- לקריאת ההחלטה של בג"ץ - לחצו כאן
בנות הזוג טענו כי המדינה מפלה זוגות מאותו המין שנדרשים לעבור הליך משפטי ולהוציא צו הורות פסיקתי, בעוד שזוגות הטרוסקסואליים יכולים לרשום את ילדם על בסיס הודעה בלבד. השתיים הדגישו כי ההפליה מתחדדת כשמאפשרים לזוג הטרוסקסואלי שאינו רשום כנשוי ונעזר בתרומת זרע למרות שאין לאף אחד מהם זיקה גנטית לילד.
השופט חנן מלצר קיבל את עמדת המדינה, שטענה לשוני מהותי בין זוגות חד מיניים וזוגות הטרוסקסואלים שאינם נשואים. "זוג הטרוסקסואלים שאינם רשומים כנשואים נדרשים לחתום על טופס ההכרה באבהות, שמצהיר על כך שהאב הוא ההורה הביולוגי של הילד", כתב מלצר. "לעומת זאת, במקרה של בקשה לרישום בת הזוג של האם שילדה – ברור, על פניו, כי בת הזוג נעדרת קשר ביולוגי לילד". מלצר הוסיף כי "ייתכנו מקרים שבהם החזקה בדבר הזיקה הביולוגית לגבר הנשוי לאישה היולדת לא תתקיים, כמו, למשל, במקרים של היעזרות בתרומת זרע. אולם אינני סבור שמקרים מועטים יחסית אלה מבססים הפליה, המצדיקה התערבות במדיניות, שכן כאמור ברוב המקרים החזקה בדבר הזיקה הביולוגית תקפה".
יו"ר האגודה למען הלהט"ב הילה פאר מתחה ביקורת על ההחלטה ואמרה: "מדינת ישראל בחרה להמשיך את האפליה הפסולה כלפי אלפי זוגות של נשים שרק מבקשות להירשם כהורים לילדיהן. המאבק שלנו לא יפסק עד לביטול ההתעללות הביורוקרטית, המתישה והיקרה שהן נאלצות לעבור".
העותרות אורלי ורוית צור וייסלברג מסרו בתגובה להחלטת בג"ץ: "עצוב ומייאש לסיים ככה את המסע הזה. הפלפולים המשפטיים חסרי חשיבות. העניין האמיתי הוא שהורות להט"בית היא כדור שמוסדות מדינת ישראל וחברי הכנסת שלה מכדררים מאחד לשני, כי לאף אחד מהם אין מספיק אומץ או אחריות ציבורית כדי להסדיר אותו סוף סוף".
בא כוחן עו"ד חגי קלעי הוסיף: "מדובר בפסק דין מצער. בית המשפט העליון הכיר בכך שעד למועד הגשת העתירה לא נדרשו הורים הטרוסקסואלים לצו הורות, לרבות במקרה של העזרות בתרומת זרע. זאת בניגוד לבנות זוג שנדרשות לצו הורות בין אם נעזרו בתרומת זרע ובין אם האם שלא נשאה את ההיריון נתנה ביצית לבת זוגתה. זו אפליה. מצער שבית המשפט הסתפק בהבהרה שכזו, ובחר שלא להידרש לאפליה המהותית, הברורה והגלויה, של אימהות לסביות וביסקסואליות".
בנות הזוג בראיון לאולפן ynet לפני שנה
(צילום: ירון ברנר)
אורלי צור וייסלברג הוסיפה: "אחרי 38 שנות להט"ביות אני כבר מיומנת בלקבל 'לא' ולהמשיך להרגיש שאנחנו סוג ב' במדינה. זה מה שנורא, שהתרגלנו. במהלך הדיונים שמענו כל מיני טיעונים, הזויים יותר, הזויים פחות, הומופוביים יותר והומופוביים פחות. כל דיון היה קצת שונה אבל תמיד שמענו 'לא'. מכל מיני סיבות ותירוצים, תמיד בסוף זה 'לא'.
"בפסק הדין הטענה העיקרית הייתה שאין אפליה. אנחנו טענו שזוג הטרוסקסואלי באותו מצב, שבו ניתנה תרומת זרע, כל עוד הגבר מצהיר שיש לו זיקה ביולוגית לתינוק - שני בני הזוג יכולים להירשם, בעוד שאצלנו אין ספק שאין זיקה ביולוגית. אז ברגע ששינו את הכותרת בתצהיר שהגברים נדרשים לזיקה ביולוגית אז אין יותר בעיה. להגיד שזה לא אפליה? אני לא השתכנעתי.
"היום לרוית יש ילד אחד בתעודת זהות ולי יש ילדה אחת בעוד שאנחנו מגדלות אותם מגיל אפס יחד ואין בכלל ספק לגבי ההורות שלנו. לאנשים ברחוב, לסבא וסבתא שלהם, לגננות בגן ולשכנים - לכולם ברור שלילדים האלה יש שתי אימהות, ורק מדינת ישראל, לא יודעת בשם מי, מחליטה שלא".
