הממצאים האלה צריכים להדאיג מאוד את מערכת החינוך, שבוע בדיוק לפני ששנת לימודים חדשה יוצאת לדרך בצל הקורונה: מחקר בינלאומי שבדק את איכות החיים של ילדים ברחבי העולם שופך אור על מצב רווחתם של ילדי ישראל, ומעלה מסקנות מטרידות.
מהמחקר, שנקרא "עולמות הילדות" ונערך בהשתתפות 128 אלף תלמידים בבית הספר היסודי מ-35 מדינות, עולה כי ל-16% מהילדים הישראלים חסר הציוד הלימודי הנדרש לבית הספר ‑ כשרק בנמיביה ובנפאל האחוז גבוה יותר. עוד עולה כי ל-18% מהילדים אין בגדים תקינים, נתון שמציב אותנו במקום האחרון בדירוג המדינות, ול-19% אין נעליים במצב טוב, קטגוריה שבה ישראל נמצאת במקום הלפני אחרון המאוד לא מחמיא, שוב רק מעל נפאל. בנוסף עלה כי ל-20% מהילדים בישראל שהשתתפו במחקר אין כסף לטיולי בית הספר - רק שמונה מדינות בדירוג מחזיקות בנתון גרוע יותר.
בישראל נערך המחקר על ידי פרופ' אשר בן-אריה וד"ר חניתה קושר מהאוניברסיטה העברית, ד"ר דפנה גרוס-מנוס מהמכללה האקדמית תל חי ושגית ברוק ממכון חרוב במימון קרן ג'ייקובס. השתתפו בו 4,867 ילדים, בני 8, 10 ו-12 (כיתות ב', ד' ו-ו').
המחקר התבצע לפני התפשטות הקורונה, ולדברי ד"ר גרוס-מנוס החוקרים צופים החמרה במצב הכלכלי על רקע המשבר, "מה שעלול לדרדר עוד יותר את מצב הילדים בישראל מבחינה חומרית, במיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית והחרדית", לדבריה. בתקופה כזאת, שבה הלמידה מרחוק הופכת להיות חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך, פריטים שעליהם נשאלו הילדים במחקר כמו מחשב, טלפון נייד וגישה לאינטרנט הופכים להיות קריטיים במיוחד.
במחקר התבקשו הילדים לדווח האם יש ברשותם מספר פריטים שהוגדרו כבסיסיים, כמו בגדים, נעליים וכאמור טלפונים ניידים, והאם הם מקבלים דמי כיס. בישראל, כתוצאה מהפערים הגדולים בין חלקי האוכלוסייה, אחוז הילדים הממוצע עם הפריטים שצוינו נמוך ביחס למדינות אחרות בעולם.
בכל הקשור לגישה לאינטרנט ולטלפונים ניידים המקום של ישראל בהשוואה בינלאומית גבוה יותר, אם כי עדיין רחוק מלהיות משביע רצון: 72.7% מהילדים ציינו כי יש להם טלפון נייד, מה שמדרג את ישראל במקום ה-18 (אם לא לוקחים בחשבון את האוכלוסייה החרדית).
פרופ' גרוטו על החזרה ללימודים בצל הקורונה
(צילום: ערוץ הכנסת)
הילדים נשאלו גם לגבי מחסור במזון. בישראל התקבל אחוז נמוך יחסית של דיווחים מצד ילדים על כך שחסר להם אוכל, מה שממקם אותה במקום התשיעי בקטגוריה. 4.5% מהילדים ציינו כי רק מדי פעם יש להם מספיק אוכל, בעוד 0.8% ציינו שאין להם די אוכל באופן קבוע.
ממצאי המחקר מצביעים גם על פערים דרמטיים בין יהודים וערבים: יותר ילדים ערבים דיווחו על מחסור בכל הפריטים. בלט במיוחד הנתון לפיו ליותר מ-30% מהילדים הערבים בני 10 ו-12 אין גישה לאינטרנט. קרוב ל-30% העידו שאין ברשותם בגדים ונעליים.
בנוסף מראים הנתונים כי 30% מהילדים בני 10 ו-12 במגזר הערבי אינם מקבלים דמי כיס, לעומת 8% שאינם מקבלים בקרב הילדים היהודים. ל-30% מתלמידי המגזר הערבי אין כסף לטיולים בבית הספר ‑ בעוד במגזר היהודי הנתון עומד על 8%. גם בכל הקשור לבגדים, ציוד לבית הספר וחופשות משפחתיות נרשמו פערים משמעותיים בין יהודים לערבים. בקרב הילדים בגיל 8 מצבם של הילדים מהמגזר הערבי חמור במיוחד: לפחות 40% טוענים כי אין להם ציוד לספורט ולתחביבים, נעליים ובגדים במצב טוב וציוד לבית הספר.
"המדידה של פריטים אותם אין או יש לילדים מאפשרת לנו להעריך באופן ישיר את רמת הרווחה החומרית של ילדים, כאשר מדדי הכנסה לא תמיד משקפים אותה מהימנה", ציינו החוקרים. "הנתונים חושפים פערים חומריים גדולים מאוד הקיימים באוכלוסייה ומעידים שיש ילדים בישראל שחיים בתנאים זהים לאלה של מדינה מתפתחת (כמו נפאל או נמיביה, כפי שנראה במחקר) ולא של מדינה מפותחת. גם העובדה שבישראל היום יש עדיין ילדים שאין להם תמיד מספיק אוכל בהחלט צריכה להטריד אותנו ואת קובעי המדיניות. 33 האחוזים מהילדים הערבים בני ה-10 וה-12 שלהם אין גישה לאינטרנט אינם יכולים להיות חלק מהלמידה מרחוק, ועלולה להימנע מהם בפועל הזכות לחינוך בתקופה הזאת".
