ההכרה שהממשלות בישראל מנופחות בשרים ולפיכך מרוקנות את הכנסת מאנשיה ומכוחה היא נכונה ואמיתית, אבל המסקנה והפעולה שנגזרות ממנה – כלומר חקיקת החוק הנורבגי – שגויה. מה שדרוש הוא ניקוי אורוות שיביא להפרדה אמיתית בין הרשויות: לא חוק נורבגי שהוא פלסטר לחולה לשחפת, אלא חוק חדש וגורף הקובע שכל חבר או חברת ממשלה, דהיינו חברים הרשות המבצעת, לא יכולים בעת ובעונה אחת להיות גם חברי הרשות המחוקקת (כנסת), שתפקידה הוא לבקר את הרשות המבצעת.
על כל חבר או חברת קואליציה לבחור אם יקבלו על עצמם את התפקיד המכובד ורב האחריות של שר או שרה, או להישאר חברי כנסת ולקבל על עצמם את התפקיד החשוב ורב האחריות לא פחות של מחוקק ומבקר של הממשלה.
ברוב הפרלמנטים האירופאים ההפרדה הזו ברורה ומובנית. נכון, זה לא המצב בפרלמנט הבריטי, ששימש בזמנו דוגמה לכנסת ישראל, אבל בניגוד למודל בבריטניה, המונה כ-650 חברי פרלמנט, בכנסת ישראל יש רק 120 חברים. לכן, בניגוד לפרלמנט האנגלי, מספרם היחסי של חברי הכנסת הישראלים שבפועל אמורים לבקר את עצמם הוא גדול מאוד. המצב הזה פוגע בעליל באפשרות של הכנסת למלא את תפקידה החשוב כמבקרת של הממשלה. זה ניכר בימים אלה בשל גודלה של הממשלה המסתמנת, אבל ההפרדה חשובה ונחוצה גם במצבים "נורמליים".
המתח בין הרשויות הוא חשוב ובריא. אסור להרשות כרסום בו. המחוקקים צריכים לחוקק, השרים צריכים לבצע, השופטים מחויבים לצדק, העיתונות צריכה לחשוף וכולם צריכים לאתגר אלה את אלה
בנוסף, חוק שיחייב חברי ממשלה להתפטר מהכנסת אולי גם יחזיר עטרה ליושנה ויעלה מחדש את קרנם של הח"כים, שכיום ניכר שרבים בחברה הישראלית מזלזלים בהם ורואים בהם אופורטוניסטים ופופוליסטים העושים בעיקר לבתיהם, ורואים בתפקיד קרש קפיצה לכיסא שר.
אי אפשר להגזים בחשיבותו של עיקרון הפרדת הרשויות. הפרדה מוחלטת בין הרשות המחוקקת (הכנסת), לבין הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (מערכת המשפט) היא עקרון יסוד בדמוקרטיה. חוק כזה ישפר באופן מהותי ויסודי את תפקודה של הדמוקרטיה הישראלית.
בהזדמנות זו חשוב להזכיר גם את חשיבותו של הממד הרביעי במשחק – העיתונות, על כל גווניה, קולותיה והעדפותיה הפוליטיות – שאסור שתשכח את תפקידה כמדווחת, חוקרת, שואלת, מרימה כל אבן ומאתגרת ללא הבדל הן את הרשות המבצעת, הן את הרשות המחוקקת והן את הרשות השופטת.
חנה לודןהאיזון העדין והחשוב הזה הוא אבן ראשה של הדמוקרטיה. בלעדיו אי אפשר להבטיח מדינה וחברה מתפקדות או הגנה על כל תושבי ואזרחי מדינה. ישראל מתגאה בהיותה מדינה דמוקרטית, ומהותה ותפקידה של העיתונות בדמוקרטיה הם לחטט ולגלות דברים שבעלי שררה – יהיו הם שרים, מחוקקים, ימנים, שמאלנים, פרקליטים או שופטים - מעדיפים שיישארו שרויים בעלטה.
המתח בין הרשויות הוא מובנה, חשוב ובריא. אסור להרשות כרסום בו. המחוקקים צריכים לחוקק, השרים צריכים לבצע, השופטים מחויבים לצדק, העיתונות צריכה לחשוף וכולם צריכים לאתגר אלה את אלה. חוק גורף שיחייב חברי ממשלה להתפטר מהכנסת הוא צעד ראשון ומחויב המציאות.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
