השנה החולפת הייתה לא פשוטה, אבל שנת התשפ"א, שרק החלה, טומנת בחובה הרבה סיבות לאופטימיות ולתקווה, ולא רק את החיסון לקורונה. הנה כמה סיבות לקוות שתהיה שנה טובה.
החיסון בדרך
אמנם נגיף הקורונה עדיין כאן ומשתק את חייהם של מיליוני בני אדם ברחבי העולם, אבל החדשות הטובות הן שיש סיכוי לא קטן שבשנה הקרובה יימצא חיסון ישיב את החיים למסלולם המוכר ואת השפיות לכדור הארץ.
כ-160 ניסיונות מוכרים לפיתוח חיסון לנגיף הקורונה מתנהלים כיום ברחבי העולם, מתוכם כמעט 30 בשלבים הקליניים. "יש מרוץ גלובלי מטורף לחסון, ועשרות חברות כבר צו את שלב הניסויים בבני אדם", אמר ד"ר פיני צוקרמן, מומחה לאימונולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה. "יש סבירות גבוהה שיהיה חיסון בשנה הקרובה. עם זאת, יש גם תרחישי קיצון שימנעו את זה, אך סביר יותר להניח שיהיה חיסון".
החברה שמובילה נכון לעכשיו במרוץ לפיתוח החיסון היא פייזר האמריקנית, שלמעשה סיימה את שלבי הניסוי הקליני שלה, אחריה נמצאת חברת אסטרה שחידשה את השלב הקליני השלישי שלה. גם חברת מודרנה האמריקנית נמצאת בשלב השלישי של הניסוי הקליני.
"באופן עקרוני אין סיבה שלא יהיה משהו שניתן יהיה לחסן איתו", הוסיף ד"ר צוקרמן. "כל כך הרבה חברות נמצאות בשלבים קליניים באזורים בעיתיים ולכן אני מאמין שיהיו מספיק נתונים כדי שיהיה ל-FDA עם מה לעבוד ולקבל החלטה מושכלת". (אדיר ינקו)
הפנים היפות של ישראל נחשפו
המצוקה החברתית והכלכלית, שהביא איתו משבר הקורונה, הצליחו להראות את אחד הצדדים היפים ביותר של החברה הישראלית. לצד הקשיים הרבים, שטף את הארץ גל של התנדבות ומעורבות חברתית. במהלך תקופת הקורונה עלה מספר הישראלים שהתנדבו במגוון תחומים – סיוע במזון ובתרופות, תמיכה נפשית לאוכלוסיות מוחלשות, שיחות טלפון עם אזרחים ותיקים להפגת הבדידות ועוד.
המתנדבים היו בעיקר צעירים, רובם כאלה שהוצאו לחל"ת או פוטרו. כך עולה מנתונים שנאספו על ידי המרכז לחקר החברה האזרחית והפילנתרופיה באוניברסיטה העברית והמועצה הישראלית להתנדבות. לפי הנתונים, מרבית הצעירים שהתנדבו והיו פעילים חברתית בתקופת הקורונה לא היו מעורבים בפעילויות כאלה באופן קבוע, ויותר מ-77% מהם העריכו שימשיכו להתנדב.
"בזמן שהביקוש לסיוע בקרב כל העמותות רק עלה, הקורונה חשפה את פניה היפות של החברה הישראלית", אמרה ליאור פינקל-פרל, מנכ"לית "מנהיגות אזרחית" – ארגון הגג של המגזר השלישי. "באופן מאוד מיוחד, הרבה מהמתנדבים היו אנשים שמצאו את עצמם מחוסרי עבודה ויצאו להתנדב ולעזור לאוכלוסיות שנמצאות בדיוק במצבם, או במצב דומה. זו סולידריות במלוא הדרה". (הדר גיל-עד)
היכונו לאוכל טעים וזול
ישראלים רבים התלוננו לא פעם על המחירים הגבוהים במסעדות, ובמיוחד במסעדות השף המפוארות. השנה החדשה מביאה לאותם ישראלים סיבה טובה לשמוח – החוקים השתנו, ואיתם המחירים.
אם בעבר שפים היו שופכים כסף על חומרי גלם יקרים ויוקרתיים, שאותם גם היו צריכים למכור במחירים גבוהים, היום כבר קשה עד בלתי אפשרי למכור מנה עיקרית ב-150 שקלים. לא רק שזה לא נראה טוב, גם כמעט שאין מי שישלם על זה. אז מה עושים? משתמשים בחומרי גלם יקרים פחות, ומתמחרים אחרת את המנה.
את מקומם של השרימפס קריסטל החליפו שרימפס קפואים מיובאים, את הקרפצ'יו פילה החליף קרפצ'יו סלק או מנתח זול יותר, את הלוקוס החליף הבורי, ואת צלעות הטלה החליפו חלקי עוף וכנפיים. ככה זה כשיש כמעט מיליון מובטלים בארץ, חייבים לחשוב אחרת.
כשמסעדת שף מציעה בתפריט אורז, אחד מחומרי הגלם הזולים ביותר שיש, צריך לשמוח – גם כי מקבלים אורז שהושקעה בו מחשבה וגם כי החשבון בסוף הארוחה יהיה קטן יותר מזה שהייתם מקבלים באותה המסעדה לפני הקורונה. ובאותו משקל – אם מסעדת שף הופכת להמבורגריה הרווחתם כי קיבלתם את ההמבורגר הכי מושקע שיכולתם לקבל, עם לחמניית בריוש שנאפית במקום, במחיר סבבה לגמרי.
אז החוקים השתנו, המחירים ירדו, וכבר אפשר להבין שהיום אין מקום למי שמוכר חרטה לסועדים שלו – התחרות על כל לקוח רק התחילה. (תיקי גולן)
מדינות המפרץ מתקרבות
ראש השנה עומד בסימן ההסכמים ההיסטוריים עם איחוד האמירויות ובחריין. אלה לא שתי המדינות היחידיות שמנרמלות, או בדרך לנרמל, את היחסים עם ישראל. בשנה החדשה ניתן לצפות שנראה פריצת דרך עם מדינות נוספות במפרץ ובעולם הערבי והמוסלמי. בין היתר עומאן, סודן, ניז'ר ועוד.
אבל החלום הרטוב של הישראלים והאמריקנים הוא להוציא לאור את הקשרים החשאיים המתהדקים בין ישראל לסעודה. בינתיים זה מתבטא בעיקר במחוות כמו מתם היתר למטוסים ישראלים לעבור מעל סעודיה. ייתכן שהשנה נראה עוד מחוות כאלה, ואולי באחד מהימים של השנה החדשה נקום בבוקר ונגלה הסכם שלום גם בין ישראל לסעודים.
ועוד סיבה אפשרית לאופטימיות, אולי השנה הנשיא האמריקני יצרף סוף סוף את ישראל לרשימת המדינות שנהנות מפטור מוויזה לארה"ב, אחרי שבשנה שעברה צירף במפתיע את פולין. המועדון היוקרתי הזה מונה 39 מדינות, הגיע הזמן שגם ישראל תצטרף אליו. (איתמר אייכנר)
מחכה לנו קיץ ספורטיבי עמוס
כל אוהד ספורט אמיתי יגיד לכם שפעם בארבע שנים יש קיץ שווה מהרגיל. קיץ שמתחיל עם אליפות אירופה בכדורגל ומסתיים באולימפיאדה. קיץ 2020 היה אמור להיות כזה, עד שהקורונה התערבה ושינתה לעולם את התוכניות. אבל לא לדאוג, קיץ 2021 הולך להיות אפילו יותר מטורף.
תארו לכם שאולימפיאדת טוקיו 2020+1 תהפוך למסיבת ניצחון עולמית על הקורונה, לא נשמע מגניב? וגם אם זה לא יקרה, יש מספיק סיבות לחכות לאירוע הספורט הגדול בעולם. קודם כל, זאת ההזדמנות שלנו לתת כבוד להרבה ספורטאים ישראלים מצוינים שכבר ארבע-חמש שנים עובדים קשה, רחוק מאור הזרקורים שתופס הכדורגל המקרטע שלנו.
בנוסף, המשחקים האולימפיים מספקים רגעי קאלט, החל מהזינוק של לימור לבנת על גל פרידמן באתונה, ועד לציטוטים של משה גרטל מהבריכה. חוץ מזה, זה לא משנה אם נזכה בזהב ב-100 מטרים או בארד באוריגמי, עם ישראל צמא לרגעי ה"גאווה הישראלית", ועל הדרך גם למדליסט נוסף שאפשר ללהק לעונה הבאה של "הישרדות".
ועוד לפני החגיגה של האולימפיאדה מחכה לנו היורו בכדורגל, ושלל אירועים כיפים אחרים כמו טורניר ווימבלדון, קופה אמריקה, סדרת הגמר של ה-NBA, ועונה חדשה בטלנובלת מסי וברצלונה. בקיצור, שווה להיות אוהד ספורט בקיץ 2021. (שי לחמן)
המצב הכלכלי יכול רק להשתפר
בימים אלה של משבר כלכלי חמור, כמותו לא ראתה ישראל ב-72 שנותיה, קשה מאוד למצוא את חצי הכוס המלאה. אבל אולי זו גם הבשורה. שנה רעה כמו התש"ף כבר לא תחזור על עצמה. חלק גדול מהלקחים של המשבר נלמדו.
בנוסף, קשישים שפוטרו מעבודתם והגיעו לפת לחם, כי שכחו אותם בדרך, כבר לא יישכחו ויזכו בתמיכה מיוחדת. הלימודים ימשיכו כמעט בכל מצב, פרונטלית או באמצעות הזום. מיליארדים שהוזרמו למערכת הבריאות ישפרו את מצבה כבר בשנה החדשה.
וכך, כשהמצב קשה ולא ממש ברור, ניתן להאמין שיותר גרוע כבר לא יכול להיות ולכן השיפור חייב לבוא. הצמיחה השלילית תהפוך לחיובית, כי המשק מצוי כבר בקרקעית ומשם אפשר רק לעלות. הגירעון בתקציב יצומצם בהדרגה וללא ספק המשק יציג בשנה החדש נתונים טובים יותר מאשר בתש"ף. פשוט כי מהתחתית אי אפשר לצנוח עוד – אפשר רק לעלות. (גד ליאור)
אחרי הקורונה העלייה תתגבר
עליית יהודים לארץ ישראל נמשכת כל הזמן, גם בעיצומו של המשבר הבריאותי והכלכלי הקשה בתולדות המדינה. לפי הסוכנות היהודית, מפרוץ המשבר ועד ערב ראש השנה עלו כ-9,000 עולות ועולים מכ-70 מדינות מסביב לעולם.
מתחילת השנה ההתעניינות בעלייה לישראל גדלה באופן משמעותי, מספר תיקי העלייה שנפתח בסוכנות היהודית עבור עולים ממדינות מערביות הוכפל בהשוואה לשנה הקודמת.
ולפי ההערכות, התנופה לא הסתיימה. עם סיום משבר הקורונה, מעריכים שזרם העולים לישראל יתגבר באופן משמעותי, עם צפי לכ-250 אלף עולים חדשים בחמש השנים האחרונות.
"מדינת ישראל חייבת לנצל את ההזדמנות שנוצרה ולהכין תוכנית לאומית לעלייה המבורכת, כדי למנוע פספוס היסטורי", אמר יו"ר הסוכנות, יצחק (בוז'י) הרצוג. (הדר גיל-עד)
התוכנית שתעזור לצעירים, והגדלת היצע השכירות
הטלטלה הכלכלית הגיעה גם לשוק הנדל"ן, אבל בכל זאת יש כמה סיבות להישאר אופטימיים בפתח השנה החדשה. תוכנית הדיור החדשה של שר השיכון לשעבר יעקב ליצמן, אמורה להסיט משאבים לפיתוח ערי הפריפריה במטרה למשוך אוכלוסיות חזקות מחוץ לאזורי הביקוש ולאפשר רכישת דירות במחיר מופחת. זה כמובן תלוי בקידום התוכנית, למרות ההתפטרות של ליצמן.
בכל מקרה, במנהל התכנון שבמשרד הפנים מקדמים תוכניות בנייה חדשות כדי להגדיל את היצע הדיור, הן במרכז והן בפריפריה. בין היתר מתוכננת הקמה של יחידות דיור רבות בערים כמו פתח תקווה, גבעת שמואל, אבל גם קריית גת.
ההחלטה של שר האוצר ישראל כץ להפחית את מס הרכישה למשקיעי נדל"ן מ-8% ל-5% אמנם תחזיר אותם לשוק ותוביל לתחרות מול חסרי הדיור שזקוקים לבית. אבל מצד שני רכישת דיור על ידי משקיעים תוכל להגדיל את היצע הדירות להשכרה.
יחד עם הירידה בביקוש למגורים בשכירות, אחרי שמשקי בית רבים מצאו את עצמם ללא הכנסה מובטחת, אפשר להעריך שבעלי הדירות יהיו מוכנים להתגמש יותר מתמיד על גובה שכר הדירה. והסוכרייה – המחיר הסופי שייסגר בין המשכיר לשוכר עבור שכירות חודשית יהיה נמוך מזה שהיה נהוג טרם הקורונה. (הילה ציאון)
יש לנו עוד סיכוי לעלות ליורו
שני משחקים, זה כל מה שמפריד בין נבחרת ישראל בכדורגל להופעה ביורו. 180 דקות, 240 אם המשחקים ייגררו לפנדלים. אפשר לצחוק, לצקצק בלשון, אבל מעולם לא היינו קרובים כל כך לשם.
אם מכניסים למשוואה גם נתונים נוספים כמו משחקי חוץ ללא קהל, יריבות שטובות מאיתנו אבל עם עבירות – באמת שאפשר לפנטז. הרי כולנו חלמנו שברגע האחרון הילדים יישארו בגנים ובבתי הספר והסגר יתבטל.
ויש גם ערן זהבי אחד, ושון וייסמן אחרי עונת שיא. וביברס נאתכו שמנצח משחקים לפרטיזן בלגרד באירופה, ואפילו קישור לא רע בכלל. עכשיו תנו לנו להיות אופטימיים, כי באמת אפשר לעשות את זה. גם אם נראה שזה לא יתרחש לעולם. (רענן וייס)
יותר מקום להולכי רגל
הרחובות ברחבי העולם נהיו קצת יותר ידידותיים להולכי הרגל ולעסקים הקטנים, על חשבון המכוניות הפרטיות. עשרות מדינות בעולם סגרו רחובות שלמים לתנועת מכוניות ופתחו אותם לעסקים קטנים, הולכי רגל ורוכבי אופניים, זאת כתוצאה מדרישת הריחוק החברתי שהביאה הקורונה.
המהלך הזה התחיל לחלחל גם לרחובות הערים בישראל, כך נפתחו עבור הולכי הרגל מדרחובים שוקקים שמחזקים את העסקים הקטנים והולכי הרגל, והוצאו במות שעליהן הוצבו כיסאות ושולחנות.
בקצב הזה עוד נחזור לבלות ברחובות שלנו, לקנות ולחזק עסקים קטנים, לרכוב על אופניים וללכת ברגל – קצת כמו פעם, כשהיה פחות לחוץ. (אסף זגריזק)
ישראל מתקדמת לרכבים חשמליים
בקרב מדינות המערב המפותחות ישראל נמצאת הרבה מאחור בכל הקשור לכניסת מכוניות חשמליות לשוק הרכב. זאת למרות שבשלהי העשור הקודם העריכו אנליסטים כי החברה הישראלית "בטר פלייס" צפויה לשנות לעד את עולם הרכב.
המיזם היומרני, שהתרסק בתוך שנים ספורות, היה אמור לפרוס בישראל אלפי עמדות טעינה ולאפשר נהיגה חשמלית חסרת חשש-טווח, שתסייע לציבור לעשות את המעבר מבנזין מזהם לחשמל ירקרק, ועל הדרך ידחוף את יצרני הרכב לשווק כאן מכוניות מתאימות.
בפועל כמעט כלום לא קרה. כלומר, יש כבר תחנות טעינה בישראל, אבל הן ממש מעטות. וזו רק אחת הסיבות לכך שנתח שוק הרכב החשמלי בישראל עמד על כחמישית האחוז מכלל המכוניות שנמכרו ב-2019.
אבל יש גם חדשות טובות, השנה הקרובה עומדת להציג מהפך. החברות שמקימות עמדות הטענה לאורך כבישים מהירים הבהירו שהן עומדות להכפיל ולשלש את מספר העמדות. עמדות טעינה מתאימות במקומות עבודה צצות האחת אחר השנייה, וגם בבתים משותפים יש טרנד ברור של הוספת עמדה חשמלית, גם בשביל מכוניות היברידיות נטענות.
ספק אם נגיע ישר למצב באירופה בשנים הקרובות, אבל לעומת כ-1,500 מכוניות חשמליות ב-2020, בשנה הקרובה המספר יגדל פי שניים או שלושה. מדובר בכמות שללא ספק תדחוף את השינוי עוד יותר – הן במודעות הצרכנית והן באחריות לתשתית. (הלל פוסק)
האינטרנט שלנו יהיה מהיר מתמיד
באיחור מאוד לא אופנתי, ישראל נכנסת סוף סוף למועדות המדינות שמפעילות רשתות תקשורת סופר-מהירות, ובראש ובראשונה הדור החמישי (5G) של התקשורת הסלולרית. אחרי שנים של עיכובים משרד התקשורת הצליח לסיים את תהליך המכרזים וממש בקרוב, עניין של שבועות, יוענקו הרישיונות ולקוחות ה-5G הראשונים יוכלו להתחבר לרשתות החדשות של פלאפון, סלקום, פרטנר ואחרות. הקמפיינים לפרסום השירותים החדשים כבר רצים בתקשורת.
מה עושים עם זה? כן, אפשר לצפות בסרטוני יוטיוב באיכות הכי גבוהה בלי קרטועים, אבל זה המובן מאליו. רשתות 5G יאפשרו לנו להיכנס למציאות וירטואלית (VR) או רבודה (AR) מרחוק, לשחק במשחקי מחשב הכי תובעניים ללא קונסולה, לקבל טיפול רפואי מרחוק, לנסוע במכוניות אוטונומיות, כל מה שדורש שימוש בכמויות עצומות של נתונים ולא היה אפשרי עד לדור החמישי.
וזו אינה הבשורה היחידה שאנחנו יכולים לצפות לה בתשפ"א. אחרי שנים שבהן הממשלה לא הצליחה לעורר תחרות אמיתית בשוק ולגרום לספקיות התקשורת לשפר את הטכנולוגיה שהן מציעות לנו, משהו קורה עכשיו. הממשלה אישרה את מתווה הסיבים האופטיים שסוף סוף יביא אינטרנט סופר-מהיר גם לראוטר הביתי העייף שלנו. שיהיה מה לעשות בזמן הסגר. רשתות הסיבים והחיבורים בגלים מילימטריים היו המהלך המשמעותי הראשון של שר התקשורת יועז הנדל, מה שאולי יסמן אותו ככחלון של הדור החדש. (טל שחף)
הכסף מהמפרץ בדרך לספורט הישראלי
התגובה הראשונית כששומעים את הדיווח על משקיעים מהאמירויות שרוצים לתמוך כלכלית בבית"ר ירושלים היא רצון לצחוק מתגלגל. לא בגלל תגובות קהל האוהדים, אלא פשוט כי זה לא נשמע כמו דבר אמיתי.
גילוי נאות, אני אוהדת הקבוצה עוד מהבטן של אמא. המחשבה שהמועדון שלי יכול להשתנות ולגדול בזכות השקעה כזו היא משהו שחוצה את גבולות הדמיון. ומה האופטימיות? כאוהדת בית"ר האינטרס שלי ברור, אין אחד שלא חולם על תסריט כזה.
אבל מה הפלוס הכללי? אני מאמינה שכאוהדי ספורט יצא לכם לא פעם לחשוב כמה המרחק בינינו לבין מועדונים בחו"ל עצום, כמעט בכל תחום. המשמעת. התנאים, האקדמיות, והרצינות. לצערי, כאנשים שחיים במדינה שלא משקיעה מספיק תקציבים בספורט שלה, אין ברירה אלא לחכות למושיע.
הסכמי הנורמליזציה לא יפתחו לנו רק יעדים חדשים לתיירות, הם יפתחו עולם שלם של אפשרויות לספורטאים בארץ. דמיינו אצטדיונים מפותחים, מתקני אימון חדשים, קמפיינים מושקעים וצוותים ברמה.
בימים כאלה, כשמשחקים נדחים, משכורות מקוצצות, וגם מעט הבידור נלקח מאיתנו, קשה לחשוב על דברים משמחים. אבל רק נסו להריץ בראש מה יכול לחכות לנו כאוהדים ביציע של אחרי הקורונה, ואני בטוחה שהחיוך יגיע מעצמו. שתהיה שנה טובה, של חידוש, עשייה, יחסים חדשים וספוט איכותי. מגיע לנו. (דור שאלתיאל)
החלום לפתוח מסעדה קרוב מתמיד
צריך לומר את זה בפירוש – זו לא התקופה המתאימה לפתוח בה מסעדות. גם לפני הקורונה מסעדה נחשבה לעסק בסיכון גבוה, ועכשיו אפילו עוד יותר. הבנקים לא אוהבים להעניק אשראי לעסק בתחום המזון, אבל אם אתם מתעקשים להפוך למסעדנים, ותמיד חלמתם לפתוח בית קפה או דוכן פלאפל – עכשיו זה קל מתמיד.
היום כבר אפשר להגיד שלום יפה לחיה שנקראת "דמי פינוי". כשנכסים עומדים ריקים זמן רב, כשמסעדות ובתי קפה נסגרים על ימין ועל שמאל, אף אחד לא אמור לשלם 300-600 אלף שקלים על דמי פינוי לנכס שגם ככה צריך לשפץ בעוד כמה מאות אלפי שקלים. אז הנה, הוצאה אחת כבר נחסכה.
גם דמי השכירות החודשיים על עסקים השתנו מאז תחילת הקורונה. אם בעבר בעלי הנכסים היו יכולים לדרוש כמעט כל סכום שעולה על דעתם עבור שכירות על נכס במיקום אסטרטגי, היום הם רק מקווים שהמסעדה ששוכנת בנכס שלהם תצליח לשרוד גם את הסגר השני ולא תפשוט את הרגל.
במצב כזה, כוחות השוק אומרים את דברם בצורה הכי ברורה. כשעסקים ברחובות דיזנגוף, שינקין ובן יהודה בתל אביב עומדים ריקים – גם השכירות יורדת.
אז אתם מסעדנים בפוטנציה שלא מוכנים לוותר על החלום ובכל זאת מתכננים לפתוח מסעדה? יהיה לכם יותר קל להגשים את החלום, אבל בהצלחה עם קבלת ההלוואה מהבנק. (תיקי גולן)
אדיר ינקו, הדר גיל-עד, תיקי גולן, איתמר אייכנר, שי לחמן, גד ליאור, הילה ציאון, רענן וייס, אסף זגריזק, הלל פוסק, טל שחף ודור שאלתיאל השתתפו בהכנת הכתבה