הדלקת המשואות ונאומו של ריבלין בטקס נעילת יום השואה
(צילום: ניברן הפקות, באדיבות כאן 11)
במוזיאון בקיבוץ לוחמי הגטאות נערך הערב (ה') הטקס המסורתי שבו ננעלו אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הטקס נערך השנה בסימן "נצר אחרון" - שורדי השואה שעלו לארץ ישראל אחרי שכל משפחתם נספתה ונפלו במערכות ישראל. ynet העביר את האירוע בשידור ישיר.
גם השנה הטקס התקיים במתכונת מצומצמת בשל מגפת הקורונה, ונשא בו דברים בהודעה מוקלטת הנשיא ראובן ריבלין. בהמשך נאם מרחוק גם שר החינוך יואב גלנט ואחריו עשה זאת שר הביטחון בני גנץ. במוקד הטקס הודלקו שש משואות בידי שורדי שואה או בני משפחה של ניצולים, שסיפוריהם הם עדות לגבורה ולעמידה היהודית במהלך התופת.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה - סיקור נרחב:
• נציגי מדינות ערב במצעד החיים הווירטואלי
• 80 שנה לטבח באבי יאר: "היה לא פחות גרוע מאושוויץ"
• הזעקה של ניצול השואה: "למדינה כבר לא אכפת מאיתנו"
• ראשי המועצות הדרוזיות לצד קצינים בטקס בגולן
18 צפייה בגלריה
נשא נאום מרחוק בגלל הקורונה, ופנה לניצולים: "תנו לנו את עדותכם". הנשיא ריבלין
(צילום: ניברן הפקות, באדיבות כאן 11)
את נאומו המוקלט פתח הנשיא ריבלין בהתייחסות למשפט אייכמן, שלדבריו "פרץ את סכר השתיקה של זיכרון השואה באותה תקופה". הנשיא התייחס למספרם ההולך ומתמעט של ניצולי השואה בישראל, וקרא להם לספר את סיפורי הזוועות שחוו על מנת "להמשיך להעביר את לפיד הזיכרון", כלשונו.
"שורדי השואה, גיבורי התקומה", קרא להם הנשיא בנאומו, "אתם שעוד נושאים אתכם, קרוב ללבכם את העדות, הזיכרון. אני יודע שלרבים מכם, מסירת העדות היא חוויה קשה, טראומטית, אבל אני פונה אליכם, מלב אל לב, אם טרם נתתם את עדותכם, ואם נתתם ויש לכם את הכוח והיכולת, להמשיך ולספר, אל תשתקו. דברו איתנו, ספרו לנו, תנו לנו את עדותכם, כעדות חיה. כדי שאנחנו נזכור, כדי שאנחנו נמשיך ונעביר את לפיד הזיכרון, מדור לדור".
הנשיא הוסיף: "אנחנו מחויבים לזיכרון. אנחנו נמשיך לזכור. אתכם ועבורכם. למעננו, למען הדורות הבאים. כדי שגם הנכדים שלנו והנינים שלנו וניני הנינים שלנו והבאים אחריהם יגדלו על עוצמת גבורתם של הנספים והשורדים. על גדולתה של הרוח שעמדה בפרץ גם כשהגוף קרס. על היכולת להשתחרר מאימת הכיליון ולצעוד משואה לתקומה, מן המוות אל החיים, מהזיכרון לתקווה. מן העבר אל עבר העתיד. לטעת עץ, לשתול פרדס. להקים בית. לבנות מדינה. זו המורשת שלכם, מורשת של גאווה לאומית ואהבת האדם".
סיפוריהם של מדליקי המשואות
נעמי קוצקי: נולדה ב-1939 בקובנה שבליטא. כשהייתה בת שנתיים גורשה המשפחה לגטו קובנה, ולאחר ששרדו מספר אקציות מחרידות החליטו בני המשפחה לבנות מסתור במרתף בו שהו בעת שהתרחשה בגטו "אקציית הילדים".
18 צפייה בגלריה
נעמי קוצקי מדליקה משואה בטקס בלוחמי הגטאות. משפחתה הסתתרה במרתף בעת "אקציית הילדים" בגטו בקובנה
(צילום: ניברן הפקות, באדיבות כאן 11)
בסוף המלחמה נאספה נעמי על ידי דודתה, שאימצה אותה לבת, והן שבו לקובנה. ב-1957, בגיל 18, עלתה נעמי לישראל דרך פולין, במסגרת "עליית הנוער". מציליה של נעמי ומציליהן של הדודה ובנותיה זכו לתואר חסידי אומות העולם. היא נישאה לשמחה קוצקי ז"ל מקיבוץ לוחמי הגטאות. להם שלושה ילדים ושישה נכדים ונכדות.
דליה גביש: נולדה ב-1937 בחיפה. ערב המלחמה נזקקה האם לטיפול רפואי ולניתוח מסובך, ולצורך זה נסעה לפולין, להוריה, עם דליה בת השנתיים. האב נשאר בחיפה. הנסיעה אמנם תוכננה לשלושה חודשים אך עם פרוץ המלחמה השתבש הכול והשתיים גורשו לגטו טרנוב עם שאר יהודי העיר, ושהו שם שלוש שנים, שבמהלכן סבלו רעב כבד ושרדו מספר אקציות. דליה ואימה שוחררו במאי 1945, והגיעו לחופי חיפה בערב ראש השנה תש"ו. הן נפגשו עם האב, שניסה לאתרן בכל דרך אפשרית, והמשפחה התאחדה.
18 צפייה בגלריה
דליה גביש בטקס הערב. הנסיעה עם אמה מחיפה לפולין לפני המלחמה הפכה למסע הישרדות
(צילום: ניברן הפקות, באדיבות כאן 11)
כיום דליה היא אשת עדות בבית לוחמי הגטאות. יש לה שלושה ילדים, עשרה נכדים ושני נינים.
גבריאל "גבי" גרוס: נולד ב-1929 להוריו אמיליה ולודוויג בקושיצה, כיום בסלובקיה. עם פלישת הגרמנים לאזור ב-1944 גורשה המשפחה לגטו קושיצה ומשם, ביוני 1944, נשלחו בקרון בהמות צפוף למחנה בירקנאו. בינואר 1945 הוצעד גבי ב"צעדת מוות" מאושוויץ לבוכנוואלד, ושרד. מבוכנוואלד נשלח לגטו טרזין ושם שוחרר.
18 צפייה בגלריה
גבי גרוס בטקס נעילת אירועי יום השואה. שרד את צעדת המוות
(צילום: ניברן הפקות, באדיבות כאן 11)
לאחר המלחמה הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", העפיל באוניית מעפילים שנתפסה על ידי הבריטים, ולאחר תקופת מאסר במחנה עתלית הגיע לקיבוץ ניר דוד, התגייס לפלמ"ח, לחטיבת הנגב, ולחם במלחמת השחרור. לאחר שחרורו מהצבא הצטרף לחברים שהכיר עוד מילדותו בסלובקיה, ויחד עלו ב-1949 להתיישבות בקיבוץ ברעם. גבי כיום בן 90, יש לו שלוש בנות, שישה נכדים ונינה אחת.
הרמינה לנג (הופמן): נולדה ב-1929 בקרואטיה, יוגוסלביה דאז. בעקבות משבר כלכלי נדדה המשפחה והגיעה לעיר נובי סאד שבסרביה, שם החלה הרמינה את לימודיה בבית ספר יסודי. בהגיעה לכיתה ה' סולקה מבית הספר בגלל יהדותה. בני המשפחה, שהבחינו בסימני המלחמה, התכוננו לימים קשים ולכן גידלו בחצר הבית חיות ונטעו עצי פרי, וכך שרדו את הרעב של תחילת המלחמה. המשפחה שרדה גם את האקציה שבה נזרקו אלפי יהודים אל מותם בדנובה הקפוא.
18 צפייה בגלריה
הרמינה לאנג מדליקה משואה. בני המשפחה נטעו עצי פרי כדי לשרוד את הרעב בתחילת המלחמה - ונשלחו לאושוויץ
(צילום: ניברן הפקות, באדיבות כאן 11)
ב-1944, כשנכנסו הגרמנים לנובי סאד, נשלחו בני המשפחה לגטו. חודשיים לאחר מכן נשלחו כולם למחנה אושוויץ. אביה לא שרד את הדרך, אמה ודודתה נשלחו לתאי הגזים. הרמינה עבדה במפעל "קרופ" לייצור נשק.
בתום המלחמה נתברר כי רק אחיה והיא שרדו, ומתוך 16 קרובי משפחה, שרדו רק דודה אחת ושני דודים. ב-1948 עלתה הרמינה לישראל. כיום היא מתגוררת בקיבוץ דליה, יש לה שני ילדים, ארבעה נכדים ושישה נינים.
יהודית קירלי: נולדה ב-1930 בבודפשט שבהונגריה למשפחה חרדית. אביה נשלח ב-1942 לעבודות כפייה והקשר עמו נותק. ב-1943 העבירו אותה ואת בני משפחתה ל"בית מסומן" במגן דוד, שבו רוכזו יהודים. הם רעבו ללחם, וטרי, השותפה הנוצרייה באטליז המשפחתי, הבריחה להם מזון תוך סיכון חייה. סבה של יהודית גורש לאוסטריה אך לא שרד את ייסורי המסע.
לפני המסע לאושוויץ הבחינה אמה של יהודית בחייל הונגרי שנראה לה אמין. היא שילמה לו כדי שייקח את יהודית בחזרה לבודפשט, אל טרי. כל בני משפחתה נרצחו באושוויץ. טרי לא יכלה להשאיר אותה בביתה ויהודית חיה ברחוב עד תום המלחמה, ואז נכנסה לשותפות באטליז.
יהודית עלתה לארץ ב-1948 ונישאה לזולטן, לאחר שהות במחנה מעצר למעפילים בקפריסין. זולטן נפטר בשנת 1991. יהודית כיום בת 90 וגרה ברמת גן. בתה הצעירה, יעל, ובעלה אמנון הגיעו עם גרעין נח"ל לקיבוץ לוחמי הגטאות והקימו בקיבוץ את ביתם. ליהודית חמישה ילדים, 15 נכדים ו-18 נינים.
מרצל קורצמן השיא משואה לזכר סבו, הרב והמחנך אלתר דוד הכהן קורצמן, המכונה "קורצ'אק החרדי": קורצמן נולד ב- 1865 והיה ממייסדי "אגודת ישראל העולמית" ונשיא "אגודת ישראל" בקרקוב שבפולין, שם גם שימש נשיא ומנהל בית היתומים "מגדלי יתומים". בשל מסירותו ודאגתו, כונה "אבי היתומים".
לרב קורצמן ולרעייתו נולדו שלושה ילדים. הוא היה פעיל חברתי מוערך, ממייסדי ומנהלי הסמינר למורות "בית יעקב" ו"ישיבת חכמי לובלין". לאחר כיבוש קרקוב הועבר בית היתומים לגטו, לחדרים צרים ואפלים, וקובצו בו ילדים שנאספו מכל בתי היתומים בעיר. למרות התנאים הקשים ותוך סיכון חיים יומיומי פעל הרב קורצמן למלא את כל מחסורם של הילדים היתומים, תוך הקפדה על חינוך ערכי ושמירת מצוות.
18 צפייה בגלריה
מרצל קורצמן השיא משואה לזכר סבו, "קורצ'אק החרדי", שצעד עם היתומים אל הקרונות
(צילום: ניברן הפקות, באדיבות כאן 11)
ב-28 באוקטובר 1942 התקיימה אקציה בגטו בה נלקחו אל הרכבות 300 ילדי בית היתומים. הרב והמחנך אלתר דוד קורצמן סירב להצעה להציל את עצמו, בחר להישאר עם הילדים, וצעד בראשם אל הקרונות. הוא לקח עמו את בתו הלה ובעלה דוד, את המנהלת אנה פוירשטיין ועובדי מוסד נוספים. כולם ניספו בבלז'ץ. לימים, כתב ניצול השואה מאיר בוסאק בעיתון "הצופה": "דמותו של יאנוש קורצ'אק זוהרת מתוך מחשכי השואה. אך הוא לא היה היחיד במעשהו הגדול".
מדליק המשואה, מרצל, נכדו של הרב קורצמן, היה בן 4 כשנמלט וניצל עם הוריו מקרקוב לברית המועצות מאימת הנאצים. מרצל מנציח את סבו ואת צוות בית היתומים האמיץ בספרים שכתב, לזכרון עולם. למרצל שלושה ילדים, 9 נכדים ושישה נינים.
גנץ: "מגשים את הניצחון של אמי"
לקראת סוף הטקס נאם השר גנץ, שסיפר בדבריו כיצד לאחר שה"טאבו" בנוגע לזוועות בשואה נשבר אמו סיפרה לבתו על ימיה האחרונים במחנה ברגן-בלזן, "מספרת איך החזיקה מעמד, והצליחה לקחת חלק פעיל בבניין הארץ. אנחנו, ילדיהם ונכדיהם של שורדי השואה, מגשימים את הניצחון שלה, הניצחון של כל השורדים, על הנאציזם".
גנץ: "אסור לנו לקחת את הנס הזה, מדינת ישראל, כמובן מאליו"
גנץ הדגיש כמה פעמים בנאומו את הקמתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. "מדינת ישראל קמה מאפרם של ששת מיליוני הנרצחים. היא קמה כמדינה יהודית, מוסרית, דמוקרטית, וליברלית. מדינה שהמוסר היהודי - ההפך הגמור מזה הנאצי - הוא חלק מהדי-אן-איי שלה".
הוא הזהיר כי "גלישה ללאומנות, לקיצוניות, לקנאות - טומנת בחובה סכנה אדירה", והוסיף: "אסור לנו לקחת את הנס הזה, מדינת ישראל, כמובן מאליו. עלינו להיאבק מדי יום, על קיומה של מדינת ישראל כיהודית וכדמוקרטית". בתום דבריו התייחס גנץ בקצרה למשבר הפוליטי המתמשך ואמר כי גם "בימים קשים אלו" על הישראלים "לזכור תמיד, כי כאשר אנו מלוכדים במדינתנו, איש לא יוכל לנו".
18 צפייה בגלריה
גלנט בנאומו ששודר בטקס. "את התשובה האמיתית יצרנו בעצמנו, ואת המענה הראוי הבאנו בכוחנו"
(צילום: ניברן הפקות, באדיבות כאן 11)
לפני גנץ, ולאחר הדלקת שש המשואות, שודר גם נאום מוקלט של שר החינוך יואב גלנט. "שאלות רבות כל-כך מלוות כל בן אנוש, ובמיוחד אותנו היהודים, מאז אותם ימים חשוכים", אמר גלנט בנאומו. "תהיות על טבע האדם, על אכזריות שאין לה קץ, על כוחן של דעות קדומות ושנאה גזענית. לשאלות הללו לא יימצא מענה, והנפש לא תמצא מנוח.
"את התשובה האמיתית - יצרנו לעצמנו. את המענה הראוי - הבטחנו בכוחנו. תשובה זו היא תקומת מדינת ישראל בארץ ציון וירושלים בזכות צדקתנו ובעוצם ידינו הקמנו את מדינתנו - ישראל. יצרנו מדינה ולרשותה כלי המגן המקנה לה חיים - צה"ל וארגוני הביטחון. בזכות תעוזתם ומסירותם של בנינו ובנותינו יכולים אנו להגן על עצמנו בכוחותינו אנו. לא עוד יחפש ילד יהודי מפלט מפני מבקשי נפשו ואין מושיע".
יגאל כהן, מנכ"ל בית לוחמי הגטאות, מסר לפני תחילת הטקס כי "אנו שמחים ונרגשים להעניק את הכבוד הראוי לשורדי השואה מדליקי המשואות. להדלקת המשואות נבחרו ניצולים בעלי סיפורי חיים מיוחדים המייצגים את הערכים שאנו מאמינים בהם, את רוח האדם, את מאבקם של היהודים בימי השואה, ובהמשך את דרכם של הניצולים אל התקומה - הקמת מדינת ישראל. אנו מבקשים להעביר תפיסת עולם זו לחברה הישראלית בכלל ולדור הצעיר בפרט".
עומדים בצפירת יום השואה ברחבי הארץ
(צילום: אביהו שפירא, ניצן דרור, אלכס גמבורג, בראל אפרים, חגי דקל, מוטי קמחי)
הטקס בקיבוץ לוחמי הגטאות נערך זמן קצר לאחר העצרת השנתית בקיבוץ יד מרדכי שנערכה באופן מקוון, בסימן "נשים בשואה". בין משתתפי העצרת היו הנשיא ריבלין, השחקנית גילה אלמגור והזמרת מירי מסיקה.
ריבלין אמר בטקס: "שורדי השואה, גיבורי התקומה. אתם שהייתם בגיא ההריגה, אתם שחוויתם את הנורא מכל, את האכזריות, המוות, הרעב, המחלות, אובדן בני המשפחה, אתם היום הגיבורים שלנו. אתם שנטעתם עץ ושתלתם פרדס, הקמתם בית בניתם משפחות והבאתם ילדים לעולם, אתם הגיבורים שלנו. הצלחתם, נקלטתם, נטמעתם וביססתם את הבית הזה: את צה"ל וגופי הביטחון, את עולם המשפט, את ההתיישבות. את עולם התורה, את הכלכלה, התעשייה, התרבות והאומנות. בזכותכם אנחנו כאן. מכובדי, 17 אלף שורדי שואה נפטרו רק בשנת 2020, מתוכם 900 כתוצאה ישירה של מגפת הקורונה".
גם בנאומו ביד מרדכי התייחס הנשיא למספרם ההולך ומתמעט של ניצולי השואה: "בסוף שנת 2020 עמד מספר האנשים המוכרים על ידי הרשות לזכויות ניצולי שואה על פחות ממאה ושמונים אלף איש ואשה, כולם מעל גיל 75 כמובן, ורבים מהם מעל גיל 90. מספר ניצולי השואה החיים בינינו הולך ומתמעט עם השנים. עלינו מוטלות החובה והאחריות - לזכור ולעד לא לשכוח. להמשיך לשאת את לפיד הזיכרון - אתכם ועבורכם. עבורנו ולמען הדורות הבאים. יהי זכר אחינו ואחיותינו הגיבורים נצור וחתום בלב העם מדור לדור תהא נשמתם צרורה בצרור החיים".
דברי הנשיא בעצרת ביד מרדכי
(אלון דגני, אביב פרס)
כיום, לפי נתוני הרשות לזכויות לזכויות ניצולי השואה, חיים בישראל 174,500 ניצולים. מאז יום הזיכרון הקודם הלכו לעולמם 14,264 ניצולים וניצולות - כ-41 מדי יום. גילם הממוצע של ניצולי השואה ונפגעי ההתנכלויות האנטישמיות הוא 84.5. 18% מהם, כ-31 אלף, עברו את גיל 90 ויותר מ-900 חצו את גיל 100. 60% מהמוכרים ברשות לזכויות ניצולי השואה הן נשים – כ-105 אלף, שגילן הממוצע גבוה במעט ועומד על 84.8.
מתן צורי השתתף בהכנת הידיעה
פורסם לראשונה: 16:46, 08.04.21
