מהדרכת הטיולים למסעדה: סיפורה של ליסה
(צילום: ניצן דרור)
ליסה פלאם רחמים מטיילת בטבע והתאהבה בו כבר בגיל 18. בשש השנים האחרונות היא הדריכה טיולים באופן עצמאי, בעיקר לתלמידי בית ספר, תחת החברה להגנת הטבע. מאז התפרצות מגפת הקורונה והפסקת הטיולים, נאלצה ליסה למצוא דרכים אחרות להתפרנס. ynet מלווה את העובדים שחישבו מסלול מחדש בעקבות הקורונה.
כבר בגיל 18 החלה ההתאהבות של ליסה בטבע. היא עשתה שנת שירות בחברה להגנת הטבע והתאהבה בעולם ההדרכה והחינוך, בשילוב הטבע והשמירה עליו. בצבא היא שירתה כמדריכה חיילת ירוקה, ובשש השנים האחרונות, כאמור, החלה להדריך טיולים באופן עצמאי, מטעם החברה להגנת הטבע.
בחודש מרץ יצאה ליסה לחל"ת עד למועד לא ידוע בעקבות התפרצות המגפה. "ברגע שרק התחילו לשמוע על הקורונה ועל ההגעה לארץ, כבר התחילו להתבטל טיולים", היא מספרת. ליסה מציינת ששיא עונת התיירות בהדרכת הפנים היא בין מרץ ליוני. "בחורף יש המון דברים בלתי-מתוכננים והמון ביטולים. עכשיו, התקופה המשמעותית של ההכנסות שלנו בעצם קרסה", היא מוסיפה.
"תמיד היו לי את האופציות. ידעתי שאני רוצה להיות עצמאית"
אחרי שהוצאה לחל"ת היא חזרה לגור עם הוריה. בהתחלה הסתפקה בדמי האבטלה מביטוח לאומי, אולם מאוחר יותר היא הסיקה שייקח זמן עד שחייה יחזרו למסלול – ושעליה למצוא עבודה אחרת כדי להתפרנס. "הגעתי למצב שאני חיה כמה חודשים מדמי האבטלה ומחפשת דברים בנרות, אבל ראיתי שזה לא קורה", מספרת ליסה.
"דמי האבטלה הם נמוכים. חייתי על חשבון ההורים בלית ברירה. אבא שלי גנן, אמא שלי מורה. שלושה ילדים מעל גיל 18 שחיים במימון ההורים זה מצב לא הגיוני", מוסיפה ליסה. "איך אני יכולה להמשיך לבקש מההורים שלי, שגם הם במשבר, להכיל אותי ולשלם לי על קורת גג? זה אבסורד".
בחדר קטן וצפוף עם תאורת פלורסנט לבנה ומסנוורת, ליסה עובדת כעת באריזת משלוחים ברשת ג'פניקה. היא מביאה את האוכל ואורזת אותו במשך שעות. "במקום לעשות את מה שאני אוהבת, להיות בחוץ בטבע, לחוות טיול של ילדים שלפעמים זו הפעם הראשונה שלהם עם החיבור לטבע ולאדמה, ומשם להיכנס לעסק אחר, לעולם המסעדנות, זה שונה בלשון המעטה", היא אומרת.
לדבריה, היא לא האמינה שזה מה שהיא תצטרך לעשות כדי להשתכר. "אני גם מדריכה מוסמכת לאומנויות לחימה וגם מדריכת טיולים. תו תקן מוסמכת. תמיד היו לי את האופציות האלה, כי ידעתי שאני רוצה להיות עצמאית".
ליסה אומרת שהממשלה לא עשתה די כדי למצוא פתרונות יצירתיים להחזרתם לעבודה של אלפי המובטלים במקצועותיהם. "אנשים לא רוצים לשבת בבית ולחיות על דמי אבטלה", היא מציינת. "צריכה להיות חשיבה גדולה יותר על אופציות, איך לדאוג לאזרחים. זו לא התחושה כרגע".
כעת, היא מציינת, תחום החינוך הוא זה שמושך אותה, מאחר שתחום התיירות עדיין לא צפוי לשוב לפעילות מלאה. "ברור שהייתי רוצה עכשיו להוציא ילדים שוב לשטח", היא אומרת. "אבל ברור לי שזה לא הולך לקרות בקרוב, ואצטרך למצוא דרכים אחרות לעשות את מה שאני אוהבת".
