הסכנה הגדולה מכולן, שחור על גבי לבן, שמונה ימים בלבד לפני האסון במירון: דו"ח מפורט של שירותי הכבאות, על הדרישות למתחם ההדלקה של חסידות תולדות אהרן ליד קבר הרשב"י, מעיד על החידלון שאִפשר את מותם של 45 ממשתתפי ההילולה בדוחק הקיצוני. נדרשו "שתי דרכי מוצא לפחות, נפרדות ומרוחקות זו מזו", צוין במסמך שהגיע לידי ynet.
המסמך נמצא בידי חוקרי מח"ש וצפוי להיות בין חומרי החקירה המרכזיים. "בעבור תפוסה של מעל 9,000 איש – ארבע דרכי מילוט", הודגש שם. בסופו של דבר - מיציאה אחת נדחקו כולם, מה שהוליד את האסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה.
לחצו על המסמך להגדלה:
תיעוד מהרגעים הראשונים שאחרי האסון
על פי חוק, הרשות הארצית לכיבוי והצלה אחראית בין היתר על מתן הוראות בטיחות לאירועים גדולים המתקיימים תחת כיפת השמיים. ככזה, גם אירוע הר מירון זכה לביקורת של קציני מניעת דליקות עוד בטרם האירוע, וזו כללה סיור בשטח, בכל אחד ממתחמי הדלקת המדורות של החסידויות. הדו"ח מוען למי שמוגדרים בו "מארגנים" - אנשי חסידות תולדות אהרן, ובאופן ספציפי נציגם צבי הלר.
הדו"ח על מתחם תולדות אהרן מונה ארבעה עמודים וכולל עשרות הוראות לביצוע לפני האירוע. חתום עליו מפקד תחנת גליל, טפסר שמעון שאולי, שכותב בתחילת המסמך: "הנני קובע את סדרי בטיחות אש למבנה/מפעל/מוסד שפרטיו רשומים לעיל: להבטיח את סידורי הכבאות ודרכי המילוט הקיימים, לשימוש מיידי ללא הפרעות ומכשולים".
כך נראה המתחם לפני כשבוע ממעוף הרחפן
(צילום: יהודה רוזן )
מלבד ההנחיות כיצד להדליק את המדורות, אילו אמצעי כיבוי נדרשים והדרכת סדרנים – ישנו חלק המתייחס לכניסות ויציאות למתחם, ולדרכי המילוט. כבר בסעיף 2 תחת הכותרת "כניסות חירום ודרך מעבר לרכב ביטחון" נדרש כי אלו "יהיו פנויים מכל מכשול בכל זמן לצורך פעילות כיבוי והצלה". המפקח שבדק את הדרישה קבע באופן מפורש "באחריות מנהל האירוע ומארגני האירוע ליישם דרישה זו".
ואולם הסעיף שהתברר כבעייתי ביותר, סעיף 7, מדבר בפירוש על "סמטת המוות" ועל הסכנות הצפויות. וכך כתב המפקח שהיה במקום: "באזור מגודר מחוץ לבניין, שאינו מקורה, יהיו שתי דרכי מוצא לפחות, נפרדות ומרוחקות זו מזו בשיעור של לפחות שליש אורך האלכסון של האזור המגודר, בעבור תפוסה גדולה מ-6,000 אנשים יהיו שלוש דרכי מוצא לפחות, בעבור תפוסה גדולה מ-9,000 אנשים יהיו ארבע דרכי מוצא לפחות".
תחת העמודה "הערות המפקח" צוין גם לגבי סעיף זה: "באחריות מנהל האירוע ומארגני האירוע ליישום הדרישות לעיל". במהלך הביקור במתחם, דיווחו נציגי תולדות אהרן לאיש הביקורת מהכיבוי כי באירוע ההדלקה צפויים להשתתף "רק" 5,000 איש, וייתכן שגם בשל כך לא הקפידו על יותר מיציאה אחת. בסופו של דבר היו לפחות 20 אלף איש במתחם המדובר. מיותר לומר שדרכי מוצא נוספות לא היו, אף אחד לא בדק זאת, וכל ההמון התנקז לסמטה הצרה שבה התרחש האסון.
3 צפייה בגלריה
המפכ"ל שבתאי, מפקד המחוז לביא והשר אמיר אוחנה. כולם אישרו את התוכנית
(צילום: אלכס קולומויסקי, טל שחר, משי בן עמי)
הדו"ח עצמו, כמו מסמכים אחרים שנאספו, נמצאים במרכז החקירה של מח"ש שנפתחה כבר למחרת האסון. חוקרי המחלקה ששייכת לפרקליטות צפויים לגבות בהמשך עדויות ולנסות להבין - כיצד ומי אם בכלל דאג לאכיפת ההוראות הברורות שבדו"ח.
"אני אחראי לטוב ולרע", אמר ביום שישי מפקד המחוז במשטרה, ניצב שמעון לביא, אף שהמפכ"ל, רב-ניצב יעקב שבתאי, ראה ואישר את התוכניות, ובהמשך אף השר לביטחון פנים אמיר אוחנה. אבל החקירה תתנקז בסופו של דבר לשאלת המפתח - מי אחראי למתחם הקבר? במקרה זה דו"ח דרישות הכיבוי מוען לחסידות תולדות אהרן, אולם מנכ"ל הרשות לפיתוח המקומות הקדושים של המשרד לשירותי דת ומי שאחראי על כל מבצע מירון, הרב יוסף שווינגר, דווקא התגאה לקחת אחריות על ההילולה ועל האישורים שהושגו עבורה - למרות הגבלות משרד הבריאות.
שווינגר נשאל בריאיון לכיכר השבת ימים אחדים לפני האסון מי אחראי על האירוע, וענה: "מיד אחרי פסח אנחנו מקבלים סט דרישות מהמשטרה, מכיבוי אש, ממד"א, ממשרד הבריאות ואנחנו מתכללים את הכל. האירוע עולה למדינת ישראל 15 מיליון שקל, עיקר התקציב הולך לתשתיות ולהכנת חניונים, הכנת תאורה, ביוב, שילוט, סדרנות ואבטחה, זה מקומות שצריך כל שנה מחדש, כל שנה מתקדמים".
