אחרי שהעימות הראשון במרוץ לנשיאות ארה"ב השאיר טעם מר בפיהם של רבים, בעימות השני בין דונלד טראמפ לג'ו ביידן, שנערך לפנות בוקר (יום ו'), כבר חל שיפור משמעותי בתרבות השיח ובעמידה בכללי הפורמט. הן טראמפ והן ביידן ניצבו מול רף ציפיות נמוך, ולפיכך אין זה פלא ששניהם התעלו עליו: ביידן לא סיפק תשובות מבולבלות וקטועות, וטראמפ לא הרבה להתפרץ לדברי יריבו.
הרגעים הגדולים מהעימות האחרון בין טראמפ לביידן
(צילום: רויטרס)
טראמפ הוא האחראי להורדת הציפיות בשני המקרים – הן הציפיות מביידן והן הציפיות ממנו עצמו. לציפיות הנמוכות מביידן גרמו הטענות העקביות של טראמפ ואנשיו כי המועמד הדמוקרטי אינו צלול כבעבר: הטענות האלה עוררו ציפייה שקושי תפקודי מהותי כלשהו ייתן בביידן את אותותיו במהלך העימות, וכשהתסריט הזה לא התממש, ביידן הצטייר – מבלי שעשה דבר-מה יוצא דופן – כמי שסיפק הופעה טובה.
באשר לטראמפ עצמו, הופעתו הפומפוזית והתוקפנית בעימות הראשון תרמה לטענה שהוא אינו מסוגל לכבוש את ייצרו וליישר קו עם נורמות התנהגות בסיסיות, ושינוי הסגנון החד שהפגין הלילה יצר את התחושה שהנשיא דווקא יכול להפיק לקחים ולשנות את דרכיו, אף שבפועל כל שעשה הלילה היה להימנע מבריונות.
מעבר לסגנון ולאווירה, גם ברמת התוכן היה זה עימות מוצלח יותר. במרבית המקרים השיבו טראמפ וביידן במישרין על השאלות שנשאלו, והם נמנעו מלנצל את הזמן שהוקצה לשאלה כלשהי כדי לדון בנושאים שנדונו קודם לכן, כפי שעשו בעימות הראשון.
נחוש יותר, זהיר פחות
אחרי העימות הראשון הגדיל ביידן את היתרון שלו בסקרים על טראמפ, ובהתחשב בכך שעד לעימות הלילה הפער הגדול הזה לא התערער משמעותית, ביידן הרשה לעצמו לשנות טקטיקה ועלה לבמה הרבה יותר משוחרר ובטוח בעצמו ביחס לעימות הקודם. קולו היה יציב יותר, ותשובותיו היו מנומקות ומגובות בנתונים ובדוגמאות. נימתו הייתה תקיפה ונלהבת מבהתמודדות הקודמת, והוא כמעט שלא ויתר על הזדמנות להנחית מהלומות על טראמפ כשהזדמנויות כאלה צצו. ביידן מודע לנטייתו להאריך במילים ולעיתים גם להלאות, ועל רקע זה בלטה העובדה שבמקרים רבים בחר שלא לנצל את מלוא הזמן שהוקצה לו לתשובה, במיוחד בחצי הראשון של הערב.
גם בכל הנוגע למענה על מתקפות החליף ביידן דיסקט. אם בעימות הראשון תשובתו למתקפות של טראמפ על מעשי בנו האנטר באוקראינה הייתה הכחשה נקודתית ותו לא, הפעם הוא הרגיש נוח יותר לעבות את כתב ההגנה שלו. ביידן התייחס במישרין לטענה שמעורבות בנו בחברת האנרגיה "בוריסמה" השפיעה על שיקול דעתו כסגן נשיא, והדגיש שאף גורם רשמי שהופיע בפני הקונגרס במסגרת הדיונים בפרשת "אוקראינה-גייט", לרבות אלו שזומנו על-ידי רפובליקנים, לא טען שהוא פעל שלא כשורה.
טקטיקה נוספת שביידן אימץ לרגל העימות האחרון הייתה מינוף התקפותיו של טראמפ ליציאה למתקפות-נגד: כשטראמפ טען שביידן קיבל מיליונים מסין ומאוקראינה, ביידן לא רק הכחיש את הדברים, אלא גם הזכיר בדבריו את חשיפת דו"חות המס של טראמפ ב"ניו יורק טיימס", שממנה עולה כי מאז שנת 2000 טראמפ נמנע כמעט לחלוטין מתשלום מס הכנסה פדרלי. כשטראמפ תקף את ביידן על בסיס תחקיר ה"ניו יורק פוסט" על המיילים החשודים שנמצאו לכאורה במחשב שלנו בנו, האנטר, השיב ביידן שטראמפ עצמו ניסה לסחוט טובות הנאה פוליטיות מהרשויות באוקראינה, כשביקש מראש הממשלה האוקראיני לקדם חקירה נגד משפחת ביידן.
מדוע החליט ביידן לשנות גישה? ייתכן שמדובר בפנייה אחרונה אל מעט הקולות הצפים שעוד נותרו. אם לשפוט על סמך הנרטיב התקשורתי, המתלבטים שמסתייגים מביידן אף שהם סולדים עמוקות מטראמפ מסתייגים ממנו משתי סיבות מרכזיות: האחת – חששם בנוגע לכשירותו הפיזית; והשנייה – העובדה שבחלק מהמקרים התחמק ממענה על שאלות קשות. על פניו, תשובות נחרצות מצד ביידן יכולות להחליש את התחושות האלה של מצביעים מתלבטים.
יחד עם זאת, הטקטיקה הזו היא גם אליה וקוץ בה. כשביידן בוחר להתייחס ביתר פירוט לדברי הנשיא ולא להסתפק בביטול נקודתי, הוא משאיר פתח למעידות ולקווי מתקפה חדשים. מעידה כזו הגיעה כשביידן אישר את טענת טראמפ שבטווח הארוך הוא מתכוון להעביר את ארה"ב מהישענות על דלק מאובנים לשימוש באנרגיה מתחדשת. על ההשלכות של האמירה הזו נדבר בהמשך.
עקומת השיפור של טראמפ
בדומה לביידן, גם טראמפ החליט לעשות חושבים לאחר העימות הראשון. במקרה שלו, הצעד היה מתבקש במיוחד, משום שלאחר ההופעה ההיא גדל הפיגור שלו בסקרים. בעימות הלילה היה טראמפ נינוח בהרבה, והוא הגן באריכות רבה יותר על הצעדים שנקט ממשלו בשלל תחומים. ניכר כי הפעם הוא עסוק הרבה פחות בניסיונות חוזרים ונשנים לשבש את קו המחשבה של ביידן ולהוציא אותו משלוותו.
אם בעימות הקודם לעג טראמפ להשכלתו של ביידן ולהתמכרות של בנו לסמים, הפעם המתקפות האישיות הגיעו עד לקו ברור – טענותיו למעשי שחיתות של משפחת ביידן – ולא חצו אותו. גם כשנשאל על התקפותיו בימים האחרונים נגד ראש המכון הלאומי למחלות זהומיות ד"ר אנתוני פאוצ'י, ניכר לפתע שטראמפ נוקט קו מאופק יותר: הוא העדיף להתייחס לטעויות שעשה לכאורה פאוצ'י בראשית המגפה, ולא לדוש בחיבתו-כביכול של הד"ר להופעות טלוויזיוניות, כפי שעשה בעמוד הטוויטר שלו.
התשובות שמספק טראמפ כשמעמתים אותו עם תפקודו במשבר הקורונה נמצאות בעקומת שיפור מתמדת. להבדיל מבעימות הראשון הוא היטיב לדבר על מגרעות המדיניות של פתיחה איטית של הכלכלה, מדיניות שבה מצדדים הדמוקרטים, ועל הנזק האנושי שהסגרים מביאים עמם לבריאות הנפש. בהיבט הזה הבעיה של טראמפ לא הייתה בעומק התשובות שסיפק, אלא בהתאמתן לדעת הקהל: הסקרים מלמדים שרוב הציבור האמריקני אינו מעוניין בפתיחה מהירה של בתי ספר, אינו חושב שיש להסיר את חסמי הזהירות מעל הכלכלה, ותומך בנקיטת צעדים פדרליים שיביאו לאכיפת חובה לעטות מסכות.
למרות הנאמר לעיל, טראמפ לא הוריד את הרגל מהדוושה בכל הנוגע למתקפות על ביידן. הפעם האסטרטגיה שלו הייתה להזכיר פעם אחר פעם את העובדה שביידן היה פוליטיקאי נבחר כל חייו, ולהצביע על נושאים שבהם ממשל אובמה, שבו שימש ביידן כסגן נשיא, לא הצליח להביא תוצאות. כשביידן דיבר על הבעיות בחוק הפלילי בכל הנוגע לענישה על עבירות סמים, שאל טראמפ מדוע ממשל אובמה לא העביר חוקים בנושא. כשביידן סיפר מה בכוונתו לעשות כדי לתקן את חוקי ההגירה, השיב טראמפ שהיו לו כבר שמונה שנים לבצע את השינויים הללו, ושכלום לא קרה.
ההזדמנות המפוספסת של טראמפ בעימות זה, בדומה לעימות הקודם, הייתה כשנשאל על היחסים הבין-גזעיים בארה"ב. הגם שנשאל פעמיים מה יש לו לומר להורים השחורים הנאלצים לנהל עם ילדיהם שיחה על הסכנות האורבות להם באינטראקציות עם גורמי אכיפת החוק, טראמפ לא פנה אליהם במישרין עם מסר כלשהו, אלא העדיף לשוב ולתקוף את ביידן. חוסר היכולת של טראמפ לשלב במתקפות האלה גם הבעה של הזדהות ואמפתיה כלפי מצוקת המשפחות השחורות תקשה עליו לערער את תמיכת השחורים בדמוקרטים.
הסדיקה מגיעה לסקרים
ברמת הארצית, העימות לא הביא עימו התפתחות דרמטית שצפויה להניע את דעת הקהל לכיוון זה או אחר. שני המועמדים מימשו היטב את האסטרטגיה שלהם ולא מעדו או השאירו חותם בעייתי במיוחד.
עם זאת, ברמה המדינתית נשאלת השאלה אם הדיון בסוגיית הפקת הנפט בשיטת הסדיקה ההידראולית (באנגלית: Fracking), והאמירה של ביידן שבכוונתו לנוע לעבר הישענות על מקורות חלופיים להפקת אנרגיה, יביאו לשינוי כלשהו בתמונת המצב בשורת מדינות מתנדנדות.
בפנסילבניה באופן ספציפי, תעשיית הסדיקה ההידראולית היא ענף תעסוקה חשוב שאחראי לפרנסתם של רבים. מסיבה זו ביידן היה זהיר מאוד עד כה בהתבטאויותיו בנושא, והקפיד להרחיק את עצמו מצעדים כמו הטלת איסור מוחלט על סדיקה הידראולית בארה"ב. אבל כשהתייחס לסוגיה הזו בעימות הלילה הוא נשמע מסויג יותר. אף שהצהיר שוב כי אין בכוונתו לאסור את השימוש בשיטה זו להפקת נפט, ביידן הכיר בכך שבעבר אמר כי הוא מתנגד להפקת נפט בסדיקה הידראולית בקרקעות הנמצאות בבעלות הממשל הפדרלי.
מסיבה זו, כשמבקשים לבדוק אם לעימות יש השפעה משמעותית כלשהי על המירוץ, רצוי לבחון אותה לא בראי השאלה "מי ניצח הלילה?", אלא בראי השאלה אם בפנסילבניה ובמדינות נוספות במערב התיכון יחולו בימים הקרובים שינויים במצב בסקרים. מדינות אלה נוטות כרגע לכיוון ביידן, אך צמצום ניכר בפער בעקבות הדיון על הפקת האנרגיה, אם יהיה כזה, יכול לסבך את התמונה עבור הדמוקרטים.
