להקים יישוב חדש בארץ ישראל היה פעם אירוע מרגש. מראה הגבעה הצחיחה שהולכת ונצבעת בירוק המדשאות והעצים, ומנוקדת אט אט בבתים יפים היו במשך שנים התגשמות החלום הציוני. ככל שאויבינו הכבידו עלינו וניסו לגרש אותנו ממולדתנו, ככה חשנו צורך עמוק יותר להעמיק שורשים בארץ הזו.
החלוצים שהקימו את הארץ הזו שילמו מחיר אישי כבד, הם חיו בעוני וסבלו לא פעם מרעב וממחלות קשות, אבל הם לא ויתרו. מי יכול לדמיין היום שבפתח תקווה היו ביצות ושבלב תל אביב היו חולות? הארץ הולבשה שלמת בטון ומלט ושום דבר לא נותר כשהיה, רק האויבים שלנו לא השתנו.
כדי לחיות בארץ ישראל חייבים להאמין בצדקת הדרך, ישנם יסודות בסיסיים שאסור לתת להם להישחק. קשה מאוד לנצח מאבק כשמצד אחד צועקים "בדם ואש נפדה את פלסטין" ומנגד עסוקים בבירוקרטיה משפטית. אין ספק שמדינה חייבת מינהל תקין ומערכות חקיקה ואכיפה, אבל הן לא המטרה – הן האמצעי. המטרה היא מדינה לעם היהודי בארץ ישראל. לשם כך התכנסנו כאן. כשפוגעים בנו לא מספיק לעצור את המפגעים ולהביא אותם לדין, זה פשוט לא מספיק. כשהמטרה היא לערער על זכותנו על הארץ, צריך תגובה ציונית הולמת – לבנות. הם רוצחים ואנחנו בונים, כך תמיד היה וכך צריך שיהיה. לא כתירוץ, לא כי אין ברירה. תמיד צריך לבנות ויש עוד כל כך הרבה מרחבים בארץ שעדיין ממתינים.
אין ואקום בארץ הזו. החקיקה והארגונים הירוקים מצד אחד, והמחשבה שהסיפור הציוני מאחורינו מצד שני, גרמו למדינת ישראל להפסיק לבנות יישובים חדשים
מרחבי הנגב לא סתם הפכו להפקר. הם כאלו מפני שמדינת ישראל לא בונה שם יישובים. כשזה לא קורה אז יש חוסר משילות והפקרות וטרור חקלאי. אין ואקום בארץ הזו. החקיקה והארגונים הירוקים מצד אחד, והמחשבה שהסיפור הציוני מאחורינו מצד שני, גרמו למדינת ישראל להפסיק לבנות יישובים חדשים.
למזלנו יש בישראל עוד לא מעט חולמים, כאלה שמראה מערבל הבטון ודחפורים גורמים להם להתרגש, כאלה שיודעים שלהקים יישוב חדש בארץ ישראל זה צו השעה, כאלו שלא מחפשים לנוח בין שתיים לארבע ומוכנים, ממש כמו החלוצים לפני מאה שנה ויותר, לשלם מחיר אישי למען העתיד הלאומי.
החבורה שהקימה את היישוב אביתר פעלה ממניע ציוני, הם הרגישו שבמקום שבו הייתה אוזלת יד גדולה היה צריך לחזק משהו בסיסי בשורשים. משהו שיעיר מחדש את הרוח. מערכת החוק של מדינת ישראל צריכה לפעול כדי לעודד את אותה רוח חלוצית, לא לכופף אותה. עליה לבחון איך ניתן בצורה הטובה ביותר לחזק את אחיזתנו בארץ, לא להפך.
אדמות אביתר אינן אדמות פרטיות, כאלו בוודאי שאסור לגזול. אדמות אביתר יכולות וצריכות להפוך ליישוב פורח בארץ ישראל. בימים לא פשוטים אלו אנחנו זקוקים לרוח ציונית, זו רוח שעדיין לא עבר זמנה, והיא חייבת לנשב כדי שנוכל להמשיך לחיות כאן בארץ הזו. אומת סטארט-אפ זה מדהים אבל זה לא מספיק. בארץ ישראל צריך לגעת באדמה.
פינוי המשפחות לטובת הסדרה עתידית, בתקווה שתקרה, היא התחלה ושילוב של חלוצים שפורצים דרך ומערכות המדינה שמתוות את הדרך, לבנות ולא להרוס. בימים שבהם מתאבלים על חורבן הבית, אין תיקון יותר גדול מלבנות בית.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
