את מסיבת העיתונאים שערך בשבוע שעבר בבית הלבן, הראשונה שלו מאז כניסתו לתפקיד הנשיא, היה ג'ו ביידן מעדיף למקד במבצע החיסונים המוצלח שמנהל ממשלו או בחבילת הסיוע העצומה למשבר הקורונה שהעביר בקונגרס – הישגים גדולים ראשונים שהוא יכול לזקוף לזכותו. אבל במקום זאת נאלץ ביידן להדוף שוב ושוב שאלות הנוגעות למשבר המהגרים בגבול הדרומי של ארה"ב, הגבול עם מקסיקו, שיש כבר מי שמכתירים אותו לאחד החמורים בהיסטוריה.
משבר המהגרים – סיקור נרחב ב-ynet:
• יש גם בדיחות: עם המבריחים והשומרים בגבול
• הנשיא על גל ההגירה: "לא שונה מהרגיל"
• ביידן מוביל "מדיניות אנושית", והמהגרים מסתערים
• עדויות ממחנה האוהלים בגבול: "הילדים בוכים"
ביידן אמנם ניסה לטעון להגנתו שהגידול במספר המהגרים המגיעים בשבועות האחרונים לארה"ב איננו חריג, אלא דומה לגידול שנרשם מדי שנה בתקופה זו, כשמזג האוויר צונן יותר ופוחתת הסכנה הנשקפת למהגרים מהחום והיובש של המדבריות שהם חוצים בדרך; אלא שבפועל הולכות וגוברות העדויות לכך שהמצב בגבול חמור מהרגיל, ונגד ביידן נטען כי המדיניות המרוככת שנוקט ממשלו כלפי מהגרים היא הגורם הראשי לכך.
הנה כל מה שצריך לדעת על מה שמסתמן לעת עתה כאתגר הפוליטי הגדול ביותר שאיתו מתמודד הממשל הדמוקרטי החדש.
מה בעצם קורה בגבול מקסיקו-ארה"ב בחודשים האחרונים?
מאז תחילת השנה נרשמה עלייה חדה במספר המהגרים הבלתי-חוקיים המגיעים לגבול ומבקשים להיכנס לשטח ארה"ב. בחודש פברואר לבדו נעצרו בגבול כ-100 אלף מהגרים – המספר החודשי הגבוה ביותר מאז אמצע 2019, אז נעצרו כ-140 אלף. השר לביטחון המולדת אלחנדרו מיורקס, איש ממשלו של ביידן, הצהיר בעצמו החודש כי קצב הגעת המסתננים לגבול הוא הגבוה ביותר זה 20 שנה.
רוב המהגרים מגיעים ממדינות במרכז אמריקה הסובלות מעוני, מפשע ומשחיתות, ובראשן גואטמלה, הונדורס ואל-סלבדור. את מצבן הרעוע של מדינות באזור החמירו לאחרונה מגפת הקורונה וסופות הוריקן, ולפי הערכות גם הן גרמו לגידול החד במספר המהגרים.
המהגרים צועדים ברגל לתוך שטח מקסיקו, ואז פוסעים צפונה עד שהם מגיעים לגבול עם ארה"ב ומבקשים להיכנס. בעוד שאת חלקם הגדול של המהגרים – אלה הבגירים או המהגרים הקטינים המגיעים יחד עם הוריהם – יכולים הסוכנים האמריקנים בגבול לדחות ולהפנות בחזרה למקסיקו, למהגרים הקטינים המגיעים ללא ליווי הוריהם הם נדרשים לתת טיפול אחר. מכיוון שגם במספרם של הקטינים האלה חל גידול חד בחודשים האחרונים, הטיפול בהם עומד בלב המשבר הנוכחי.
כיצד נוהגים בקטינים ללא ליווי הורה או אפוטרופוס חוקי כשהם מגיעים לגבול?
כשקטינים כאלה מגיעים הם מועברים תחילה למתקני מעצר של סוכנות המכס והגנת הגבולות של ארה"ב, ומשם הם אמורים להישלח בתוך 72 שעות אל מרכזי קליטה נוחים יותר – מרכזים פדרליים בניהול משרד הבריאות של ארה"ב. אלא שכאשר חסר מקום במרכזי הקליטה האלה, ילדים עלולים להיתקע בבתי המעצר של סוכנות הגבולות והמכס למשך ימים ארוכים, וזה מה שקורה כעת.
מספר הקטינים המוחזקים כעת במרכזי הקליטה של משרד הבריאות האמריקני הוא הגבוה ביותר מאז 2019: נכון לאמצע השבוע שעבר הוחזקו בהם יותר מ-11 אלף קטינים – רובם נערים אבל מאות מהם ילדים בני פחות מ-12 – ובמתקני המעצר של סוכנות הגבולות הוחזקו עוד כ-5,000 קטינים.
מתקני המעצר של סוכנות הגבולות הוקמו במקור כדי לשכן בהם מהגרים שהם גברים בגירים, וגם מהגרים אלה היו אמורים לשהות בהם תקופות קצרות בלבד, אבל כעת משוכנים בהם המוני קטינים, והעובדה שאלה נדחקים אליהם בצפיפות גדולה למשך תקופה ארוכה בזמן שמשתוללת מגפת הקורונה רק מגבירה את הסכנה הבריאותית בהם.
מתקני המעצר של סוכנות הגבולות אינם פתוחים לציבור והגישה של עיתונאים אליהם מוגבלת למדי, אבל לפי עדויות המגיעות מהם התנאים בהם ירודים מאוד. עורכי דין שזכו להיכנס ב-11 במרץ למתקן דונה בטקסס, למשל, מצאו אותו עמוס בכ-1,800 קטינים. לדברי עורכי הדין חלק מהמהגרים המוחזקים במקום היו בני שנה בלבד. הם התרשמו שמספר השוהים במתקן גדול בהרבה ממספר השוהים שהוא אמור להכיל, ולדבריהם חלק מהקטינים סיפרו שהם ישנים על הרצפה או על ספסלי מתכת. עוד העידו הקטינים כי מותר להם לצאת לשאוף אוויר צח ולראות שמיים רק אחת לכמה ימים, וגם אז – לכמה דקות בלבד.
הדיווחים על התנאים במתקנים בגבול גררו ביקורת על ממשל ביידן מתוך המפלגה הדמוקרטית עצמה, ובכירים בה השוו את המתחולל בהם למה שהתחולל במתקנים בימי נשיאותו של דונלד טראמפ. באותה העת כינו מתנגדי טראמפ את המתקנים "מכלאות הילדים", והחזקתם של הקטינים בהם למשך תקופות ארוכות בתנאים ירודים עוררה זעם עולמי.
מה קורה לקטינים אחרי שהם מועברים ממתקן המעצר למרכז קליטה?
אחרי ההעברה למרכזים של משרד הבריאות יש כמה מסלולים שאליהם עשויות הרשויות בארה"ב להפנות את המהגרים הקטינים שהגיעו ללא ליווי הורה. אם הוריהם או אדם בגיר אחר השוהה בארה"ב מבקשים לקבל אותם לידיהם, עשויים לשחרר אותם. לחלופין הם עשויים להימסר למשפחת אומנה, והם גם זכאים להגיש בקשה לקבלת מקלט. קיימת גם האפשרות שהקטינים יגורשו, אולם הסיכויים לכך נמוכים: תהליך גירוש של קטין אורך זמן מה, ובין 2014 ל-2019 גירשה ארה"ב רק 4% מ-290 אלף הקטינים שהגיעו לגבול ללא ליווי הורה.
מה קורה אם הקטינים מגיעים לגבול בליווי בן משפחה שאינו אביהם או אמם?
אף שחלק מהקטינים אכן עושים את הדרך המסוכנת לגבול לבדם או יחד עם מבריחים, רבים מהם מגיעים לגבול עם אחיהם הגדולים, עם סבא וסבתא שלהם או עם קרובי משפחה אחרים. מכיוון שלא מדובר בהוריהם, אחרי תפיסתם הם עלולים להיות מופרדים מבני המשפחה האלה, ולהישלח למעצר לבדם. ההפרדה הזו מעוררת אף היא ביקורת בקרב פעילי זכויות אדם.
פעילים למען זכויות המהגרים מביעים חשש שבחלק מהמקרים הורים צועדים עם ילדיהם עד לגבול, ואז שולחים אותם במודע לבדם לארה"ב, מתוך הבנה שכך גדולים יותר הסיכויים שיניחו להם להיכנס.
מה טוענים הרפובליקנים נגד ביידן?
מאז כניסתו לתפקיד ב-20 בינואר ביטל ביידן תקנות הגירה שונות שקבע ממשל טראמפ, ובמקומן קבע תקנות רכות יותר, המשקפות את רצונו לנקוט מדיניות "אנושית" יותר כלפי מהגרים. הרפובליקנים טוענים כי התקנות הללו עוררו בקרב מהגרים בלתי-חוקיים את הציפייה שיזכו ליחס נוקשה הרבה פחות מזה שקיבלו בתקופת טראמפ, וכי הן מעודדות אותם לנהור לעבר הגבול. גם נשיא מקסיקו, אנדרס מנואל לופס אוברדור, הצהיר בשבוע שעבר שהמדיניות הרכה של ביידן מעודדת מהגרים לעשות את הדרך לגבול.
המבקשים להגן על ביידן מציינים מנגד את העובדה שהעלייה במספר המהגרים הנתפסים בגבול החלה עוד לפני שביידן נבחר לנשיא, ומדגישים כי היא אירעה אחרי ירידה חדה שנרשמה באפריל 2020, כשמדינות סגרו את גבולותיהן בגלל מגפת הקורונה. עוד הם מציינים כי עלייה חדה במספר המהגרים בגבול הדרומי נרשמה גם בשני הממשלים הקודמים, ב-2019 תחת טראמפ וב-2014 תחת אובמה.
בריאיון שהעניק החודש ל-ABC אמר ביידן כי הטענה שיותר מהגרים מגיעים מכיוון שהם חושבים שהוא "בחור טוב" הן שטויות, והשיב ש"הם באים כי הנסיבות שבהן הם חיים גרועות כל כך". עם זאת, גורמים בממשל ביידן ופעילים למען זכויות מהגרים מודים שהעלייה החדה במספר המהגרים נובעת לפחות בחלקה משינוי המדיניות שנקט ביידן.
אילו תקנות הגירה מימי טראמפ ביטל ביידן?
בתגובה על הגידול החד שחל באמצע 2019 במספר הקטינים והמשפחות המגיעים ממרכז אמריקה לגבול ארה"ב קבע ממשל טראמפ בין השאר תקנות שלפיהן מבקשי מקלט ייאלצו לחכות בשטח מקסיקו עד שבתי דין אמריקניים לענייני הגירה ידונו בעניינם. היה זה צעד שללא ספק סיפק הרתעה – פחות מאחוז אחד בלבד מהמהגרים שנדרשו לעמוד בתקנה הזו אכן קיבלו בסופו של דבר אישור להיכנס. מנגד, מבקשי המקלט נותרו בזמן הזה חשופים לאלימות במקסיקו, ושם גם היה להם קשה מאוד למצוא עורכי דין.
תקנות אחרות שנקבעו בעידן טראמפ כללו קיום דיונים מזורזים בבקשות מקלט בתוך מתקני המעצר של סוכנות הגבולות, שבהם קבלת גישה לעורך דין הייתה כמעט בלתי אפשרית. ממשל טראמפ גם גיבש הסכמים עם גואטמלה, הונדורס ואל-סלבדור שלפיהם ארה"ב תשלח מבקשי מקלט בחזרה לארצות מוצאם והם יוכלו להגיש את בקשת המקלט שלהם משם, בלי להבטיח כמובן שתתקבל.
ביידן קבע כי התקנות הללו היו אכזריות ולא-אנושיות. הוא אמנם הותיר על כנן תקנות מתקופת טראמפ שבשל מגפת הקורונה הרחיבו את סמכותם של אנשי סוכנות הגבולות להורות למהגרים המגיעים לגבול לשוב על עקבותיהם, וכך להפחית את הסכנה שיביאו איתם את הנגיף, אך החריג מהן את הקטינים המגיעים לבדם, ובשל מצבם המיוחד התיר את הכנסתם גם כעת, בשעה שהמגפה משתוללת.
מה עושה ממשל ביידן כדי להתמודד עם המשבר?
הממשל פועל לטענתו להקים מרכזים משולבים לטיפול בקטינים כדי להעביר אותם למרכזי הקליטה של משרד הבריאות מיד עם הגיעם לגבול. הוא גם פתח כמה מרכזי קליטה שלא מן המניין בטקסס, ומתכוון להשתמש במרכז כנסים בדאלאס כדי לשכן בו עד 3,000 מהגרים בני נוער. הממשל גם שלח את אנשי הסוכנות הפדרלית לניהול אסונות – שבדרך כלל מטפלת באירועים כמו הצפות וסופות – לסייע בטיפול במהגרים הקטינים, והם יסייעו בכך לפחות עד יוני.
לטווח הארוך מנסה ממשל ביידן לגבש תוכניות שבמסגרתן יותר למהגרים ממרכז אמריקה להגיש בקשה למעמד של פליט בארה"ב בעודם שוהים במדינות המוצא שלהם, כדי למנוע מהם להגיע לגבול על מנת לפתוח בהליך. הממשל מגבש גם תוכנית לשיפור מצבן של מדינות המוצא, וכחלק מהמאמץ הזה הוא הבטיח לקדם חבילת סיוע בשווי 4 מיליארד דולר למדינות מרכז אמריקה, בתקווה שהדבר יסייע להן לטפל בבעיות המעודדות את ההגירה, כגון העוני והפשיעה.
בשבוע שעבר הודיע ביידן על מינויה של סגנית הנשיא קמלה האריס לאחראית מטעם הממשל על הטיפול במשבר המהגרים בגבול. כשביידן עצמו נשאל מתי יגיע לגבול כדי להתרשם מהמצב, השיב שהוא אינו יודע.