במלאות שלוש שנים למהפכת metoo# עלו היום (ג') חברי כנסת ממפלגות שונות לדוכן המליאה והקריאו מונולוגים של נפגעות אלימות מינית. הנשים שעדויותיהן נשמעו נכחו במשכן באותו זמן ובתום הדיון נפגשו עם הח"כים שזעקו בשמן.
מדובר בשיתוף פעולה בין הלובי למלחמה באלימות מינית ושדולת הנשים. העדויות הוקראו על ידי יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה עודד פורר (ישראל ביתנו), אתי עטיה (הליכוד), רם שפע (כחול לבן), תמר זנדברג (מרצ), מיקי חיימוביץ' (כחול לבן), יוראי להב הרצנו (יש עתיד) ואורלי פרומן (תל"ם). אלה המונולוגים שהשמיעו:
תייגו אותי כ"הפרעת אישיות גבולית"
רוחמה גמרמן (50) מאופקים: "קוראים לי רוחמה גמרמן ואני שורדת כת. במשך שש שנים עברתי אונס ופגיעות מיניות מצד בן הזוג שהייתי נשואה לו. בכת עברתי פגיעה כפולה, גם מבן הזוג וגם מהמנהיג. כליאה פיזית מלאה בחלק מהזמן והגבלת חופש התנועה בשאר הזמן. נלקח ממני כל הכסף. נשללו ממני חופש היצירה, חופש הביטוי והנגישות לטיפול רפואי.
"הגעתי לאשפוז פסיכיאטרי עקב פוסט-טראומה קשה מאוד. ניתן לי תיוג שגוי של 'הפרעת אישיות גבולית' וההתייחסות אליי הייתה כאל אחת שממציאה ומחפשת תשומת לב.
"במשטרה התייחסו אל העדות שלי כאל 'מידע מודיעיני' בלבד. נגד מנהיג הכת הוצא צו חיפוש ונמצאו אצלו בבית הסמים, שגם אותי הוא חייב לקחת כשהייתי בכת. הוא שוחרר בערבות וברח מהעמדה לדין לארה"ב.
"כיום אני נשואה בשנית באושר, פעילה חברתית, ויזמתי את יום המודעות לשבי בכתות.
הוא הבחור שאהבתי. מי היה מאמין לי?
גלי אנג'ל (31 מתל אביב: "לא התלוננתי – כי מי היה מאמין לי? הוא היה החבר שלי אחרי הצבא. בן טובים ממשפחה אמידה מאוד. חייל בלונדיני עם עיניים ירוקות ביחידה קרבית מובחרת. אני הגעתי ממשפחה חסרת אמצעים. מי היה מאמין לי שהבחור שאהבתי כל כך אנס אותי בדירה של אבא שלו אחרי חגיגת יום ההולדת שארגנתי לו?
"במשך חמש שנים הלילה הזה היה חור שחור בתוך הראש שלי. כאילו זה לא קרה. היום אני זוכרת רק שהתעוררתי מזה באמצע הלילה, ששאלתי אותו מה הוא עושה, שהוא הצמיד אותי עם הידיים למיטה ולא יכולתי לזוז, שביקשתי ממנו לעצור, שהוא לא ענה, שהלכתי להתקלח לפנות בוקר ושהתנגבתי במגבת ידיים משומשת.
"כשאני רואה את היחס שמקבלות נפגעות אחרות, עם סיפורים מובהקים בהרבה משלי, אני מבינה שאף אחד לא היה מאמין לי. אז לא התלוננתי".
אבא לימד אותי שהכי קרובים יכולים לפגוע
נגה טל (32) מרמת גן: "גדלתי במשפחה חרדית ומגיל חמש חוויתי נגיעות אסורות משני האחים שלי. אחד מהם היה נכנס אליי לחדר בלילה, בזמן שכולם ישנים. הייתי קפואה ומעמידה פנים שאני ישנה והוא היה נוגע בי, עושה בי כרצונו ולמחרת היה מעמיד פנים שהכל כרגיל.
"פעם אח שלי הציץ לי במקלחת וכשתפסתי אותו על חם הוא שיחד אותי ב-20 שקלים כדי שלא אספר להורים. לא סיפרתי.
"בגיל 15 עברתי אונס מטלטל על ידי איש זר שלקח ממני בצורה אכזרית את הבתולים ואת התמימות האחרונה שנשארה בי. בגיל 15 אבא שלי, עצמי ובשרי, החל לפגוע בי מינית. אבא, למה לימדת אותי שהאנשים הכי קרובים אלינו יכולים לפגוע בנו בצורה הכי אכזרית שיש?".
הידיים שלו עליי בכל רגע של שקט
פאני אפרצ'ב (27) מירושלים: "הייתי בת 19 והוא היה חבר טוב. נפגשנו לבילוי שגרתי בבית שלי. היו אמורים להגיע עוד חברים והם לא הגיעו. הוא מזג לי משקה עם סם אונס בתוך הכוס שלי. הוא כפה את עצמו עליי כשלא הייתה לי יכולת להגיב. התעוררתי בבוקר חבולה, עם חור ענק בזיכרון. הוא התקשר בבוקר לברר מה אני זוכרת.
"הסימנים הכחולים עברו. הצלקת העמוקה בנפש - לא. אני בת 27 כיום וסובלת מפוסט טראומה. לקח לי שש שנים להיזכר מה קרה לי ועד היום אני לא זוכרת הכול. אני נמצאת בטיפול פסיכיאטרי כבר שנתיים. אני מתעוררת מסיוטים כמעט כל לילה, אם אני מצליחה להירדם בכלל. הידיים שלו עליי בכל פעם שיש לי רגע שקט.
"לעתים קרובות אני מרגישה פגומה, חלשה מעצם העובדה שנאנסתי. אבל אני חיה ומצליחה בכל דבר שאני עושה. אני עוזרת לנשים אחרות עם הסיפור שלי. אני נחשפת כדי שאחרות יוכלו לקבל עזרה שאני לא קיבלתי. עברתי את זה, אני בוחרת בחיים כל יום".
הוא אמר: "את מדברת כאילו אנסתי אותך"
הדר שגיא (29) מתל אביב: "הייתי בת 23, פליטת הציונות הדתית. האמנתי באהבה ובאיחוד נשמות. חיכיתי לנישואין. הכרתי אותו בפאב השכונתי, חבר של חברים. הוא לא היה כמו השאר. אדיב, מכבד, בן 30, כבר לא ילד. הייתי בטוחה שהוא האחד.
"בחודשיים הראשונים הוא היה מכבד, בחודש השלישי הוא כבר התחיל לנדנד. 'רק תורידי את התחתונים, אני נשבע, אני לא עושה כלום'. יום שישי אחד חזרנו מהפאב, נפלנו למיטה תוך כדי נשיקות ומזמוזים וברקע הוא אומר לי שוב 'רק תורידי את התחתונים, אני נשבע אני לא עושה כלום'.
"התעוררתי מערפול חושים עם תחושה בגוף שאני לא מכירה. הוא בתוכי. צעקתי עליו, 'מה אתה עושה?', הוא יצא ואמר 'מה? את מדברת כאילו אנסתי אותך'".
לא היה מי שיקשיב
מנחם רוט (45) מירושלים: "בגיל 14 לא הכרתי את המושג מין. בטח שלא ידעתי את ההבדל בין מיניות בריאה לתקיפה מינית. לא ידעתי לנסח ביני לבין עצמי את סיפור התקיפה שעברתי ולכן לא היו לי כלים לעבד את החוויה המזעזעת שעברתי. כמובן שלא היו אמצעים לשוניים לדווח עליה. גם לא היה בדיוק מי שיקשיב.
"הקושי להשיג את מה שעשו לי יצר אפקט של הגברה של הכאב משום שלא יכולתי לתחום אותו. לא יכולתי להגדיר את האשם משום שכל הווי מיני נחשב לאסור.
"בהמשך סיפור הפגיעה התערבל עם ההתפתחות המינית הטבעית שלי וערער את הלגיטימיות שלה. היום, בגיל 45, אב לשתי בנות ומורה בחטיבת ביניים, אני מאמין ששיח בריא על מיניות יכול לעזור להפחית מקרים של תקיפה ולהאיץ את תהליך הריפוי".
שאבא שלי יתבייש
יעל שרר (38) מכפר סבא: "היום 13 באוקטובר. זה יום ההולדת של אבא שלי, ד"ר משה שרר. בגלל שאבא שלי הורשע במה שנקרא 'מעשים מגונים בבן משפחה', אפשר להגיד את השם שלו. בגלל שאני עתרתי נגד המדינה אני יכולה להגיד את השם שלי: אני יעל שרר, אבא שלי פגע בי מינית.
"בבית המשפט קראו לי 'המתלוננת' הרווחה קראה לי 'הקורבן', בעיתון קראו לי 'הקטינה' בבית החולים שלוותה קראו לי 'הפרעת אישיות גבולית', 'אנורקסיה' ו'ניסיון התאבדות'. אבל אני לא מתה. ואני לא צריכה שידביקו לי תוויות. יש לי קול ויש לי פנים. מה שיש לי לומר אני אגיד בעצמי בפנים גלויות ובלי בושה. שהוא יתבייש.
"אני אדבר בשביל כל מי שעדיין לא יכולים. כי אני עדיין כאן ואני אדבר על מה שאבא שלי עשה לי ועל מה שאבות עדיין עושים לבנות שלהן גם היום. עד שתקשיבו".
שרר היא מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית. לפני האירוע בכנסת היא אמרה: "אנחנו מתייצבות היום בכנסת, בפנים גלויות, במטרה להבהיר לכל אחת ואחד שאין במה להתבייש ולשדר מכאן מסר חד משמעי: נפגעות ונפגעים מעתה והלאה יהיו חלק ממוקדי קבלת ההחלטות. קולם יישמע. אנו נשתף פעולה עם כל סיעה, עם כל מפלגה, עם כל ח"כ, במטרה להביא לשינוי מערכתי וחברתי, שינוי מהשורש ביחס של מדינת ישראל לנפגעות ולנפגעים מאלימות מינית, תוך מלחמה נחושה באנסים ובפוגעים.
"נמשיך לפעול ללא לאות להנגיש טיפול חירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ברחבי הארץ. נמשיך לפעול לקידום כתיבת הנוהל לטיפול חירום בנפגעות ובנפגעי תקיפה מינית, שהיה אמור להתפרסם ב-2015 ועד היום לא פורסם. נמשיך לפעול כדי שיאספו כל הראיות הפורנזיות הנדרשות להרשעת תוקפים ולהחמרת הענישה שלהם. הלובי למלחמה באלימות מינית יפעל ללא הפסק עד שתהיה רפורמה כוללת ביחס לטיפול באלימות מינית במדינת ישראל".
מנכ"לית שדולת הנשים, עו"ד מיכל גרא מרגליות, הוסיפה: "שלוש שנים חלפו מאז יצאה השחקנית אליסה מילאנו עם ההאשטאג metoo#, והבעירה את הרשתות החברתיות בעולם ובארץ. "מי-טו" אפשר לנפגעות להחזיר את השליטה על המקרה לידיים שלהן, אל מול חוסר האונים שמייצרת הפגיעה, ולבחור אם וכיצד לשתף את סיפורן.
"שנה אחר כך, התחיל הגל השני של המחאה, ותחת הסלוגן #לאהתלוננתי, המחאה התמקדה בצורך לשנות את מערכות המדינה והטיפול בפגיעות מיניות ועברייני מין. אבל למרות כברת הדרך הציבורית-תקשורתית שנעשתה, המדינה לא מדביקה את קצב השינוי. הגיע הזמן להוביל צעדי מדיניות ממשלתיים משמעותיים ולשנות את האופן בו המערכת מתייחסת לנפגעות, לטיפול בהן, למניעה וענישה".