הילה פדלון, בת 21 שמתניידת בכיסא גלגלים ומתנדבת בשירות לאומי בבית החולים איכילוב, פרסמה שלשום פוסט כואב בפייסבוק שבו תיארה כיצד נדרשה לרדת מהאוטובוס בגלל מוגבלותה. "הנהג צעק עלי שארד מהאוטובוס לעיני כל יתר הנוסעים ההמומים", סיפרה. "איש מהם לא קם לסייע".
לדברי פדלון, "באחד הימים עמדתי לשוב הביתה עם שתי חברות מאיכילוב. המתנו יחד לקו 9 של חברת דן, וכשהאוטובוס הגיע הוא חנה במרחק של יותר משני מטרים מהמדרכה, כך שלא יכלתי לעלות.
"חברותיי ואני סימנו לנהג שיתקרב למדרכה, ולאחר שהבחין בנו הוא ירד מהאוטובוס ואמר שכיסא הגלגלים שלי כבד וגדול, ואני עלולה לשבור לו את הרמפה. בשביל מה קיימת רמפה אם לא בשביל לשאת כיסא גלגלים עם ילדה בת 21 עליו? סירבתי להתייאש, למרות שהיה נראה לי שנהג האוטובוס קיווה לזה, ועליתי לאוטובוס".
"הסיפור לא הסתיים כאן", הוסיפה פדלון. "כשכבר הייתי על האוטובוס, הנהג ניסה לחגור אותי ולא הצליח כי לטענתו 'חגורת הבטיחות של האוטובוס קצרה מדי'. הוא התחיל לשאול אותי איך הגעתי לאיכילוב, מי הביא אותי, והפציר שאתקשר למישהו מהמשפחה שיבוא לקחת אותי".
לדבריה, "אחר כך הוא פנה קדימה לחזור לעמדתו, וצעק עלי שארד מהאוטובוס לעיני כל יתר הנוסעים ההמומים. איש מהם לא קם ומחה או ניסה לסייע. ירדתי מושפלת מהאוטובוס, מרגישה כמו אחרון העבריינים, והתקשרתי בוכה ומתייפחת לאבי שיבוא לאסוף אותי. אמרתי להוריי שאני לא מוכנה לעבור חוויה כזו שוב".
"לא ביקשתי להגיע לירח, רק לנסוע להורים"
(צילום: תנועת לינק 20)
"את השירות הלאומי יכולתי להתחיל רק כי אזרתי אומץ והתחלתי להשתמש בתחבורה ציבורית באופן עצמאי", כתבה בסיום. "אני לא יכול לבקש מההורים להתנדב ולהתאמץ להסיע אותי לכל מקום כדי שאוכל ללמוד או להתנדב ולהרגיש כאחת האדם. תחבורה ציבורית זו עצמאות. להיות על אוטובוס בדרך לעבודה או לשירות הלאומי זה להשתתף בחיים עם כולם. כל כך שמחתי שהשאירו את התחבורה הציבורית פועלת הפעם, ואפשרו לי עצמאות. למה אני צריכה לוותר על זה? נגישות במרחב הציבורי זו האפשרות שלי לקיים חיים עצמאיים, זה כל כך פשוט. למה זה לא חשוב מספיק כדי לפעול כמו שצריך?".
הילה, שפעילה בתנועת לינק 20, תנועה חברתית של צעירים עם וללא מוגבלות שייסדה קרן משפחת רודרמן, אמרה אתמול כי "נגישות במרחב הציבורי היא דבר כל כך חשוב ופשוט. אני לא מבינה מדוע אותו נהג אוטובוס לא הבין זאת ומדוע הוא התנהג כלפיי בצורה מכוערת כל כך. עצוב לי שאני צריכה לספר כזה סיפור מכוער, אבל המשמעות של לשתוק היא לוותר על כבודי, וגם לזה אני לא מוכנה".
קמפיין להנגשת תחבורה ציבורית
(צילום: לינק 20 )
שירה רודרמן, מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, מסרה בתגובה: "מצער לגלות שבישראל 2020 נאלצת צעירה עם מוגבלות לעבור חוויה כה משפילה רק בשביל לנסוע באוטובוס. תחבורה ציבורית נגישה היא רכיב מרכזי בהבטחת שוויון בכל תחומי החיים - מבריאות ורווחה דרך משפחה וחברים וכלה בתעסוקה ובפנאי. ולכן, נדרשת אכיפה משמעותית של חובת ההנגשה בתחבורה ציבורית, ויש לנקוט יד קשה נגד מי שמאפשר אפליה ונוהג בחוסר כבוד בסיסי".
מחברת דן נמסר בתגובה כי "אנחנו מרגישים רע מאוד עם התחושות של הנוסעת. חברת דן מסיעה מדי יום נוסעים עם מוגבלות לשביעות רצונם המלאה. במקרה שתואר בכתבה, הנהג ניסה כמה פעמים לחגור את כיסא הגלגלים של הנוסעת, אך מפאת מידותיו של הכיסא הדבר לא הסתייע. דן יצרה קשר עם הנוסעת, התנצלה בפניה, הציעה לפצות אותה ועדיין בודקת את ההיבט הטכני שלא אפשר את עיגון הכיסא הספציפי לתא הנוסעים".
