רָשׁוֹמוֹן, סרט הקולנוע של הבמאי היפני אקירה קורוסאווה מ-1950, מתאר ביצוע פשע מזוויות הראייה של ארבעה עדים, כאשר כל אחד מהם מחזיק גרסה שונה של האירוע. הצופה מתקשה לזהות את האמת בין הגרסאות השונות: האם אכן היה זה רצח? אולי התאבדות? או שמא מדובר בדו-קרב? הנה הצעה רשומונית – מזווית אחרת - לנסות ולבחון את מה שנראה כחיסולו של בני גנץ בידי בנימין נתניהו בממשלת הרוטציה.
הגרסה המקובלת היא שנתניהו הכין לגנץ את תרגיל העוקץ הגדול בהיסטוריה הפוליטית בישראל, כאשר הותיר לעצמו פתח מילוט מהרוטציה באמצעות סעיף התקציב. הדבר גרם לפירוקה של כחול לבן, מרבית חבריה נמלטו ממנה כמו מספינה טובעת וגנץ נתפש כשוטה הכפר והפוליטיקה.
אבל בגרסה החלופית אפשר לטעון שגנץ טמן מלכודת לנתניהו באמצעות סעיף הממשלה הפריטטית, שקובעת כי אף צד לא יכול להחליט ללא השני. הדבר לא אפשר לנתניהו להשלים עם דונלד טראמפ - כמובטח - את תוכנית הסיפוח שהייתה מהדקת את ברית הימין סביבו ומונעת מגדעון סער ונפתלי בנט ללכת לדרך עצמאית. כמו כן, כחול לבן עוצרת בעד נתניהו לממש חקיקה ומינויים משפטים שבהם חפץ כדי להימלט ממשפט, או לפזר שוחד בחירות, כמו חלוקת כספים לכל האוכלוסייה.
סירובה של כחול לבן לאשר תקציב מדינה ל-2020 בלבד אילץ את נתניהו ללכת לבחירות בעיצומה של מגפה וייתכן שההימור הזה היה נמהר מדי. הוא קיווה שהחיסונים יביאו לו את החסינות המשפטית המיוחלת, אלא שבינתיים הפתיעו אותו המוטציה הבריטית של הנגיף והמוטציות הפוליטיות של בנט וסער, שמאיימות בתרחישים מסוימים – בעיקר חבירתם לבלוק אחד אחרי הבחירות - לסיים את כהונתו כראש ממשלה.
גנץ כנראה כבר לא יהיה ראש ממשלה, אלא אם כן ממשלת המעבר תמשיך עד לנובמבר. בינתיים הוא מהווה גורם חשוב שהצליח להטריל את נתניהו ויכפה עליו לבצע מהלכים שאולי יגרמו לסיום כהונתו
ממשלת האחדות גם הובילה להפרת ההבטחה של נתניהו לרוטציה, שלגביה הכריז בטלוויזיה שתבוצע "בלי שטיקים ובלי טריקים". אי אמינותו של נתניהו היא אומנותו. הפעם נראה שזה היה שקר אחד גדול מדי שגורם לכך שמעמדו נפגע בדעת הקהל. לפי סקר של חדשות 13 מסוף השבוע, 58% מהנשאלים לא רוצים אותו כראש ממשלה. אפשר להניח שגם הסכסוך הממושך שהוא מנהל עם האמת תרם לממצא הזה.
עד כאן טלסינמה. כל הכתוב לעיל לא סותר את הביקורת נגד גנץ על ההתנהלות הרפויה שלו מאז הקמת ממשלת האחדות. גם כשהתעשת והחל להילחם כמיטב יכולתו, הוא לא מבין עדיין שיש דברים שאסור לעשות בשיווק פוליטי. כך למשל, הוא חוזר ואומר שלא יסלח לעולם לנתניהו על דבריו שלפיהם יש לו "דם על הידיים" בהתנהלותו בנושא הקורונה. בכך הוא משחק לידיו של ביבי שרוצה שהמשפט הזה ייחקק בזיכרון הבוחרים. גם השימוש במשפט "ירו לי בגב" במכתב הגנרלים לא משרת אותו. למה להזכיר שוב ושוב מה חושבים עליו חבריו לנשק?
(צילום: אורי דוידוביץ)
לזכותו של גנץ יש לומר כי בניגוד לאמירה האומללה שלו בעבר, שלפיה הוא "לא רוצה ללכת לבית הספר", הוא עכשיו רוצה להישאר ולעלות כיתה. בטח הרבה יותר מגבי אשכנזי, שהיה שותף לסיסמה "ישראל לפני הכול", והתאדה מסיבות אישיות ברגע האמת. גם אבי ניסנקורן נמלט מכחול לבן כאשר זיהה קשיים, וכך גם עשה ל"ישראלים" כשהיא ירדה בסקרים. בפוליטיקה זוכרים רק רצים למרחקים ארוכים.
גנץ כנראה כבר לא יהיה ראש ממשלה, אלא אם כן ממשלת המעבר תמשיך עד לנובמבר, מועד החילופים שנקבע בהסכם הרוטציה. בינתיים הוא מהווה גורם חשוב שהצליח להטריל את נתניהו ולכפות עליו לבצע מהלכים שאולי יגרמו לסיום כהונתו. משום כך, אלה המעוניינים בחילופי שלטון, דווקא אמורים עזור לו לעבור את אחוז החסימה: כך הוא ימשיך להיות בלם היד שימנע מראש הממשלה להשתולל בתקופת הביניים הזו, שעלולה להתארך חודשים רבים.
אז מה היה לנו ברשומון הזה? לפי גרסה אחת, שגם גנץ תומך בה, נתניהו זרק לכיוונו רימון והוא נשכב עליו לפני שהתפוצץ וכך הציל את עם ישראל. אני מציע גרסה חלופית. נתניהו אכן זרק רימון לעברו של גנץ, אלא שזה הספיק לתפוש אותו באוויר והשליכו בחזרה, ושם הוא התפוצץ. גם בכך הוא הציל את עם ישראל.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
