כשניצולי השואה הגיעו לישראל הם האמינו בכל ליבם כי הסיוטים מאחריהם, האמינו שכאן בישראל יוכלו להתחיל לחיות. אבל ככל שהשנים נקפו כך גברה אכזבתם. אחד מהם הוא פרופ' לב פטרוב (83) שמספר: "אני כל הזמן במלחמת הישרדות".
את מוראות מלחמת העולם השנייה חווה כילד בלנינגרד, והוא זוכר היטב את המנוסה מהנאצים. "העלו אותי ואת אמי על משאית. נסענו מעל נהר קפוא. פתאום התחילה הפצצה גרמנית והמשאית התהפכה לתוך המים. רוב הילדים טבעו ומתו, אותי הצליחו להציל אבל חליתי וממש נלחמתי על חיי".
בסיום המלחמה חזר ללנינגרד. "היה הרס גדול, רבים מתושבי העיר מתו מרעב בגלל המצור הגרמני. הבית שלנו נחרב וגרנו אצל סבתא שלי. התקיימנו מקצת לחם יבש ומעכברושים שמהם הכינה סבתא מרק. היה רעב כבד".
בחלוף השנים למד פיזיקה וכלכלה ובנה קריירה מפוארת ומרתקת. "עבדתי בתוכנית החלל עם הקוסמונאוטים הרוסים הראשונים שהגיעו לחלל".
למרות ההצלחה חלם על דבר אחד - לעלות לישראל. "הייתי ציוני, אבל בתקופה ההיא לא נתנו ליהודים לעלות לארץ". לפני 14 שנה עלה לישראל וכמו ניצולי שואה רבים נכנס למעגל המצוקה.
פטרוב, אב לארבעה ילדים שנותרו בחו"ל, גר לבדו ומתקיים מקצבה דלה של הביטוח הלאומי. "את כולה אני מוציא על שכר דירה, חשבונות ותרופות. אני אוכל לחם, ירקות ולפעמים קצת פירות. הולך לפעמים לאכול במקומות שבהם נותנים אוכל כמעט בחינם. החיים שלי אמנם טובים יותר מאשר בשואה, אבל האמת היא שאלה לא ממש חיים. זאת מלחמת הישרדות. זה לא נורמלי שאנשים בגילי צריכים לחיות במצב כזה. איפה הממשלה? למה הם לא עוזרים?".
הקרן לידידות מסייעת לעשרות אלפי ניצולי שואה כמו לב. ניתן לסייע להם גם דרך אתר הקרן.
בתוך כך, בעקבות הכתבה שפורסמה אתמול ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet על ניצולת השואה יפה שמחון (77), הסובלת ממצוקה קשה, נתרמו עבורה כ־25 אלף שקלים בקרן לרווחת ניצולי השואה.
