אחרי הברקזיט: מהומות בצפון אירלנד
(צילום: רויטרס)
ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון הביע אמש (יום ד') דאגה מההתפרעויות שנרשמות בצפון אירלנד מדי לילה זה כמעט שבוע, התפרעויות שבהן נפצעו כבר עשרות שוטרים. "אני מודאג מאוד ממראות האלימות", כתב ג'ונסון בטוויטר. "הדרך לפתור את חילוקי הדעות היא דיאלוג – לא אלימות ופשע". האלימות בצפון אירלנד מתחוללת כשברקע תסכול הולך וגובר בקרב תומכי ההשתייכות של צפון אירלנד לבריטניה מתקנות הסחר החדשות בין הטריטוריה הזו לבין שאר הממלכה. התקנות נקבעו במסגרת הסכמי הברקזיט – ההסכמים שהסדירו את תנאי הפרישה של בריטניה מהאיחוד האירופי שהושלמה בינואר השנה.
הלילה האחרון היה הלילה השישי ברציפות שבו נרשמים בצפון אירלנד אירועים אלימים: אמש הציתו מתפרעים צעירים אוטובוס שאותו חטפו, ותקפו באבנים תחנת משטרה. בלילות קודמים שרפו המתפרעים מכוניות, פחים וצמיגים ויידו בקבוקי תבערה על שוטרים. יותר מ-40 שוטרים נפצעו עד כה במהומות, והמשטרה עצרה מתפרעים רבים, רובם צעירים.
צפון אירלנד, נזכיר, היא טריטוריה השייכת לבריטניה, מדינה שהחל מהשנה שעברה איננה חברה עוד באיחוד האירופי, והטריטוריה הזו היא ישות מדינית נפרדת מהרפובליקה של אירלנד, שהיא מדינה עצמאית שעודנה חברה באיחוד. משנות ה-60 עד סוף שנות ה-90 של המאה שעברה התחוללו בצפון אירלנד עימותי דמים בין המחנה היוניוניסטי, התומך בכך שהטריטוריה תישאר חלק מבריטניה, לבין המחנה הלאומני, התומך באיחוד של הטריטוריה עם הרפובליקה של אירלנד. במהלך השנים הללו נהרגו כ-3,500 בני אדם, והלחימה הגיעה לסיומה רק עם חתימת הסכם השלום ב-1998. מאז החתימה על ההסכם ההוא נשמר ברובו השקט.
הסכם השלום של 1998 אפשר לתומכי האיחוד עם בריטניה ולמתנגדיו לחיות זה עם זה על-ידי טשטוש מעמדו המיוחד של האזור והסרת עמדות הבידוק בגבול בין צפון אירלנד, שנותרה כאמור מחוז של בריטניה, לבין הרפובליקה של אירלנד. כל עוד שתי המדינות הללו היו חברות באיחוד האירופי קל היה להימנע מעמדות בידוק כאלה, משום ששתיהן היו מחויבות לתקנות האיחוד והיו חלק מהשוק המשותף שלו, אבל כשב-2016 החליטה בריטניה במשאל עם לפרוש מהאיחוד האירופי העניינים הסתבכו, משום שתקנות האיחוד מחייבות לערוך בדיקות לסחורות מסוימות – למשל בשר, ביצים, חלב ודגים – כשהן מגיעות לנקודת הכניסה אל השוק המאוחד שלו. בעקבות הפרישה נוצר מצב שבו בריטניה איננה מחויבת עוד לתקנות האיחוד, ולפיכך סחורות שאינן עומדות בהכרח בתקנות שלו יכולות לנוע כמעט באין מפריע מצפון אירלנד הבריטית לתוך שטח הרפובליקה של אירלנד, מדינה החברה באיחוד.
על רקע זה דרש האיחוד האירופי מבריטניה לשוב ולהציב עמדות בידוק בינה לבין הרפובליקה של אירלנד, והדרישה הזו עוררה סערה: רבים חששו כי סימון ברור כל כך של הגבול יחזיר את המתחים מן העבר ויביא להתלקחות מחודשת. אחרי ויכוחים ארוכים במשא ומתן על הברקזיט גובש "פרוטוקול" מיוחד לעניין צפון אירלנד, ובו נקבע כי בדיקות גבול ומכס ייערכו לחלק מהסחורות המגיעות משאר חלקי בריטניה – אנגליה, וויילס וסקוטלנד – אל צפון אירלנד, וכי הבדיקות הללו ייערכו בנמליה של צפון אירלנד, כלומר בשטח שבין הטריטוריה הזו לשאר בריטניה ולא בין צפון אירלנד לרפובליקה של אירלנד.
אף כי הבדיקות אינן נערכות בגבול היבשתי בין צפון אירלנד לרפובליקה של אירלנד כפי שחששו היוניוניסטים, עצם קיומן יצר מצבו שבו בעוד בריטניה כבר איננה חלק מאיחוד המכס והשוק המאוחד של האיחוד האירופי, צפון אירלנד, השייכת לבריטניה, כן נותרה למעשה חלק משני אלה. היוניוניסטים רואים בבדיקות הנערכות לסחורות המגיעות לצפון אירלנד משאר בריטניה קביעה מעשית של גבול חדש – ימי – בין הטריטוריה שלהם לבין שאר חלקי הממלכה, והבדיקות הללו גם גרמו כבר לשיבושים בסחר בין צפון אירלנד לשאר בריטניה.
לא רק הברקזיט: תחושת המיעוט הנצור
המהומות של השבוע האחרון הן הראיה הראשונה לכך שסערת הברקזיט עלולה להתלקח לכדי תסיסה בטריטוריה הבריטית. האירועים האלימים המתחוללים מאז השבוע שעבר התפתחו בקהילה היוניוניסטית, ופרשנים מסבירים שחלק מבני הקהילה הזו ובנותיה סבורים כי כללי הפרוטוקול הצפון-אירי שנקבע במסגרת הסכם הברקזיט הם איום ממשי על שאיפתם להישאר חלק מבריטניה. "אין ספק שהברקזיט והתקנות שנקבעו בו פגעו מאוד במאזן הכוחות", אומר פרופסור דנקן מורו מאוניברסיטת אלסטר. "זה בעבע במשך חודשים".
המהומות החלו בשבוע שעבר בעיר לונדונדרי ומשם התפשטו לבירה בלפסט. הן צברו תאוצה בסוף השבוע של חג הפסחא. אמש התחוללו האירועים האלימים בסמוך לדרך שנקיל שבמערב בלפסט, ליד "חומת השלום" – כפי שהיא מכונה – המפרידה בין האזור הזה לבין המעוז הלאומני של פול רודס. החומות והגדרות בין שתי הקהילות הללו הוקמו כדי למנוע עימותים במהלך עשרות שנות האלימות בצפון אירלנד.
מנהיגי שתי המפלגות הגדולות של צפון אירלנד – המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (DUP) התומכת בהישארות הטריטוריה חלק מבריטניה, ומפלגת שין פיין התומכת באיחוד עם הרפובליקה של אירלנד – גינו כולם את האלימות. "ההתקפות הללו אינן מייצגות את היוניוניסטים", מסרה מנהיגת ה-DUP ארלין פוסטר בפוסט שפרסמה בטוויטר, "הן מבוכה לצפון אירלנד".
אלא שבמפלגה היוניוניסטית טוענים שלאלימות תרמה גם החלטת המשטרה המקומית שלא למצות את הדין עם אנשי השין פיין, בהם מנהיגים במפלגה זו, שהשתתפו בחודש יוני האחרון בהלוויה גדולה של לאומן צפון-אירי תוך הפרה של הגבלות הקורונה. מנהיגת ה-DUP פוסטר תיארה בימים האחרונים את מנהיגי השין פיין כ"מפירי החוק האמיתיים". השין פיין, מצדה, מאשימה את ה-DUP בניסיון לעורר מתיחות באמצעות ההתנגדות הנחרצת שלה לסידורי המסחר החדשים וקריאתה למפקד המשטרה המקומית להתפטר.
ואכן, נראה שהברקזיט הוא רק אחת הסיבות להתלקחות בצפון אירלנד: גם המציאות הפוליטית והחברתית המשתנה בטריטוריה תורמת את שלה. ב-2017 איבדו היוניוניסטים את הרוב ההיסטורי שלהם בבית המחוקקים של צפון אירלנד, ובבחירות הכלליות של בריטניה ב-2019 נציגי הלאומנים התומכים באיחוד עם אירלנד זכו בפעם הראשונה במושבים רבים יותר בפרלמנט הבריטי מאשר אנשי המחנה היוניוניסטי. ברקע יש גם סימנים לכך שהדמוגרפיה בצפון אירלנד משתנה לטובת הלאומנים, והסימנים האלה רק מגבירים את התחושה של היוניוניסטים שהם הופכים למיעוט נצור.
