השנה, היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות משמעותי יותר מבעבר. הקורונה הארורה פגעה באנשים עם מוגבלות בכל תחום אפשרי: מיצוי זכויות, תעסוקה, חיסול השגרה, נגישות של מצבי חירום והסתובבות במרחב הציבורי (רובם בקבוצות סיכון).
בישראל חיים יותר ממיליון אנשים עם מוגבלות תפקודית חמורה, רבים מהם פגיעים מאוד לנגיף. מאות אלפים מתוכם הם ילדים עם מוגבלויות נפשיות, שכליות או על הרצף האוטיסטי שיכולתם לקרוא סיטואציות שונה מזו של כלל האוכלוסייה. לכן, החשש מפני הקורונה מכניס אותם לחוסר ודאות. יתר על כן, הנחיות משרד הבריאות לא תמיד ברורות להם ומובילות אותם למצבי חרדה קיצוניים ולחוסר יכולת להבין את המציאות ולהתמודד עימה.
אני כותב שורות אלה כאבא לילדה עם צרכים מיוחדים. ההשפעות של ילד או אדם על הרצף האוטיסטי שצריך להישאר בבית או אדם עם מוגבלות נפשית שעלול להיכנס לחוסר איזון בגלל חרדות הן הרסניות. ואם לא די בכך, גם בני המשפחה נאלצים להתמודד עם צורך לתווך מציאות מורכבת וקיצונית לאנשים שפשוט לא מסוגלים להבין אותה.
לצערי, אין כמעט הנגשה של המידע לאוכלוסייה זו. מדובר בחשיבה על הנגשה מסוגים שונים (לאו דווקא שפת סימנים וברייל) של הבידוד, הריחוק והצעדים להתגוננות מפני הנגיף לציבור הזה, שיכולת ההבנה שלו לעיתים שונה מאחרים ודורשת התייחסות אחרת ורגישה יותר.
הפתרון פשוט מאוד, וקוראים לו גיוון. השינוי יבוא רק ממקום אחד: שילוב אמיתי ומלא של אנשים עם מוגבלות. זה בדיוק הרציונל שעמד מאחורי החוק שיזמנו ונכנס לתוקף בינואר 2017
ברור שהמדינה נדרשת לצעדים קיצוניים וגורפים כדי להתמודד עם איום ההדבקה בקורונה. לכן מה שנקרא בשפה של המחוקקים "החרגות" (כלומר, יוצאים מן הכלל) – כמעט שלא קורה כי אין זמן, ובתהליך קבלת ההחלטות אין מי שמייצג את העמדה של אותם אנשים עם מוגבלות. ואז מתחילות המחאות.
מי שלא מנגישים לו את המידע ומסבירים לו בגובה העיניים – לא יפעל על פי ההנחיות. ואנשים עם מוגבלות עלולים בהחלט להיקלע לסיטואציה שכתוצאה מחוסר הבנה לא ממלאים את ההוראות.
כל ההחלטות על צעדי החירום והשגרה שמשפיעות על חייהם ומעמדם של אנשים עם מוגבלות מתקבלות בגופים ממשלתיים: משרדי ממשלה, עיריות, רשויות ממשלתיות, ועוד. ושם – כמעט שלא עובדים אנשים עם מוגבלות (רק 2.2% מעובדי שירות המדינה הם עם מוגבלות). הם לא חלק מתהליך קבלת ההחלטות. הכל נקבע לגביהם – בלעדיהם.
גם בצוותי החירום חובה לערב מומחים לאוכלוסיית האנשים עם מוגבלות. כך, במקרה שעימו אנחנו מתמודדים כעת וגם בעתיד, צורכיהם המיוחדים של כ-15% מאוכלוסיית ישראל יילקחו בחשבון.
הפתרון פשוט מאוד, וקוראים לו גיוון. השינוי יבוא רק ממקום אחד: שילוב אמיתי ומלא של אנשים עם מוגבלות. זה בדיוק הרציונל שעמד מאחורי החוק שיזמנו ונכנס לתוקף בינואר 2017 - המחייב סיכוי שווה לשילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי שיש בו יותר מ-100 עובדים. מדובר על עשרות אלפי משרות שייפתחו, תוך חמש שנים, לאנשים עם מוגבלות – בדיוק במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות לגביהם. רק כך הם יהיו חלק אינטגרלי מהגופים הללו. לא עוד החלטות לגביהם – בלעדיהם.
- אורן הלמן הוא אבא מיוחד, מייסד דף הפייסבוק "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה ולשעבר מנכ"ל לשכת העיתונות הממשלתית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
