העותרות בבג"ץ הסיירות
(צילום: אלכס גמבורג)
אחד המשפטים המצוטטים ביותר מנאום הניצחון השבוע של קמלה האריס, האישה הראשונה שנבחרה לסגנית נשיא ארה"ב, התייחס לכך שילדות קטנות מסתכלות עליה ורואות שזו ארץ של אפשרויות. מה שאת לא יכולה לראות, את לא יכולה לדמיין. בישראל, ילדות קטנות מסתכלות על המנהיגים שלנו (לדורותיהם) וכמעט לא מוצאות מקום לדמיון. וכשהן מנסות לעשות את המסלול שאותם מנהיגים עשו – על פי רוב דרך תפקידי לחימה בכירים בצבא – חוסמים אותן (רק 86% ממקצועות החובה בצבא פתוחים לנשים). אז הן פונות למערכת המשפט שתסדוק את התקרה ותייצר שינוי.
בג"ץ הסיירות, בג"ץ הטנקיסטיות, והבג"ץ שהתחיל הכל – של אליס מילר וקורס הטיס - הם בעצם סיפור השמרנות של המערכת הצבאית המתעקשת לדבוק בהפרדה בין נשים לגברים. במקום לחגוג את המוטיבציה והרצון של צעירות להתגייס ולתרום במובן הכי אלטרואיסטי של המסורת הישראלית - מפילים את רוחן פעם אחר פעם.
התחושה היא שהמערכת הצבאית, המושפעת מהמערכת הפוליטית, רוצה (ויכולה) לחסום את האפשרויות של נשים לבחור במקצוע שהן רוצות, ולמנוע מהן להתקדם באופן שוויוני. וכך, המערכת משמרת את מאזן הכוחות הלא שוויוני שלפיו עבור מלש"בים כל האפשרויות פתוחות, בעוד עבור בנות - כל האפשרויות פחות 14%.
בהגדרה - הפרדה יוצרת אפליה. צה"ל הוא עדיין מערכת מאוד משפיעה בחברה הישראלית. זהו שלב לימינלי (המפריד משתתפים מהקבוצה החברתית שלהם), המסמל לכאורה את כור ההיתוך הישראלי שכל העוברים בו שווים, אבל לא כולן. נקודת המפנה הגיעה בנובמבר 1995: בג"ץ קיבל את עתירתה של אליס מילר וקבע כי שלילת האפשרות מנשים להתקבל לקורס טיס מהווה אפליה פסולה. תפקידים שעד אז היו חסומים עבור נשים נפתחו לאחר מכן, אך לא כולם.
ואולי זו בכלל הפוליטיקה שמנהלת את הצבא? בצבא ארה"ב יכולות נשים לשרת בכל תפקיד שהן בוחרות. כל ההזדמנויות פתוחות בפניהן ללא תקרת זכוכית וללא מגבלות
בג"ץ אליס מילר הביא לכך שבשנת 2000 התקבל שינוי חקיקתי עם קבלת התיקון לחוק שירות ביטחון, שעיקרו הוספת סעיף העוסק בשוויון בשירות. נקבע כי לאישה תהיה זכות שווה לזכותו של גבר למלא כל תפקיד בצה"ל, אלא אם הדבר אינו מתאפשר מפאת מהותו ואופיו של התפקיד.
20 שנה חלפו ועדיין טוענים שנשים יכולות להצליח פחות מגברים בצבא. וגם כשכבר חושבים שקיימת היכולת – עולות טענות שלא מן העניין כגון השפעת השירות המשותף, סוגיות פוליטיות וענייני דת.
מלש"ביות הבינו שכדי לקבל שוויון הזדמנויות בצבא הן צריכות להילחם דרך מערכת המשפט. לפני כחצי שנה עתרו לבג"ץ ארבע צעירות - מיקה קליגר, מור לידאני, גלי נשרי ועמר סריה - בבקשה להורות לשר הביטחון ולרמטכ"ל להסביר "מדוע תפקידי הלוחמה ביחידות המובחרות סגורים באופן קטגורי בפני נשים, עניין פסול העומד בניגוד לעקרון שוויון ההזדמנויות ובניגוד לחוק".
הן מעוניינות שיתאפשר להן לגשת למיונים לסיירת מטכ"ל, שייטת 13, סיירת גולני, צנחנים, דובדבן ויחידות נוספות. הדיון שהתקיים אתמול (יום ב') הסתיים ללא החלטה, והשופטים הורו למדינה לעדכן אותם בהתקדמות הדיונים בוועדה שהקים צה"ל בנושא.
המאבקים שנערות צריכות לנהל כדי לקבל שוויון הזדמנויות הם אבסורד. במקום לברך אותן, חוסמים אותן ופוגעים במורל שלהן. שלא לדבר על הפגיעה בתדמית הצבא, שמוצגת שוב ושוב כמאצ'ואיסטית, אנכרוניסטית ושמרנית.
ואולי זו בכלל הפוליטיקה שמנהלת את הצבא? בצבא ארה"ב יכולות נשים לשרת בכל תפקיד שהן בוחרות. כל ההזדמנויות פתוחות בפניהן ללא תקרת זכוכית וללא מגבלות אקסוגניות ליכולותיהן והתאמתן האובייקטיבית לתפקיד.
ממה כל כך מפחדים בישראל? הרי בסופו של דבר, אם אותן נערות מתאימות, ראויות ויכולות למלא את התפקיד – הן תעבורנה את יום הסיירות. ואם לא – אז לא. גם אליס מילר לא עברה את קורס הטיס. אבל לפחות היא קיבלה הזדמנות שווה להתמודד.
- לירון בן יעקב היא דוברת וחברה בוועדה המייעצת של תנועת ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
