ב-11 באוגוסט, שעות ספורות לפני שג'ו ביידן הכריז על קמלה האריס כסגניתו במרוץ לנשיאות, התראיין הנשיא דונלד טראמפ לרשת "פוקס" וניסה להסביר מדוע אין סיבה להתרגש יתר על המידה מזהותה של הסגנית המיועדת, תהיה אשר תהיה. "אנשים לא מצביעים לסגן הנשיא", אמר טראמפ. "אתה יכול לבחור את ג'ורג' וושינגטון לסגן שלך. בואו נבחר את אברהם לינקולן, נחזיר אותו מהמתים".
ארה"ב בוחרת 2020 – סיקור נרחב בעמוד המיוחד של ynet:
• שיטת האלקטורים: כך בוחרים נשיא
• מה זה מדינה מתנדנדת? מילון הבחירות
• קונגרס ומריחואנה: על מה עוד יצביעו?
• 151 קילו, 169 IQ: הנשיאים במספרים
ככלל, לא בטוח שטראמפ טועה. מועמדים לנשיאות נוטים אמנם לשקול בכובד ראש את זהות הסגן שלהם מתוך תקווה שיניב להם רווח אלקטורלי משמעותי, כגון השגת קולותיה של קבוצה דמוגרפית מסוימת (כמו נשים, שחורים, היספנים או נוצרים-דתיים); אבל פרשנים חלוקים בנוגע לשאלה עד כמה באמת משמעותית התוספת שמביא איתו האיש מספר 2 למרוץ, ודאי במקרים שבהם הבוס שלו הוא אדם כריזמטי ורב עוצמה, כמו במקרה של טראמפ.
ובכל זאת, כמו בכל כך הרבה מובנים אחרים, נראה שהבחירות השנה יהיו שונות גם בהיבט הזה. אם ביידן ינצח ב-3 בנובמבר, לבית הלבן הוא יגיע כשהוא בן 78 – האדם המבוגר ביותר שהחל את כהונתו הראשונה כנשיא ארה"ב. בהתחשב בספקות שטראמפ מנסה לזרוע בנוגע לכשירותו הפיזית וצלילותו של ביידן, ובהתחשב בכך שסטטיסטית סיכוייו להיקלע לבעיות בריאותיות במהלך הכהונה גבוהים מאלה של נשיאי העבר, זהות הסגנית הנבחרת נראית חשובה שבעתיים.
סגן נשיא ארה"ב, נזכיר, הוא האדם שמחליף את הנשיא אם זה נאלץ לפרוש מתפקידו מסיבה כלשהי: מוות, מחלה, התפטרות או הדחה. מרגע מינויו של הסגן לנשיא, הוא משלים עד תומה את תקופת נשיאותו של הנשיא שהסתלק – במקרה הנוכחי עד לבחירות שייערכו בנובמבר 2024. מכיוון שסוגיית בריאותו של ביידן זוכה לעיסוק נרחב, חשיבות יתרה יש לשאלת עמדותיה של הסגנית.
על פניו, אם יגיע יום שבו תצטרך האריס להחליף את ביידן באמצע הכהונה, היא תוכל לנקוט גישה עצמאית משלה, ולא להיות מחויבת עוד להבטחות שנתן. ואם כך, מה צריכים הבוחרים לדעת עליה בבואם לקלפי?
טיולים על החוף בצ'נאי
קמלה האריס (ההטעמה בשם הפרטי היא על ההברה הראשונה, ka) נולדה באוקלנד, קליפורניה, ב-20 באוקטובר 1964. היא בת לאם מהודו ואב מג'מייקה, שניהם אנשים משכילים שנסעו לארה"ב לצורכי לימודים והתקרבו על רקע פעילותם המשותפת בתנועה לזכויות האזרח. לפי עדותם, כבר בילדותה, בעודה בעגלה, נהגו להביא עמם את הבת קמלה להפגנות.
את השם "קמלה", שפירושו "לוטוס" ושמשמש גם כשמה השני של אלת ההעצמה הנשית ההינדית, נתנה לה אמה כדי לבטא את שורשיה ההודיים. קמלה עצמה נהגה לבקר מעת לעת עם האם את משפחתה בצ'נאי, והעידה כי הושפעה עמוקות מהצעידות על החוף עם סבה, פעיל עצמאות הודי, שבהן שוחח עם חבריו על הצורך בשוויון ובדמוקרטיה.
כשהייתה בת שבע התגרשו הוריה של קמלה, והיא ואחותה מאיה נותרו לגור עם אמה. את אביהן ביקרו בסופי שבוע. בהמשך עברו עם האם למונטריאול, קנדה, וב-1981 השלימה את לימודיה בתיכון בקוויבק. משם המשיכה ללימודי כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת הווארד בוושינגטון וללימודי משפטים באוניברסיטת קליפורניה. את דרכה לצמרת החלה לפלס בשנות ה-90, כששימשה בכמה תפקידי תובעת. ב-2003 כבר נבחרה לתובעת המחוזית של סן פרנסיסקו, ובכך הייתה לשחורה הראשונה שנבחרת לתפקיד זה. ב-2011 נבחרה לתובעת הכללית של מדינת קליפורניה, האישה הראשונה לשאת במשרה הזו אי פעם.
אף שהמשרות הרמות שכבשה האריס ביססו את דמותה כפורצת דרך, בקמפיין של ביידן היו שחששו כי עברה כתובעת בכירה יתברר דווקא כנקודת תורפה. יש המאשימים את האריס כי בעת כהונתה כתובעת הכללית של קליפורניה הצליחו שוטרים רבים מדי לחמוק מהדין אחרי שהפעילו כוח בלתי-מידתי נגד שחורים ובני מיעוטים אחרים, וכי לעתים קרובות מדי היא צידדה ברשויות אכיפת החוק. בימים שבהם תנועת "לחיי שחורים יש ערך" מטלטלת את ארה"ב, פועלה של האריס בהיבט זה צפוי להיבחן תחת זכוכית מגדלת.
חברתו של הבן שמת
ב-2016 המשיכה האריס ליעד הפוליטי הבא, כשניצחה במרוץ לאחד משני המושבים של קליפורניה בסנאט האמריקני. רוח הלחימה שהפגינה לא פעם בסנאט נחשבת לאחת הסיבות שביידן ואנשיו ראו בה סגנית שתוכל להפיח רוח חיים בקמפיין שלו ולהתמודד היטב עם התקפות מצד טראמפ ואנשיו. את יכולות ההתקפה שלה הוכיחה בסנאט בתשאולים האסרטיביים שערכה לבכירים בממשל טראמפ כמו התובע הכללי וויליאם באר, ולמועמד של טראמפ לתפקיד שופט עליון ברט קבאנו, שהואשם בתקיפות מיניות.
עוד לפני שהשלימה חצי מכהונתה בסנאט הכריזה האריס כי תרוץ לנשיאות ארה"ב. אשתקד התמודדה בפריימריז הדמוקרטיים, ולזמן קצר אף נחשבה למועמדת בולטת, אבל בדצמבר פרשה מהמרוץ אחרי שלא הצליחה לפרוץ קדימה והקמפיין שלה נקלע לקשיים כספיים. בהמשך הביעה תמיכה במועמדותו של ביידן והתייצבה לאירועי הקמפיין שלו כדי לסייע לו להיבחר.
ביידן הבהיר כבר בראשית הפריימריז כי אם ינצח בהם יבחר אישה לסגניתו, ולא גבר, ומרגע שניצחונו בפריימריז הסתמן בבירור נחשבה האריס כמועמדת המובילה להיות שותפתו במרוץ. מעמדה התחזק עוד יותר בצל מהומות ג'ורג' פלויד והמחאה נגד הגזענות בארה"ב, שהגבירו את הלחץ על ביידן לבחור לו סגנית שחורה.
להאריס שמורה פינה חמה בלבו של ביידן בין השאר משום שהיא הייתה ידידתו הטובה של בנו, בוֹ ביידן, שהיה התובע הכללי של דלאוור והלך לעולמו מסרטן בשנת 2015. עם זאת, במהלך הפריימריז הדמוקרטיים הופתע ביידן כשבעימות טלוויזיוני בין המועמדים תקפה אותו האריס על כך שבשנות ה-70 התנגד לתוכנית לשילוב תלמידים לבנים ושחורים בבתי הספר, תוכנית שהיא עצמה השתתפה בה כילדה ושלדבריה סללה את דרכה להצלחה בהמשך חייה. ביידן, שנחשב דווקא לבעל ברית של הקהילה האפרו-אמריקנית, התקומם על ההתקפה וטען כי מדובר בהצגה שגויה של עמדתו. גורמים בסביבתו הביעו חשש שההתקפה ההיא מעידה על חוסר נאמנות מצד האריס והציעו לשקול ברצינות לוותר על שירותיה כסגנית, אך לבסוף החליט ביידן – בהתייעצות עם משפחתו – לבחור בה בכל זאת.
בעל יהודי ותמיכה בישראל
במהלך הפריימריז נראתה האריס כמי שמתהלכת על חבל דק בין מחנה המרכז והמחנה הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית ומנסה לרצות את שניהם – לעתים קרובות ללא הצלחה. במיוחד הפגינה חוסר עקביות בכל הנוגע לתוכנית ביטוח הבריאות האוניברסלי Medicare for All שמקדם מחנה השמאל הרדיקלי במפלגה: תחילה נראתה כמי שמביעה בה תמיכה נלהבת, אך בהמשך נסוגה.
בתחום ההגירה תומכת האריס בהרחבה של מתן אשרות שהייה למהגרים ושל מתן אזרחות לילדי מהגרים שהובאו לארה"ב בעודם קטינים באופן לא חוקי על-ידי הוריהם. היא גם הייתה מהמבקרים החריפים ביותר של טראמפ על הפרדת ילדי המהגרים מהוריהם בגבול, ואף הצטרפה להפגנות נגדה. האריס היא תומכת מובהקת בזכות להפלות ובזכויות להט"ב, ובימיה כתובעת של קליפורניה סירבה להגן על החוק המגדיר נישואים ככאלה המתקיימים רק בין גבר לאישה. היא תומכת גם באישור השימוש במריחואנה בכל ארה"ב ובהקשחה משמעותית של ההגבלות על נשיאת נשק.
כמו ביידן, האריס נחשבת לאוהדת ישראל, גם אם יש לה לעתים ביקורת על מדיניותה. בראיונות שהעניקה לאורך השנים הרבתה להדגיש כי ישראל היא ידידת אמת של ארה"ב וכי יש לכבד אותה ואת זכותה להגן על עצמה. היא ביקרה בארץ כמה פעמים, האחרונה שבהן בשנת 2017. אז, כסנאטורית, טיילה בירושלים ונפגשה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. במהלך הפריימריז הדמוקרטיים הביעה התנגדות להצעת מועמדים דמוקרטים אחרים להתנות את המשך הסיוע האמריקני לישראל בכך שתשנה את מדיניותה כלפי הפלסטינים, וכשנשאלה על-ידי "ניו יורק טיימס" אם לדעתה ישראל עומדת בסטנדרטים הבינלאומיים של זכויות אדם, השיבה: "בסך הכול כן".
בריאיון לארגון הוועד היהודי-אמריקני בשנה שעברה שטחה האריס את משנתה: "ישראל היא ידידה ובעלת ברית קריטית של ארה"ב. אני תומכת בישראל בשל ערכינו המשותפים, ואני מאמינה שהקשרים בין העם האמריקני והעם בישראל בלתי ניתנים לערעור, ואסור לנו לעולם לאפשר למישהו לפגוע בהם". בצל מה שנראה כהתרחקות בין גורמים רבים במפלגה הדמוקרטית לבין ישראל הדגישה האריס כי הקשר החזק עם ישראל צריך לאפיין את שתי המפלגות בארה"ב ולעמוד מעל שיקולים מפלגתיים. היא תומכת נחרצות בפתרון שתי המדינות, אך טענה גם כי אין לכפות על הצדדים פתרון, אלא לאפשר להם להגיע לפתרון בעצמם, תוך סיוע חיצוני בלבד. בניגוד לעמדת ממשלת ישראל, היא תומכת בחזרה של ארה"ב להסכם הגרעין עם איראן.
היהדות אינה זרה להאריס. בצעירותה גדלה בין יהודים בקליפורניה, והיא מעידה כי היא עדיין זוכרת את קופות קק"ל שבהן תרמו כסף לשתילת עצים בישראל. בעלה הוא עורך הדין היהודי דגלאס אמהוף, והיא משמשת אם חורגת לשני ילדיו היהודים מנישואים קודמים. דקות אחרי שביידן הכריז על רעייתו כמועמדת לסגנית הנשיא, צייץ אמהוף בטוויטר תמונה של הצמד ביידן-האריס וכתב: "אמריקה, בואו נעשה את זה!".
טראמפ ופנס, הפכים משלימים
אחד מכללי האצבע שהציג הנשיא לשעבר ברק אובמה לידידו וסגנו בדימוס ג'ו ביידן כשיעץ לו כיצד לבחור לו סגנית היה: "מצא את האדם ההפוך ממך". כוונתו של אובמה הייתה שמוטב למועמד לנשיאות לזהות את נקודות התורפה שלו עצמו, ולבחור לו לסגן אדם שאלה בדיוק יהיו נקודות החוזקה שלו. נדמה שהכלל הזה חל במידה רבה גם על צמד היריבים הרפובליקנים של ביידן והאריס – דונלד טראמפ וסגנו מייק פנס.
כשטראמפ הכריז ביולי 2016 שבחר בפנס, מושל אינדיאנה דאז, לסגנו, היה ברור לכול כי מדובר ב"נישואי נוחות פוליטיים" ותו לא, זיווג שהשיקול הראשי ביצירתו הוא הרווח האלקטורלי. אופיו של טראמפ רחוק מאופיו של פנס כרחוק מזרח ממערב: בעוד הנשיא ידוע בלשונו הבוטה ובנטייתו לנפק שקרים ולסלף עובדות, פנס נחשב לאדם מאופק וזהיר, המקפיד מאוד בשפתו ומודד היטב את צעדיו. בעוד טראמפ נודע כרודף שמלות המתרברב במעלליו המיניים וכמי שהתגרש פעמיים והתחתן שלוש פעמים, פנס הוא תומך מוצהר ואדוק בשמירה על "ערכי המשפחה המסורתיים".
פנס בן ה-61, שנולד בקולומבוס, אינדיאנה, הוא נוצרי אוונגליסט המייצג זרם של עשרות מיליוני שמרנים ממדינות המערב התיכון שאת קולותיהם קיוו טראמפ ואנשיו – וגם הצליחו – לגרוף בבחירות של 2016. הוא בעל עמדות שמרניות למדי מבחינה חברתית, והיה מראשוני תומכיה של תנועת "מסיבת התה", מהאגף השמרני ביותר של המפלגה הרפובליקנית. פנס נודע כמתנגד חריף של הרחבת זכויות הלהט"ב וכלוחם נגד האג'נדה הירוקה של אובמה, שאיימה לפגוע בתעשיית הפחם החיונית כל כך למדינת האם שלו, אינדיאנה. כמו רוב בני קהילתו האוונגליסטית, הוא תומך נלהב של ישראל.
הבחירה בפנס אפשרה לאנשי הקמפיין הרפובליקני ב-2016 להקל על בוחרים שמרניים מבחינה חברתית לתת את קולם לטראמפ למרות רתיעתם מקווים מסוימים באופיו. בהתחשב בכך שטראמפ מעולם לא נבחר קודם לכן למשרה ציבורית, ערך רב מצאו אנשיו גם בניסיונו הפוליטי של פנס, שהיה חבר בבית הנבחרים האמריקני במשך 12 שנה וכיהן כמושל אנדיאנה מ-2013 עד 2017. בקיאותו בהתנהלות הפוליטיקה הארצית והמקומית, האמינו אנשי טראמפ, תוכל לטעת בבוחרים ביטחון שאדם מיומן ילחש כל העת על אוזנו של הנשיא.
עם העיניים ל-2024
בארבע שנותיהם בבית הלבן נראה פנס לעתים קרובות כמי שבעיקר מנסה לרצות את אדוניו. הוא עשה מאמץ לדחוק הצדה פערי עמדות ברורים בינו לבין טראמפ, כמו למשל התנגדותו לפרוטקציוניזם הכלכלי שהנשיא מקדם ולהצעתו לאסור כניסת מוסלמים לארה"ב. במבחן התוצאה, המאמץ של פנס השתלם: בעוד שבמהלך כהונתו הדיח טראמפ רבים מבכירי ממשלו או הסתכסך איתם, יחסיו עם סגנו נותרו יציבים.
כלי תקשורת בארה"ב מדווחים אמנם שבשלבים מסוימים של כהונתו תהה טראמפ מדוע הוא זקוק בכלל לסגן, ושאל את יועציו אם הבאת קולות האוונגליסטים מצדיקה את המשך שיתוף הפעולה עם פנס, אבל האירועים של שנת 2020 שינו את התמונה: פנס מונה למנהל כוח המשימה של הבית הלבן למשבר הקורונה, הגן בתוקף ובנאמנות אין קץ על הטיפול של טראמפ במגפה, ובמעשיו אלה שכנע את הנשיא שהוא האיש הנכון לעבוד לצדו. לפי רשת CNN, החודשים האלה קירבו מאוד בין טראמפ לפנס: הנשיא החל לדבר באופן חיובי בהרבה על סגנו, והם החלו משוחחים זה עם זה כמה פעמים ביום, הרבה יותר מכפי שנהגו לעשות לפני כן.
המינוי למנהל המאבק בקורונה הזניק את פנס לעמדת הכוח הבכירה ביותר שממנה נהנה מאז כניסתו לממשל, אבל העובדה ששמו נקשר בניהול המאבק הזה היא גם זו שעלולה לחסל את הקריירה הפוליטית שלו אם הניהול הזה ייזכר ככישלון, וכרגע נראה שכך בדיוק הוא ייזכר. לאורך חלקים גדולים מדי של המאבק בנגיף העדיף פנס לדבוק בדף המסרים של טראמפ, וגם כשהווירוס הפיל כבר מספר עצום של חללים ברחבי ארה"ב וגרם לקריסת הכלכלה טען סגן הנשיא בפני האמריקנים כי המגפה הולכת ונחלשת וכי ארה"ב חוזרת במהרה לשגרה – הבטחות שהתבררו בדיעבד כחסרות כיסוי. במשך שבועות ארוכים, כנראה בניסיון לרצות את טראמפ, גם נמנע פנס ככל יכולתו מלהופיע בציבור כשהוא עוטה מסכה, אף שמומחי בריאות הדגישו עד כמה חשוב להטמיע בציבור את הצורך לנקוט אמצעי הגנה שכזה.
לפנס יש סיבה טובה במיוחד לרצות לנצח את ביידן והאריס בנובמבר הקרוב: ניסיון העבר מלמד כי סגני נשיא שכיהנו שמונה שנים מגיעים בעמדת זינוק מצוינת לפריימריז הבאים לנשיאות, ואכן, לפי סקרים, פנס מבוסס היום במקום טוב בצמרת המרוץ הרפובליקני לבחירות של 2024. אלא שהוא ממשיך לצעוד על חבל דק מאוד: אם יהיה שותף להפסד של טראמפ – הפעם הראשונה זה 28 שנה שבה נשיא מכהן אינו זוכה בכהונה נוספת – ידבק בו כתם קשה להסרה, ואם נוסף על כך ייזכר הטיפול שלו במשבר הקורונה כמחדל – ייפגעו אנושות סיכוייו לשוב לבית הלבן.
לפחות בינתיים, הקלף החזק ביותר שמחזיק פנס הוא תדמיתו כיד ימינו של טראמפ, ועליו הוא ינסה לשמור מכל משמר. ביולי השנה, באירוע שבו השתתף במסגרת הקמפיין, הצהיר כי הבחירות הקרובות יכריעו בין ארבע שנים של חופש והזדמנות לבין ארבע שנים של סוציאליזם ודעיכה אמריקנית. הוא טען כי אם ביידן ייבחר הכלכלה תקרוס, הביטחון ייעלם מהרחובות, הגבולות ייפרצו – והפלות ימומנו בכספי ציבור. "הבחירות הללו יקבעו אם אמריקה תישאר אמריקה", הזהיר, "או שנשאיר לילדינו ונכדינו מדינה שהשתנתה עד ליסוד והפכה למשהו אחר". ייתכן שפנס הגזים וייתכן שלא, אבל יש דבר אחד שהבחירות הללו ודאי יקבעו: את גורלו הפוליטי.
בהכנת הכתבה נעשה שימוש גם בתכנים מסוכנויות הידיעות רויטרס, AP ו-AFP