האלימות המשטרתית החמורה שראינו אתמול (שבת) בהפגנות בכל הארץ, ובמיוחד בתל אביב, לא משאירה מקום לספק: ממשלת ישראל הפכה אזרחים המוחים נגדה למתנגדי משטר לא-אלימים כפי שקורה במדינות טוטליטריות. במילה אחת: דיסידנטים. את המחאה הזאת צריך להמשיך עכשיו לא רק ברחוב - אלא בבתי המשפט ולגעת במקום הכואב ביותר למשטרה: התקציב שלה.
כל מקבלי הדו"חות בהפגנות צריכים לדרוש לעמוד לדין ולא לשלם את הקנס על עיוור. המשטרה תצטרך להסביר בבית המשפט מדוע רשמה דו"חות לאותם אלפי דיסידנטים בגין הפרת הנחיות שהיא בעצמה גרמה לה.
אתמול קמו עשרות אלפי אזרחים ברחבי המדינה, בהם משפחתי ואני, ואמרו: "לך", ובתגובה התנפצה לרסיסים האמנה החברתית שעומדת ביסוד כל משטר דמוקרטי. ההסכם שבו מצד אחד מוותרים האזרחים על חירות מוחלטת, ומצד שני השלטון מספק להם הגנה, סדר ושירותים בסיסיים - נקבר גם הוא תחת כתבי האישום של בנימין נתניהו. כל זאת, לאחר שציבור גדול איבד כל אמון בממשלה שהעבירה חוק בלתי חוקתי המגביל באופן דרמטי את הזכות להפגין.
בפועל לא התקיים אפילו מה שהותר במסגרת ההגבלות הדרקוניות. משטרת ישראל נכשלה בתפקידה ומנעה באגרסיביות מאזרחים לממש את השאריות שהותירה כנסת ישראל מחופש המחאה על ידי מתן קנסות ופיזור בכוח של ההפגנות.
האשמה על הפרת ההנחיות היא על המשטרה בלבד: השוטרים לא אפשרו לאלפי המוחים מרחב הפגנה גדול מספיק שבו ניתן יהיה לקיים את ההנחיות המחמירות שהגדירה הכנסת. במקום זאת, השוטרים צמצמו יותר ויותר את מרחב ההפגנה עד כדי כליאת המפגינים שם (למשל מתחם הבימה), במטרה לחלק דו"חות בסיטונאות.
עימותים בהפגנות בתל אביב, אתמול
(צילום: ברק סלע, הדגלים השחורים, ביקורת בונה, מטה מחאת הצעירים)
הפרקטיקה הזו מוכרת מהמחאות בחודשים האחרונים בבלפור. כבר לפני חודש התריע מכון "זולת" מפני חוסר הסבירות של תחימת מרחב המחאה ליד מעון ראש הממשלה. הצגנו מפה שמראה איך אפשר להרחיב את אותו כמעט פי שלושה מהשטח שהמשטרה מאפשרת, כך שיהיה ניתן לשמור על כללי הריחוק החברתי ככל האפשר, וזאת מבלי לפגוע באף ציר תנועה נוסף.
בחודשים האחרונים פרסמנו ניירות מדיניות אופרטיביים עם הצעות לחקיקה ותיקון תקנות שנועדו לשפר את מצב זכויות האדם בישראל. הרבה מהניירות הללו הוקדשו לצמצום של חופש המחאה, חופש העיתונות וזכות הביטוי בישראל, בין היתר כתוצאה מההתנהלות המבישה של המשטרה בהפגנות.
אבל שבירה כל כך גורפת של הכללים כפי שראינו השבוע - קודם בממשלה, לאחר מכן בכנסת ובסוף ברחוב על ידי המשטרה - מחזקת את התחושה שאין היגיון בכללי המשחק הישנים. המשטרה מחלקת דו"חות על בסיס חוקים בלתי חוקתיים, לאחר שמנעה בעצמה את היכולת לשמור על אותו החוק.
אם זה לא היה מספיק, פיזור ההפגנות האגרסיבי, שכלל התנכלות לעיתונאים שביצעו את עבודתם ואגרופים למפגינים לא-אלימים, הוסיף לאווירת שבירת כללי המשחק והפיכת האזרחים הנורמטיביים לדיסידנטים.
בשלב זה, כשהחוקים משתנים תוך כדי המשחק, אין ברירה אלא להגיש תביעות נזיקיות נגד השוטרים שהשתמשו בכוח מופרז ובלתי סביר בעת פיזור ההפגנות. השיטה הזו לא חדשה, כבר כיום יש די כלים בחוק ובתקדימים משפטיים כדי להגיע לצדק, והמפגינים הדיסידנטים זכאים לצדק על מנת לבקש את יומם בבית המשפט.
- עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" - לשוויון וזכויות אדם
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
