בדומה לעתירות הקודמות בנושא תנאי כליאתם של האסירים בצל הנגיף, גם זו מתמקדת בהחלטות השב"ס והצעדים שבכיריו עשו בכדי למנוע את כניסת הנגיף אל בתי הכלא בישראל. הפעם יותר מ-1,000 אסירים הצטרפו לעתירה שהגישו עורכי הדין רותם טובול ויובל יועז, ומלינים על הרעת תנאים לדבריהם שמתרחשת בבתי הכלא בארץ בשל החשש להדבקה.
בעתירה נכתב בין היתר כי ישנה מצוקה קשה בקרב האסירים הגובלת בהתעללות בזמן שהם נאנקים תחת עול התנאים הקשים שנגזרו עליהם בשל הנגיף. "יש דרכים מגוונות להתמודדות עם הקורונה, שאינן מחייבות גרימת מצוקה וסבל עודפים ובלתי נחוצים לאסירים", נכתב. "אולם המשיבים, מסיבותיהם שלהם, בחרו שאת מחיר הקורונה והצורך להתמודד עמה בבתי הסוהר ישלמו האסירים בלבד".
העותרים טוענים כי הפעולות הננקטות על ידי שב"ס כדי למנוע את התפשטות הנגיף, חורגות באופן עמוק וקיצוני מהפעולות הנדרשות לשם מניעת הדבקה ו"יוצרות פגיעה חריפה ובלתי חוקתית בזכויות האסירים". לדבריהם על בית המשפט לקבוע כי יש להחזיר את המצב לקדמותו או להקל על ההגבלות שהוטלו מבלי לפגוע במאמץ להישמר מהקורונה.
"להשיב ביקורי משפחות והתייחדות"
העותרים נכנסים לפרטי פרטים במה שמתנהל כיום מאחורי הסורגים וטוענים כי אגפי ההפרדה של הקורונה אינם מנוהלים טוב וכי יש להימנע מהותרת אסירים באגף לזמן ממושך, כי כך חובת הבידוד שמוטלת עליהם נקטעת על ידי כניסתם של אסירים נוספים לאגף.
(צילום: גיל יוחנן, ירון ברנר)
בעתירה מוגדרים אגפים אלו כ"קשים ובלתי אנושיים" ונטען כי האסירים מועברים אליהם לעיתים לאחר שהועברו מבית כלא אחר ללא ציוד אישי, גישה למרפאה או לקנטינה.
סעיף נוסף שנכתב ציין את ההקפדה על המסכות. לטענת האסירים יש לחייב את כלל סגל שב"ס לעטות מסיכה ולהטיל סנקציות על הסגל במקרה של הפרה. העותרים מבקשים אספקה שוטפת של מסיכות באיכות מספקת לכלואים ובאותה איכות ותדירות שניתנת לאנשי הסגל. בתוך כך, מבקשים האסירים לאשר לאלו מהם שאין חשש שהודבקו לצאת לעבודה מחוץ לכתלי הכלא.
סוגיות נוספת וכואבות שעליהן ידונו בבג"ץ הן הגדלת מכסת המקסימום לרכישה בקנטינה ל-3,000 שקלים, הגדלת האפשרות לשיחות טלפוניות ושיחות וידאו עם בני משפחתם וניסיון להשיב ביקורי משפחות לכלל האסירים, ללא הגבלות וכללים וכן אפשרויות להתייחדות. האסירים מבקשים גם להגדיל את מגוון ערוצי הצפייה בטלוויזיה ולהתקין מזגנים בתאים כדי להתמודד עם החום והקור.
"חצי ממה שהייתי מזמין בקנטינה לא הגיע"
חיים (32) ממודיעין, שהשתחרר לאחרונה מבית הסוהר מעשיהו ונמנה על העותרים, אמר היום ל-ynet: “הדברים שהכי החזיקו אותי כשהייתי בפנים זה החופשות וההתייחדות, אבל אלו הופסקו. אני מבין את זה, אבל אנשים חייבים להבין כמה כוח זה נותן לך לראות את אשתך והילדים. עכשיו בגלל הקורונה מותר לך שני מבקרים בכל חודשיים. לי יש ארבעה ילדים, למה חלקם צריכים לסבול ולא לראות את אבא שלהם כי אני פשעתי? הרי גם ככה יש קיר זכוכית בינינו במפגש".
חיים מספר על המורכבות של הדברים הפשוטים כמו ההליכה לקנטינה. "כיום בשל הקורונה שולחים נציג אחד מכל תא לקנטינה שקונה לכולם. ואם אין משהו שרצית אין לך תחליף, חצי ממה שהייתי מזמין לא היה מגיע אליי".
(צילום: גיל יוחנן, ירון ברנר)
לדברי חיים, בשב"ס כל כך מקשים עם אגפי הבידוד, שהוא מכיר אסירים שהסתירו את זה שהם חולים רק בכדי להישאר בתאם. "יש אסירים שלא מרגישים טוב, נשארים בחדר ולא מדברים כי הם מפחדים להיות בצינוק וזה יכול לגרום להדבקה. אסירים יודעים שיקבלו עונש אם הם מרגישים לא טוב ושותקים. מה שמרגיז הוא שהסוהרים מסתובבים חופשי, בלי מסכות ובלי שמירת מרחק. לנו היה קשה לשמור על מרחק כי היינו שבעה אסירים בחדר וידענו שאם אחד יידבק כל האגף יידבק אחריו".
עורכי הדין רותם טובול ויובל יועז, המייצגים את האסירים ומשפחותיהם, מסרו כי "תנאי הכליאה של האסירים בישראל הלכו והידרדרו לאורך השנים, והשיא כך נדמה הגיע בחפיפה למגפת הקורונה, מאז חודש מרץ שוהים האסירים בתת תנאים, לכן פנו למשרדי מעל אלף אסירים ובני משפחותיהם על מנת שנפעל להשבת זכויות הבסיס שלהם. העתירה שמוגשת היא לא רק משפטית, היא גם הוכחה ניצחת לכך שגם בקרב האסירים יש קונצנזוס לגבי אופן ההתנהלות מול המערכת ומול שב"ס. לא עוד שביתות רעב וזעקות שבר - אחדות ויציאה לבית המשפט".
