כה אמר מולייר: "הצביעות מהווה מידה רעה שבאופנה, אלא שכל המידות הרעות שבאופנה מהוות מידות טובות". מן הסתם הוא לא התכוון להקיש מהאופנה על הפוליטיקה הישראלית, אבל אפשר והתובנה שלו דווקא יכולה לסייע בהרגעת השיח הציבורי המתלהט אצלנו. הכיצד? בתמצית: הצביעות והנכלוליות הן נכסים עבור הפוליטיקה והדמוקרטיה ולא נטל עליה.
השיח הפוליטי/ציבורי/תקשורתי עמוס מילים קשות מאוד כלפי ממשלת בנט-לפיד. עיקר הטרנד בשיח מתמקד במילים צביעות, נכלוליות, הפרת הבטחות, להטוטנות בערכים, חציית קווים אדומים, חוסר מוסריות, נבזות ועוד. ההקשרים מגוונים: החזרה של נפתלי בנט מהתחייבויותיו לגבי שיתוף פעולה עם יאיר לפיד ורע"מ, סיבוב הפרסה שביצע לפיד לגבי החוק הנורווגי והממשלה המנופחת, המשך מדיניות הכשלים בנתב"ג חרף הביקורת החריפה שהשמיעו בזמנו אותם אנשים נגד ממשלת נתניהו, הקלות שבה מופרים לפתע ערכי זכויות הפרט בפער שבין ההפגנות ברעננה מול מחאת בלפור ועוד.
האם הביקורת הקשה מוצדקת? לכאורה קשה לסנגר על התנהגות פוליטית נכלולית וצבועה שבאה לידי ביטוי בשרשרת הפרת ההבטחות שליוותה את מערכת הבחירות האחרונה. ייתכן שאף כדאי לקחת כדור מתאים כדי להסכים עימה. אבל מי שהגון דיו חייב להסכים שהיא הכרחית, כפי שקבע המחזאי הצרפתי מוריס דונה: "קיומה של חברה ופוליטיקה איננו אפשרי אלא אם כן היא מבוססת על צביעות".
לא צריך להיות חסיד של ממשלת בנט-לפיד ואין חובה להצדיק את הצביעות והנכלוליות הפוליטית. רק חשוב להבין: בעולם של צבועים פוליטיים, עדיף להיות הצייר מאשר הצדיק
מילת המפתח בהכשרת התנהגות נכלולית בפוליטיקה היא מקיאווליזם. האג'נדה המקיאווליסטית, שהתבססה בספר "הנסיך" של ניקולו מקיאוולי, סברה שעל הנסיך לעשות הכול כדי לשמר את שלטונו. זהו תפקידו ומהותו של השליט. המשמעות: לא לבחול בשום אמצעי, למעט פליליזם פוליטי, כדי להשריש את שלטונו לעד.
על פי תפיסה זאת, הדמוקרטיה אינה סטריליזציה של הפוליטיקה, אלא בדיוק ההיפך: כמה שיותר נכלוליות וצביעות במשחק הפוליטי. לערכים כמו יושר, מוסר וכו' אין מקום במשחק הפוליטי. הדבר הכי חשוב בדמוקרטיה הוא השיפוט של העם הבוחר. כל תפיסת פעולה אחרת תהיה מנוגדת ל-DNA הפוליטי הנכון. כך פעלו יצחק רבין ושמעון פרס, וכמוהם גם אריאל שרון, בנימין נתניהו ורבים אחרים. למה שבנט ולפיד יהיו שונים?
רציונל נוסף שאמור להצדיק נכלוליות פוליטית מצוי בהתנהלות הקואליציה והאופוזיציה. היפוך העמדות הטוטאלי והלוליינות המרשימה של הממשלה החדשה עשוי בטווח הארוך לתרום לדמוקרטיה. ההסבר פשוט: האופוזיציה מציגה לציבור אג'נדות סטריליות נוקבות וחד משמעיות, אבל כשהזמן חולף והאופוזיציה נבחרת לנהל את המדינה, מתברר לה שלא ניתן לעמוד בהבטחות הללו. השרים החדשים מפנימים לפתע את הפער בין הרצוי לבין האפשרי, והדבר ממתן את האיבה במערכת הפוליטית מתמתן.
שלמה צדוקכלומר, הצביעות היא נכס לפוליטיקה. היא מאפשרת משחק פוליטי טהור. הצדיקים של היום הופכים לצבועים של מחר, והצבועים של מחר יבינו שאג'נדות שחור-לבן אינן בנות יישום. לימים, כשיחזרו לאופוזיציה, גדל הסיכוי שינמיכו את הלהבות.
לא צריך להיות חסיד של ממשלת בנט-לפיד ואין חובה להצדיק את הצביעות והנכלוליות הפוליטית שמפגינות מפלגות הקואליציה החדשה. רק חשוב להבין: בעולם של צבועים פוליטיים, עדיף להיות הצייר מאשר הצדיק.
- ד"ר שלמה צדוק הוא סוציולוג פוליטי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
