רלוונטי לתלמידיה. "השכונה שבה ממוקם בית הספר שלנו אדומה. המתווים האחרונים וגם הנוכחי מראים בפירוש ובאופן חד-משמעי שהפוליטיקה גוברת על החינוך ועל צורכי הילדים. לא יכול להיות שבית ספר שיש בו חולה מאומת אחד ייסגר. לא יכול להיות שיהיה מתווה מחורר כמו גבינה שווייצרית שמראה שיש יותר חורים מתוכן.
"אני שואלת היום, איך ייתכן שניפגש בקבוצות של תשעה תלמידים כאשר הורים צריכים לעבוד? מה קורה עם מורות בערים אדומות כשהילדים שלהם צריכים לבית הספר כשהקפסולה של הילד שלהן לא נמצא באותו יום בקבוצת תשעת התלמידים שמגיעים לבית הספר? איך אמורים להתארגן ככה? אחרי שנה, בדגש על חודש אחרון של אי-יציבות, כל מתווה שמוציא את התלמידים מסדר יום רגיל ומסודר חוטא לחינוך בישראל".
מורס אמרה עוד: "לא יכול להיות שילדים בכיתות ה'-י' ילמדו מרחוק אחרי שהם שנה מנותקים ולא מגיעים לבית הספר. לא יעלה על הדעת שיכפו עלינו ברגע האחרון מתווים בלי להתייעץ איתנו, לא יעלה על הדעת שאף אחד לא מדבר איתנו, לא יעלה על הדעת שיושבת קבוצה של שלושה עד חמישה אנשים בחדר סגור שראו בית ספר השם יודע מתי בפעם האחרונה - והם קובעים מה יהיה בבתי הספר בישראל".
עידו מסטאי: "אני יודעת בוודאות שההורים מודאגים ונסערים, לא מבינים את המתווה ולא מבינים את הדרך שבה הדברים יתנהלו. מן הסתם, בסופו של יום מביאים לפתחנו את הטיפול באתגרים האלה. הפגיעה ברציפות הלמידה, בשטף וביציבות לא צריכה להיעשות. מה שאני חושבת שצריך לקרות, וקיבלתי על זה גם גיבוי מהפיקוח, שבתי הספר יעבדו בצורה דיפרנציאלית בהתאם לאוטונומיה שניתנת לנו המנהלים, בהנחה שתינתן אוטונומיה".
פרץ: "ברגע שקובעי המדיניות מחליטים לבנות מתווה שהקו המוביל שלו הוא כלכלי ופתיחת משק ולא קו חינוכי, בסופו של דבר יוצא מתווה שהוא לא טוב לכלכלה ולא לחינוך. אנחנו, כמבוגרים אחראים, אמורים לתווך את המציאות בתוך כל הכאוס הזה שהילדים נמצאים בו ולנרמל להם את המציאות.
"המתווים הללו מקשים עלינו פעם אחר פעם לבצע את המשימה שלנו. אני כל פעם חושבת שלא יצליחו להפתיע אותי עם מתווה קשה או תלוש, והפעם הרעיון של תשעה ילדים בחוץ פשוט הצליח להפתיע אותי ולהראות כמה הם מנותקים מאיתנו, כמה עם לא מבינים את חיי בית הספר".
מורס: "צריך להבין שבתי הספר משמשים היום עוגן לתלמידים, למשפחות, להורים ולקהילות. אנחנו צריכים יציבות וודאות, אחרי שנה של חוסר יציבות וחוסר ודאות. תלמידי כיתות ה'-י', שממעטים להזכיר אותם, סובלים לצערי מחרדות, פחדים, התמכרויות והשמנת יתר. הם מסתובבים בשכונות האדומות ללא פיקוח, מתקהלים ומעבירים את הנגיף מבית לבית. אין מקום יותר בטוח בעבורם מאשר בית בית הספר. תנו לנו לעבוד, אנחנו יודעים מה לעשות".
