הסכם הנורמליזציה המתגבש עם איחוד האמירויות הוא בשורה גדולה לישראל, לאזור וגם לארה"ב ולאינטרסים שלה באזורנו. חשוב לא פחות היה מותה (לפחות בינתיים) של תוכנית הסיפוח החד-צדדי המסוכן, וטוב עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו על שבחר בנתיב השלום על פניה. עם זאת, ראוי להגביל את חגיגות ההשהיה של הסיפוח. בסופו של דבר הסיפוח דה-יורה ליווה אותנו רק בשנה האחרונה והיה מעין עז שהוכנסה לתוך מפת התהליכים האזוריים, אך הוצאתה לא הופכת את המצב לטוב יותר משהיה לפני כשנה, בראש ובראשונה ביחס לעתיד היחסים בין ישראל לבין הפלסטינים.
זהו גם המסר שיוצא כעת מכיוון המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, שנבחריה ומנהיגיה לא חסכו בביקורת על הסיפוח והשלכותיו. הם מבינים שגם כשהעז הורדה מהשולחן, נשארנו עם מציאות עגומה של המשך הניסיון של הימין הישראלי לקבוע עובדות בשטח, במיוחד בכל הקשור לעתידם של שטחי C.
במרץ האחרון פנו יותר מ-60 חברי קונגרס דמוקרטים למזכיר המדינה מייק פומפאו בדרישה למנוע מישראל לעשות שימוש בציוד אמריקני ובכספי הסיוע הביטחוני בכדי לקדם הריסה שיטתית של בתים בשטחי C ובמזרח ירושלים.
השינוי שחל בקרב אלו הנחשבים לידידיה הטובים ביותר של ישראל בקונגרס צריך לעורר את פעמוני האזעקה בקרב מקבלי ההחלטות בארץ. לא במקרה כללו כל התגובות שיצאו מהמפלגה הדמוקרטית לאחר ההסכם עם האמירויות גם קריאה לחידוש הניסיונות להגיע לפתרון דיפלומטי עם הפלסטינים. יוצאת דופן בתקיפותה הייתה התגובה של חבר הקונגרס היהודי ממישיגן, אנדי לוין, שכתב: "עכשיו הזמן לסיים את הכיבוש".
עימות אלים ליד טול כרם
לוין לא לבד, חבר הקונגרס בראד שרמן, ידיד גדול של ישראל ואחד המועמדים לעמוד בראש ועדת החוץ של בית הנבחרים, אמר לאחרונה שיתנגד לכך שישראל תשתמש בכספי הסיוע ל"תכנון ובנייה של מתקנים קבועים בגדה המערבית או בעזה".
ההצהרות הללו חשובות כי הן לא מגיעות מהחלקים הביקורתיים יותר כלפי ישראל במפלגה הדמוקרטית. להיפך, שרמן הוא בשר מבשרו של הממסד הדמוקרטי, יהודי ואחד מחברי הבית שלאורך השנים שיתפו פעולה באופן הנרחב ביותר עם איפא"ק. כשהוא אומר שיתנגד לשימוש בכספי הסיוע עבור מה שהוא למעשה ניסיון לקבוע עובדות בשטח, כדאי להקשיב לו.
הסיפוח אכן היה הדגל שנגדו נאבקה המפלגה הדמוקרטית בחודשים האחרונים, אבל טעות לחשוב שדי בהסרת איום הסיפוח דה-יורה כדי לזכות בתמיכתה הבלתי מסויגת של מי שלה סיכוי סביר לשלוט בעוד כמה חודשים בבית הלבן ובשני בתי הקונגרס.
המפלגה הדמוקרטית הופכת לא רק ליותר מגוונת ופלורליסטית בכל הקשור לדעות תומכיה ונבחריה, אלא גם ליותר תקיפה בדרישותיה מישראל. לא עוד אמירה רפה על "שתי מדינות" לצד התייצבות לימינה של ממשלת ישראל כמעט בכל דבר ועניין, אלא פרו-ישראליות שלא חוששת מביקורת על מדיניות הרחבת ההתנחלויות, הריסת הבתים והמשך הניסיון, גם עכשיו, לקדם סיפוח זוחל באמצעות בנייה ליהודים והריסה לפלסטינים.
הסיפוח דה-יורה הלך, אך הסיפוח דה-פקטו נשאר, והוא ימשיך להיות בבחינת אבן ריחיים על צוואר הקשרים של ישראל עם המפלגה הדמוקרטית שהופכת להיות פחות ופחות סובלנית למדיניות הישראלית בגדה המערבית.
- עדינה ווגל אילון היא מנהלת J Street ישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
