שלמה בן-בסה מספר על השיחה האחרונה עם ליהוא ז"ל
(צילום: נדב אבס)
"תשע עשרה שנה, חודשיים ויומיים, חיית על פני האדמה. עוד דקה, רק עוד דקה, הייתי מבקש להיות איתך". כך כתב שלמה בן-בסה, אביו של פרח הטיס ליהוא ז"ל שנהרג בשבוע שעבר יחד עם רס"ן איתי זיידן בהתרסקות המטוס בנגב, בשיר "בתום" שפרסם השבוע.
שלמה, בנקאי במקצועו ומשורר חובב, התמודד עם האבל הכבד על בנו בסדרת שירים שפרסם בשבוע האחרון בפייסבוק. בריאיון ל-ynet עם תום השבעה הוא אומר: "אם הייתי יודע שזה מה שיקרה, הייתי רוצה להיות איתו יותר. צריך לנצל כל רגע ולהקדיש את מלוא תשומת הלב לבן שלך".
הוא מספר על השיחה האחרונה עם בנו, יומיים לפני ההתרסקות, שלדבריו הייתה ארוכה מהרגיל. "הייתי צריך 'לחלוב' אותו כי הוא היה ילד שלא מנדב מידע. הוא סיפר הרבה על האוכל בצבא, ועל הטעויות שהוא עשה באימונים. הוא סיפר שהוא עשה חמש טיסות עם מדריך אחר ומאוד שמח שהטיסות הבאות יהיו עם איתי זיידן, שאיתו הוא נהרג".
הלווייתו של רב"ט ליהוא בן-בסה
(צילום: שמוליק דודפור, רועי רובינשטיין)
תשעה ימים אחרי האסון, מנסה האב לתאר לעצמו את הרגעים האחרונים בחיי בנו: "אני בטוח שהוא היה מבועת ומבוהל, שכל תמונות חייו עברו מולו. אני מתאר את הפנים והגוף שלו, המבט המפחד שלו, וזה מצמרר אותי. שנתיחה שאחרי המוות קבעו שהוא מת בהתרסקות, וזה טיפה מנחם אותי שהוא לא סבל, לפחות זה".
שלמה היה בעבודתו בבנק כששמע במבזק חדשות ברדיו על התרסקות מטוס בדרום הארץ. "אמרו מטוס, ואז מסוק, ולא הזכירו שזה חיילים. אבל ראיתי שזה שטח האימונים שלו ליד חצרים ומשהו נכנס לי לתודעה", הוא נזכר. "שלחתי הודעה לליהוא שאני דואג לו. ידעתי שהטלפון לא איתו, אבל אמרתי לעצמי שהוא יענה בערב".
"אמרו ברדיו מטוס, ולא הזכירו שזה חיילים. אבל ראיתי שזה שטח האימונים שלו ליד חצרים. שלחתי הודעה לליהוא שאני דואג לו"
לקראת סוף יום העבודה נקרא שלמה למשרדו של מנהל הסניף. "בהתחלה חשבתי שזה קשור לעבודה. אבל אז המנהל נכנס עם שני חיילים וקראו לי פנימה. הם לא היו צריכים להגיד מילה", הוא משחזר.
חקירת תאונת האימונים עדיין נמשכת, ובדו"ח ביניים שפורסם השבוע נכתב כי עדיין לא ניתן לקבוע בוודאות מה גרם לה. עם זאת הצוות הבודק קבע כי לא נמצאו סימנים לתקלה. האב ממשיך לחכות לתשובות ומקווה שהמצלמה שצילמה את תא הטייס וחלקים שנאספו בשטח יוכלו להטיל אור על מה שקרה.
שלמה מספר כי את ההספד שנשא בהלווייתו של ליהוא הוא כתב כאשר ישב על מיטת בנו, הריח את הכרית שלו והביט על דגמי מטוסים שאותם אהב הבן להרכיב. "אין לי כעס עליו שהוא הלך לקורס טייס, זו הייתה הבחירה שלו. לא יצאתי מגדרי שהוא בחר במסלול הזה בגלל הסיכונים וגם לא אהבתי את זה שביום מן הימים הוא יצטרך להפציץ את שכנינו, אבל לא אמרתי לו את זה. אני חושב שגם ליהוא לא לקח שום דבר קשה וידע שאולי הוא לא יצליח בקורס. גרושתי ואני לא דיברנו עם ליהוא על החששות, ידענו שזה החלום שלו ולא רצינו לקצץ את כנפיו".
הוא מספר כי ניסה להגיע לניחום אבלים אצל משפחתו של מדריך הטיסה רב-סרן (במיל') זיידן, אך המשפחה ביקשה שלא יבוא. "אני משתתף בצערם כמו שכל הארץ משתפת בצערנו. אני סמוך ובטוח שהוא היה מדריך טוב ואני לא יודע מה קרה שם. זו טרגדיה עמוקה וצר לי ועצוב לי גם עליהם וגם עליי והייתי רוצה שנחלוק את הצער הזה, זה אולי יכול לעזור לנו".
חבריו של ליהוא מתיכון מקיף ג' בראשון לציון סיפרו על נער צנוע, וגם האב שלמה מדגים תכונה זו בסיפור מהשנה האחרונה: "היה לו מורה מחנך ביסודי שהשקיע בו, וכשליהוא התגייס לצבא ליהוא כתב לו שהוא הולך לחיל האוויר, אבל לא ציין משדובר בקורס טיס. ליהוא אף פעם לא השוויץ, והיה לו על מה להשוויץ. היו לו הרבה מעלות אבל הוא לא ניסה להראות אותן. החניכים בקורס סיפרו לי שהם תמיד לקחו דוגמה ממנו".
