המחאה מחוץ לכנסת, הבוקר
(צילום: משה מזרחי, ירון ברנר)
שני מקרי רצח הנשים שלשום גררו גל גינויים משרי הממשלה נגד מגפת האלימות במשפחה, אבל למרות גילויי הזעזוע האמת נותרה ברורה וכואבת: יש בישראל תוכנית למניעת אלימות כזו בדיוק - והיא נטושה על שולחן הכנסת, ממתינה לתקציב כבר שלוש שנים.
התוכנית הלאומית למאבק בתופעת האלימות במשפחה אושרה כבר ב-2017, ומאז נרצחו בישראל עוד כחמישים נשים. על פי הערכות גורמי המקצוע, בישראל חיים כיום מאות אלפי נשים וילדיהן בצל אלימות במשפחה, ומשבר הקורונה רק החריף את מצבן והפך את חייהן ואת חיי ילדיהן לקשים ומסוכנים יותר. ובכל זאת, למרות ההודעות לתקשורת והדיונים המיוחדים, הסחבת הפוליטית נמשכת, והזרמת הכספים למימון התוכנית המיוחדת טרם החלה.
לאורך השנים הקימו ממשלות ישראל מספר ועדות לבחינת ההתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה. האחרונה שבהן הוקמה ב-2014 בעקבות רציחתה של אביטל רוקח על ידי בן זוגה לשעבר, והיא הציגה תוכנית מקיפה ורצינית. לפני שלוש שנים אימצה הממשלה את מסקנות הוועדה והתחייבה ליישמן: בשנה הראשונה התקציב אמור היה לעמוד על 50 מיליון שקלים, ולגדול בכל שנה ב-50 מיליון נוספים, עד לתקציב שנתי קבוע של 250 מיליון שקלים. מאז ועד היום הועברה פחות ממחצית הסכום, וזאת על אף שמשבר הקורונה הביא כאמור לזינוק של מאות אחוזים בהיקף התופעה.
"תדחפו את האף, אפשר להציל חיים"
(צילום: חגי דקל)
התוכנית שאושרה כוללת מענים רבים למשפחות הסובלות מאלימות, ביניהם הקמת מסגרות טיפוליות חוץ-ביתיות לגברים אשר הורחקו מביתם (בניגוד להרחקת האישה מביתה), שילוב עזרים טכנולוגיים דוגמת איזוק אלקטרוני במערך ההגנה על נשים נפגעות אלימות, הרחבת מערך העובדים הסוציאליים בתחנות המשטרה, הגדלת מספר דירות המעבר לנשים נפגעות אלימות ולילדיהן כדי להקל על השתלבותן המחודשת בקהילה, הקמת דירות מעבר לגברים שהשתחררו ממאסר בגין עבירות אלימות במשפחה, הרחבה והעמקה של מערך הטיפול הפסיכולוגי לילדים החיים בצל האלימות, הנגשה שפתית של כל תהליך הטיפול באלימות במשפחה, ואולי החשוב מכל בתחום המניעה – בניית תוכניות לימודים ומערכי הדרכה שיוטמעו כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים בנושאי שוויון מגדרי, זיהוי נורות אדומות ויחסים בריאים בין המינים – מערכים שאמורים להיות מוטמעים החל מהגיל הרך ועד לשירות בצה"ל.
הבוקר (רביעי) הגיעו כמה עשרות פעילות להפגנה שארגנה עמותת "כולן" מחוץ למשכן הכנסת, וצעקו בין היתר "בושה' ו"20 נשים בכל שנה איפה המדינה". אל הפעילות יצאו חברות הכנסת עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), השרות פנינה תמנו שטה, מירב כהן ועמר ינקלביץ' יחד עם חברותיהן מכחול לבן תהלה פרידמן והילה שי וזאן, קארין אלהרר מיש עתיד, השרים עמיר פרץ ואיציק שמולי (העבודה), ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו וח"כ אחמד טיבי מהרשימה המשותפת.
מנכ״לית "כולן", ברכה ברד, מסרה: "עלינו לכנסת כדי להסתכל בעיניים לחברות וחברי הכנסת, ושמחנו לראות שהיה מי שיצא לדבר איתנו, אבל זה לא מספיק. הגיע הזמן להפסיק לצייץ, 'להנחות', 'להורות', ולהתחיל לקדם את השינוי בתור נבחרי ציבור. תתחייבו לתקן את הסטטיסטיקה האיומה ששמה כל אישה בישראל בסיכון והעבירו את התקציבים שממתינים כבר שנים ועשויים להציל נשים רבות מאלימות ומוות".
(צילום: משה מזרחי)
המפגינות קראו לפוליטיקאים לא להסתפק בתמונה עם השלטים, וקראו להן: "תביאו פתרונות, אל תקימו ועדות. תאשרו תקציבים לתוכניות קיימות". חברת הכנסת פרידמן ציינה כי "כשאישה נרצחת אנחנו מגלים שהסימנים היו על הקיר. כמעט תמיד יש מסכת התעללויות מקדימה לרצח, שכוללת גם בחלק מהמקרים התעללות כלכלית. אתמול ערכנו דיון על חוק למניעת אלימות כלכלית, שייתן לבית המשפט עוד כלי לסייע לאנשים שחווים אלימות כלכלית במשפחה.
"אני עדיין בהלם מרמות המיזוגניה והשוביניזם שהיו אתמול בדיון, אבל גם מרמות האדישות למגיפת רצח נשים. יש לפנינו עוד דרך ארוכה בחינוך, במניעה, בטיפול ובחקיקה".
גם השרים בני גנץ ואבי ניסנקורן יצאו אל המפגינות - שצעקו לעברם "לשחרר את התקציבים ולהילחם בחקיקה". גנץ השיב למפגינות כי "הנושא הזה חשוב לי מאוד. אני לא בוחן אם עשרות הנשים שנרצחו הן חילוניות או דתיות, מאיזה עיר או יישוב הן מגיעות ואיזה פתק בקלפי הן שמות - טיפול בנושא הזה הוא קריטי לחברה הישראלית. היכולת להילחם בתופעה זו תלויה גם היא, בתקציב למדינת ישראל שיאפשר מלחמה למען אוכלוסיות שזקוקות לנו".
השרה תמנו שטה אמרה כי "האלימות כלפי נשים והירצחן של נשים בידי בני זוג הפכו למגיפה. שלשום פניתי לראש הממשלה בדרישה לכנס דיון דחוף בממשלה אך לצערי טרם נעניתי בחיוב. לא ארפה עד שיתקיים דיון שימפה ויבחן את כלל המענים, המערכות והעזרה הקיימים כעת לנשים. המטרה היא לשפר את המענים בשטח לאישה שנמצאת בקצה וחווה על בשרה אלימות".
לדבריה, "החובה שלנו כממשלה לדאוג שמלוא התקציבים יבואו לידי מימוש וביטוי בשטח. במקביל, אני פועלת להעברת חוק שיזמתי עוד בכנסת הקודמת ומובילות אותו כעת חברות הכנסת עינב קאבלה ותהילה פרידמן, המורה על הפקעת הרכוש מבן זוג רוצח. דמן של נשים אינו הפקר".
"להציל את הנרצחת הבאה"
"מאסנו בהקמת ועדות ובדיונים מיוחדים", אמרה אתמול יו"ר נעמת, חגית פאר. "ישבה ועדה בין-משרדית שהממשלה אישרה את המלצותיה. מאז ועד היום מעט מאוד נעשה, רוב התקציבים לא הועברו, ונשים רבות בישראל ממשיכות לחיות בצל טרור ללא שום פתרון מערכתי באופק".
"למרות העלייה הדרמטית בהיקף הדיווחים על אלימות במשפחה – בפתיחת התיקים במשטרה, במוקד הרווחה ובקווי הסיוע – לא רק שלא הועברו תקציבים ייעודיים משמעותיים לטיפול בנשים נפגעות אלימות, אלא שהתקציבים שנועדו לטפל בתופעה החברתית האיומה הזאת עוד קודם למשבר לא תוקצבו ולא בוצעו", הוסיפה מיכל גרא-מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים.
"הממשלה קיבלה החלטה חשובה על תוכנית לאומית למאבק בתופעת האלימות במשפחה כבר ב-2017, במסגרתה היו אמורים להתווסף בכל שנה 50 מיליון שקלים לתוכנית למיגור האלימות נגד נשים, אבל לא רק שלא הגיעו כספים נוספים בעקבות העלייה האדירה באלימות, גם הכסף שהובטח מבושש להגיע, ונשים נוספות נרצחות ונפגעות בגלל שהממשלה מפקירה אותן. ממשלת ישראל חייבת להעביר עוד 50 מיליון שקלים עוד השנה למאבק באלימות נגד נשים, ולעשות כל מה שביכולתה להציל את הנרצחת הבאה".
יו"ר נעמת קראה לנפגעות אלימות לפנות לרשויות ולא להתמודד לבד עם המצוקה. "אני קוראת לכל אישה ואיש הנמצאים במצוקה לפנות לקו החם של נעמ"ת או לגורמי טיפול אחרים, כי יש מה לעשות, ובליווי מקצועי ואחראי ניתן להיחלץ ממעגל האלימות".
