המתווה של משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים עורר כעס אצל לא מעט הורים, שחלקם כבר הודיעו שלא ישלחו את הילדים ב-1 בספטמבר לבתי הספר ולגנים - וזאת למרות שבניגוד לחזרה ללימודים בגל הקורונה הקודם, הפעם הדבר אינו מוגדר לשיקול ההורים. הסיבות מגוונות, החל מחוסר אמון במערכת, דרך החשש הבריאותי מהידבקות ועד לטענה של חוסר אמון וחוסר התחשבות במשפחות שבהן יש אוכלוסיות בסיכון.
חזרה ללימודים בבלגן - כתבות נוספות:
בקי יחזקאל מכפר סבא היא אמא לשלושה ילדים שאמורים להתחיל בשבוע הבא כיתות ג', ה' ו-ט'. מבחינתה המתווה לא אפשרי ואפילו מסכן חיים, מכיוון שהיא, בעלה והילדה הקטנה מוגדרים כקבוצת סיכון.
"התחושה היא שאנחנו סוג של שפני ניסיון. המדינה מדברת על סגר בחגים, אבל פותחים את שנת הלימודים, זה לא הגיוני", אמרה יחזקאל. "התחושות הן שאף אחד לא יודע איך לנהל את זה. המשק איבד שליטה ולא חושבים על ההורים והילדים שנמצאים בסיכון".
יחזקאל הוסיפה: "אותי יותר מפחיד שהילדים שלי יאבדו את אמא שלהם בגלל חיידק ויהיו יתומים. ההשלכות של זה יותר גדולות מההשלכות אם לא ילמדו שנה בבית הספר. אני לא אשלח אותם עד שנלמד יותר, עד שיהיה חיסון, עד שנבין איך מתמודדים עם הקורונה והשפעת יחד".
גם עינב לוביץ' מצרפי מפרדס חנה-כרכור מוגדרת אוכלוסייה בסיכון וכבר חצי שנה היא סגורה בבית. הבת של עינב עולה לכיתה י' ומאוד רוצה ללכת לבית הספר, אך הבינה שזה לא אפשרי.
"אני מרגישה שאני לא יכולה לשים את כל הביטחון שלי בידיים של הילדים ומערכת החינוך", אמרה עינב. "אם אין ודאות שהילדה תחזור בריאה אז היא לא תלך. הילדה שלי חשובה מכל דבר אחר, ואם צריך שהיא תשב שנה בבית – אז היא תשב שנה בבית, קודם כל בריאות. אני לא צריכה לשים את גורל חיי בידי מורים ותלמידים שלא מבטיחים לי שיאכפו את ההנחיות".
היא הוסיפה: "מי שמצפה שברגע שפותחים את שערי בית הספר הכל יחזור לשגרה ויהיה נפלא – זו טעות, ולא תהיה דרך חזרה אחורה. אני לא רוצה להיות שפן ניסיונות. מערכת החינוך צריכה להיות מספיק מתוחכמת כדי להציג כמה פתרונות, תנו אופציות".
ויקטוריה בטבלובקניש מבאר שבע חוששת גם היא לשלוח לבית הספר את הילדים שלה – אליסה בת 5 ודניאל בן 8, שלומד בחינוך מיוחד. "המתווה לא מוצק, המצב רק הולך ומתדרדר. אני מוכרת בחנות ושומרת על הכללים, מקפידה, אבל אני לא מאמינה שמשרד החינוך עושה את זה. אני לא מאמינה למערכת החינוך, למה הילדים שלי אמורים לסכן את עצמם ואת המשפחה?".
יחד עם המשפחה גרים גם הוריה של ויקטוריה, שניהם עברו את ה-90. "אם אשלח את הילדים לגן ולבית הספר הם לא יוכלו להתחבק ולהיות איתם. היחסים בין האנשים במשפחה בעיני חשובים יותר מללכת לבית הספר כשאני לא יודעת אם הם מוגנים שם ופועלים לפי הכללים".
המציאות החדשה, שמחייבת חבישת מסכות ושמירת ריחוק חברתי, מעוררת לא מעט בלבול עבור הבן דניאל, שנמצא על הרצף האוטיסטי. במיוחד בשל העובדה שבבית הספר, בניגוד לכל מקום אחר, אין חובת עטיית מסכה. "הוא לא מבין למה אנשים בחוץ עוטים מסכה ובבית הספר הוא אמור להיות בלי מסכות".
"לא חשבו על ההשלכות הפסיכולוגיות"
סתיו שלום מתל אביב הייתה אמורה לשלוח השנה את בנה ארי בפעם הראשונה לגן. "בימים רגילים ההורים נכנסים עם הילדים ונשארים איתן לתקופת הסתגלות, אבל הפעם אמרו לנו שנפרדים בשער. זה לא אנושי לעשות את זה לילד שאף פעם לא היה בגן. אני אפילו לא ראיתי את הגן ולא יודעת איך קוראים לגננת".
לטענתה, המתווה שהכינו במשרדי הממשלה לגני הילדים לא מותאם לילדים בגילים האלה ועלול ליצור להם נזק נפשי. "זה ילד בן שלוש, אי אפשר לזרוק אותו בשער ולהגיד 'ביי, לך עם אישה שאתה לא מכיר למקום שאף פעם לא היית בו'. לא חשבו על זה לעומק. היה להם נוח להגיד את זה ככה ולהפקיר את הילדים. הם לא ניסו להגדיל ראש, לחשוב אחרת ולצאת מהקופסה. לא חשבו על ההשלכות הפסיכולוגיות".
בגן שאליו ארי היה אמור להיכנס שלחו הודעות בקבוצת הוואטסאפ וחילקו את הילדים לקבוצות של שישה ילדים. "בכל פעם שישה ילדים נכנסים לארבעים דקות וההורים נפרדים מהילד בשער. אמרו שזו המדיניות. אם כבר מחלקים לקבוצות כאלו אפשר להכניס מלווה לכל ילד, בכל מסעדה, בקניון יש המון אנשים".
בינתיים סתיו נשארת בבית יחד עם התינוקת הקטנה, ולכן יש לה אפשרות להשאיר בינתיים גם את הבן ארי בבית. "אם זה לא משתנה ואני לא אוכל לעזור לו בפעם הראשונה שהוא מגיע לגן אני אשאיר אותו איתי בבית עד שייתנו לי להיכנס".
לשאר ההורים היא ממליצה לא לשלוח את הילדים למערכת החינוך, אם הדבר אפשרי מבחינתם. "צריך לא לשלוח ולהשמיע את הקול, כדי להילחם בזה. יש הרבה הורים שעובדים ואין להם ברירה, לי כרגע יש את האפשרות. אם הייתי צריכה לעבוד זה היה קשה יותר, אבל לא נראה לי שהייתי שולחת אותו, לפחות לא בימים הראשונים".
"ההנחיות לא ברורות"
המתווה שפרסמו משרדי הבריאות והחינוך לא ממש מרגיעים את ההורים, שקראו אותו ועדיין חוששים.
לטענת יחזקאל, לא חשבו מספיק על מתווה החזרה לבתי הספר. "לא ברור לי איך ילד יכול לשבת עם 20 ילדים ומורה בכיתה של 40 מטרים, אין אפילו בסיס לשמירת מרחק, ואין חובת מסכות. באוויר הפתוח חייבים מסכה, אבל בחלל של הכיתה לא – זה נשמע לא הגיוני, ההנחיות לא ברורות".
גם לוביץ' מצרפי תקפה את המתווה: "משרד החינוך לא חשב על מקרים של ילדים עם משפחות בסיכון, נראה שבמשך חצי שנה אף אחד לא חשב על זה. חיפשתי במתווה מה קורה במקרה שלנו ומצאתי שורה – תלמיד שנעדר, המורה תשלים לו את החומר. מאוד נעלבתי וכעסתי. המשרד למעשה משאיר את זה לידיים של כל מורה, זה מעליב. אין על מי לסמוך. איך מספרים לילדה שמשרד החינוך בכלל לא חשב עליה?".
"פשוט רוצים זכות בחירה"
הילדים של ויקטוריה בטבלובקניש לא הולכים לבית ספר ולגן מאז חודש מרץ, והיא מלמדת אותם בחינוך ביתי. "אני מנסה להתקדם לפי התוכנית של בית הספר. ביקשתי שיתוף פעולה מהמורים, אבל לא קיבלתי מהם כלום והכל אני עושה לבדי. אני חושבת שהממשלה צריכה להיות גמישה יותר כלפי הורים שיש להם אפשרות ללמד את הילדים בבית".
ויקטוריה מתכננת להגיש בתחילת השבוע בקשה רשמית לקבלת אישור מיוחד ללימודי בית עבור ילדיה. "אני לא רואה אופציה אחרת. אני אמא עובדת ואני לא יודעת אם יאשרו לי, למרות שאני עובדת חצי משרה ומוכנה להקדיש את הזמן בבקרים ללימוד הילדים בבית".
גם אם היא לא תקבל את האישור המיוחל, את הילדים היא לא מוכנה לשלוח למערכת החינוך. "גם אם אקבל תשובה שלילית אני לא מתכוונת לשלוח אותם, כי אני דואגת לקרובי המשפחה שלי ורוצה ללמד את הילדים להתחשב בזולת ובחלש יותר – זה השיעור הכי טוב".
לעומתה, בקי יחזקאל לא רוצה חינוך ביתי – אלא דורשת ממשרד החינוך למצוא פתרון. בינתיים היא הכינה את הבית לאפשרות של למידה מרחוק. "קניתי חוברות, ספרים, מחשב נוסף, שיפרתי את האינטרנט ואני מבקשת שיאפשרו שהילדים שלי ילמדו בבית בדיוק כמו בבית הספר. אני לא רוצה חינוך ביתי, אני רוצה שמערכת החינוך תיתן לי את הכלים, ושהם ילמדו את הילדים שלי".
"לא מבקשים להשבית את המשק והכלכלה, פשוט רוצים זכות בחירה, שלא יפגעו בילדים בתקופת הקורונה", הוסיפה. "שלא יכריחו אותי לשלוח אותם לבית הספר, כי חמש השעות האלו יכולות לגרום לנו לאסון בריאותי".