בנאום שנשא בפני הפרלמנט הבריטי בנובמבר 1947 אמר ראש הממשלה לשעבר ולעתיד וינסטון צ'רצ'יל: "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה בעולם, מלבד כל יתר השיטות שנוסו עד היום". בפרפראזה על דבריו אפשר לומר ששיטת הבחירות בישראל נשארת הגרועה בעולם, אף שנוסו כמה טובות ממנה.
שיטת הבחירות היחסיות הייתה נהוגה בקונגרסים הציוניים ובאספת הנבחרים של היישוב היהודי בארץ ישראל עוד לפני קום המדינה. הרעיון היה להעניק את מירב הייצוג לכל הקבוצות בעם היהודי. זו שיטת הבחירות שלפיה פעלה המדינה לאחר 1948, להוציא תקופה קצרה – מאמצע שנות ה-90 עד תחילת שנות ה-2000 – שבה נוסתה הבחירה הישירה לראשות הממשלה. מאז היא שנויה במחלוקת: הבחירה הישירה אכן מעניקה מקסימום ביטוי לכל הדעות בקרב האזרחים, אבל מאפשרת מינימום סיכוי להקים ממשלה אחידה ויציבה.
בעבר היו בישראל שתי מפלגות גדולות, מפא"י-המערך-העבודה מול חרות-מח"ל-הליכוד (בגלגולי שמותיהן השונים), שבימיהן הטובים חצו כל אחת את רף ה-40 מנדטים. הדבר אפשר הקמת ממשלות יציבות יחסית. מנגד, כיום המפלגה הגדולה ביותר היא הליכוד, עם כ-30 מנדטים בממוצע בעשור האחרון, מה שמחייב אותה לגייס מספר מנדטים גדול ממפלגות אחרות. בגוש הנגדי המצב גרוע יותר: יש עתיד, עם בערך 18 מנדטים בסקרים, זקוקה ל-43 מנדטים נוספים כדי להרכיב ממשלה.
הדילמה קיימת גם בימין. מי שתומך בנתניהו צריך לשקול להצביע עבור הציונות הדתית של סמוטריץ', בן גביר ונעם, כדי שיעברו את אחוז החסימה. לא נעים לתמוך בהומופובים ומהללי כהנא, אבל גודל הגוש מחייב
מתבקש להצטרף לנהי ולבכי על מר גורלה של המדינה שבמאה ה-21 קיימה עשר מערכות בחירות ב-20 שנים. פעם הסבירו מדוע הוקצבו ארבע שנים לכהונת ממשלה: שנה כדי לתכנן, שנתיים כדי לבצע, ושנה כדי להתכונן לבחירות הבאות. כיום רק מתכננים ומתכוננים לבחירות.
השאלה בדבר שיטת הבחירות הנכונה לישראל ראויה לדיון נפרד, אך חשובה לא פחות השאלה כיצד היא משפיעה על שיקולי הבחירה של האזרחים. ההנחה היא כמובן שכל בוחר ישלשל בקלפי את הפתק של המפלגה הקרובה לדעתו וליבו. אבל רגע, באופן אבסורדי, כדי להבטיח שהעמדה שבה הוא תומך תנצח - לפעמים הוא צריך להצביע עבור מפלגה אחרת. איך זה קורה?
כל בוחר קטן הופך בימים אלה לאסטרטג גדול. עליו לעקוב אחר כל הקמפיינים של המפלגות בגוש שלו, לנתח אותם ולהשתמש במחשבון כדי לסכם למי להצביע במטרה לשרת את המועמד העדיף עליו. יכול להיות שהוא יזכה בקולות רבים יותר, אבל לא יוכל להרכיב ממשלה, מאחר ששותפות פוטנציאליות שלו לא יעברו את אחוז החסימה.
אם שיקולים אלה לא מספיקים כדי לגרום כאב ראש למצביע המוטרד, המפלגות החליטו להוסיף לו עוד דרגת קושי. מה יעשה, למשל, הבוחר שתומך בעמדות ליברליות ומעוניין בסיום שלטונו של בנימין נתניהו? לכאורה, אם יצביע למרצ, לעבודה, ליש עתיד ואולי גם לכחול לבן שחזרה בתשובה, הוא ישפר את הסיכוי לממש את שתי האפשרויות האלו. אבל אז אותו בוחר מריץ במחשבון שלו את המספרים שלהן בסקרים ומגיע למסקנה עגומה שזה יספיק לישיבה באופוזיציה.
ייכנס או לא ייכנס? בנט באולפן ynet
(צילום: ירון ברנר)
מה יעשה? ישנן מפלגות ימין שמציעות לו אפשרות לוותר על תפישת עולמו הפוליטית תמורת הבטחה שיביאו לסילוקו של נתניהו: ישראל ביתנו, תקווה חדשה ולכאורה גם ימינה. בהחלט מפתה, בעיקר כשראש הממשלה מאיים, לפחות לפי תפישתו, על צביונה הדמוקרטי של המדינה.
נניח שהשיקול הזה הכריע אצל בוחר המרכז להצביע עבור איש ימין. אלא שמיד מתעוררת אצלו שאלה אחרת שמחייבת לא רק כישורים אסטרטגיים, אלא גם יכולות של חוקרי משטרה. הנה, איילת שקד אמרה בראיון בטלוויזיה בלהט קדוש שחייבים להחליף את נתניהו. האם ימינה תשב אתו בממשלה? אין תשובה. נראה שכן. אבל מי יודע. הבוחר צריך מכשיר פוליגרף כדי לבדוק אם רטט שפתיה של שקד מעיד על נחישות או תחמנות.
הדילמה קיימת גם בימין. מי שתומך בנתניהו צריך לשקול להצביע עבור הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר ואבי מעוז מנעם, כדי שיעברו את אחוז החסימה. לא נעים לתמוך בהומופובים ומהללי מאיר כהנא, אבל גודל הגוש מחייב. ואכן, תעמולת הליכוד מחבקת את המפלגה הזו, לא בערוץ הגלוי אלא באמצעות קבוצות קמפיין ניטרליות. בבחינת "איתמר בן גביר הוא אח", כפי שצייץ ח"כ ניסים ואטורי מן הליכוד.
אצל תומכי לפיד המצב הרבה יותר מסובך. הצבעה מאסיבית ליש עתיד עלולה לחסל את העבודה, או את מרצ או את כחול לבן – או כמה מהן - שירדו מתחת לאחוז החסימה, והקולות המבוזבזים ילכו בעקיפין לליכוד, בשל שיטת חלוקתם בבחירה היחסית. חייו של הבוחר הישראלי לא יהיו קלים בבחירות מרץ 2021. גם מי שמוכר גרעינים יצטרך להפעיל מיומנויות של מדען גרעין כדי להגיע לתוצאה שהוא מייחל לה.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
