חברו של הרב אוחיון בראיון ל-ynet
(צילום: נדב אבס, אורי דוידוביץ)
משפחתו וחבריו של הרב שי אוחיון ז"ל, שנרצח אתמול (רביעי) בפיגוע בצומת סגולה בפתח תקווה, לא מעכלים את הטרגדיה שפקדה אותם. הרב יוסף דוד, חברו הקרוב של אוחיון, סיפר הבוקר בראיון לאולפן ynet על הרגע שבו התבשר על מותו, ושיתף בתחושות הקשות שמלוות אותו מאז. "אין לי מילים לתאר את שי, כל מילה שאומר רק תחטא לאישיות המופלאה שלו. זה פשוט נורא, אי אפשר להבין כאב כזה", אמר הרב דוד.
מתי בפעם האחרונה ראית את שי?
"אתמול, הוא יצא מהלימודים בכפ"ס לכיוון ביתו בפ"ת, והיה אמור לרדת מהאוטובוס בצומת סגולה. ליוויתי אותו לאוטובוס בשעה 12:30 ביציאה מכפ"ס בדרכו האחרונה, לו רק הייתי יודע מה עתיד לקרות".
איך נודע לך על הפיגוע?
"שי היה מאוד אחראי, וכשלא הצלחתי להשיג אותו בטלפון, נדלקה לי נורה אדומה וחששתי שקרה לו משהו. דקות לאחר מכן שמעתי על פיגוע בצומת סגולה ומיד נחרדתי. ניסיתי לברר, לדלות מידע לגבי מה שקרה שם, אבל לא היה כלום. בהמשך הייתה שמועה שאדם חרדי נפגע, ותיאור החזות החיצונית שלו, באותו רגע הבנתי שכנראה מדובר בשי. ידענו שהוא היה בדרכו אל הילדים שלו, ועשינו הכל כדי שמישהו יבוא וייקח אותם, שלא ישמעו מה קרה מזרים. התקשרנו להורים של אשתו סיוון שיבשרו לה מה קרה".
איך אלמנתו והילדים מתמודדים עם האסון הזה?
"אלמנתו של שי היא אישה צעירה ואם לארבעה שנותרה היום לבדה, היא איבדה את בעלה בנעוריה ולא ממש מסוגלת להכיל את הטרגדיה שנפלה עליה. היא שמוטה, ורק מייחלת לעזרה משמיים ולכוחות שיסייעו לה להתמודד עם האסון הנורא הזה. היא לא מעכלת ששי לא יחזור. הילדים לא מבינים בכלל את ההמולה סביבם, הם קטנים ולא יודעים מה קורה. הם בטוחים שאבא תכף ייכנס הביתה ויחייך את החיוך הרחב והטוב שלו, אבל לצערנו זה לא יקרה".
דוד הוסיף כי "שי היה פשוט יהודי קדוש. הוא סיגל לעצמו מידות כל כך טובות, כל כך נעלות. הוא היה חכם נורא ומשכיל, הוציא תואר אחרי תואר. הכרנו לפני כ-11 שנים, כשהתחלנו יחד את המסלול להוראה בלימודים לרבנות, אבל מהר מאוד הוא הפך מחבר למורה דרך, למישהו שמנחה ומלמד. הוא תמיד ידע לתת קו נכון להתמודדות עם כל קושי שהחיים מזמנים. אין אדם שחסין מקשיים, אבל הוא היה זה שתמיד ידע לתת גב ולתמוך בכל רגע שהיינו צריכים אותו. תמיד היה שם בשבילנו.
"עד לפני שנתיים הוא היה רב הקהילה הספרדית ביישוב שער אפרים, ואני חושב שאין בן אדם אחד שלא התאהב באישיות שלו. הוא היה צנוע, הנתינה שלו נראתה עבורו כמשהו מובן מאליו. הוא אף פעם לא התרברב בהישגים שלו, אני לא חושב שרוב האנשים שהכירו אותו ידעו בכלל כמה תארים יש לו. הוא סיים לימודים והוכשר כרב עיר ורב אזורי. לאחר שקיבל את התעודה, פשוט חזר מהטקס ושם אותה במגירה בלי לספר לאף אחד מבני המשפחה. שאלתי אותו למה עשה זאת, והוא השיב שהוא לא מחפש משרות או כבוד, רק רוצה לדאוג לאשתו ולילדים בפינה השקטה שלו, זה לא אדם רגיל. שי לא היה אדם רגיל בחייו והוא לא היה אדם רגיל במותו".
סיפרת על שיחה מקרית שהייתה לכם ממש יום לפני הפיגוע, אתה יכול לחזור לאותה שיחה?
"יהיה מי שיקרא לה שיחה מקרית, אני פחות חושב שהיא הייתה מקרית. דיברנו על נושא של קבורה בקומות, ועל אבא שלו ז"ל. הוא סיפר שאבא שלו ביקש לפני שנפטר להיקבר בחלקה פרטית. לא הבנתי למה הוא סיפר לי את זה, ואז הוא אמר 'שמעת מה אמרתי לך? לא בקומות רק בקרקע', מי ידע שזה יהפוך להיות כל כך רלוונטי 24 שעות לאחר מכן, זה כאילו נכתב מלמעלה".
