מבצע החיסונים היה אמור להראות את האור שבקצה המנהרה, אך עבור העסקים הקטנים שנאנקים תחת המשבר האור הזה חלש במיוחד - ובעקבות הסגר שיחל מחר, יום ראשון, ב-17:00 הם שוב נתונים לחסדי הממשלה ולמתווה פיצויים שמבושש להגיע. בשיחות עם ynet הם מתארים את הכעס על הטיסות מנתב"ג, הקריטריונים השרירותיים לפיצוי והתחושה הקשה שגורלם כבר לא תלוי בידם. "אני מרגישה כמו הילד הטוב בכיתה, שעושה מה שצריך - ונענש בגלל הילד הרע", אומרת שרון אנקווה פרצמן, בעלת מכון היופי "שרומבה" בגן החשמל.
ורדית הלפמן, בעלת מספרה לכלבים וחתולים ואם לשלושה מנתניה, כועסת גם היא על הסגר הצפוי - אך בניגוד לפעמים קודמות, הפעם היא לא מתכוונת להקשיב להנחיות. "אני לא הולכת לסגור את העסק, לא הפעם", אמרה. "יש קטגוריה של טיפול חיוני בבעלי חיים, כמו חנויות מזון וציוד ווטרינרים, וחושבים שמספרות זה פן וקוסמטיקה אבל זה לא נכון. זה טיפול חיוני. אני רואה את עצמי תחת הקטגוריה של מקום עבודה ללא קבלת קהל. אני מתכוונת לעבוד רק מול מי שיביא לי אישור רפואי".
"בסגר הראשון אנחנו הוחרגנו באופן מיוחד", אמרה. "ניסינו שיחריגו אותנו בסגר השני ולא הצלחנו, ולכן הפעם אני מתכוונת לעבוד. שלחתי גם הודעה לכל הלקוחות. אני המפרנסת היחידה ולא קיבלתי פיצויים בסגר הקודם, כי עמדתי רק על 32% ירידה בהכנסות ולא על 40%. יש לי בעל נכה וילד נכה בבית, אין לי אפשרות לא לעבוד. אני חייבת".
הלפמן מרגישה שבהחלטה על הסגר יש גם חוסר צדק. "מתסכל אותי לראות את הציבור האטום שלא נשמע, ומתסכל אותי שיש החרגות לדברים שלא נראים לי חיוניים", אמרה. "מבחינת המדינה זה בסדר שיש התקהלויות בתורים לחיסונים, אבל כשצריך לעמוד אחד מול אחד זה לא בסדר. יש אי צדק".
על החשש מסגר רביעי אמרה הלפמן: "אני מפחדת שזו תהיה רוטינה שלא תיגמר. אנחנו עוד מלקקים את הפצעים מהבור שנפער בסגר הראשון, מנסים להשתקם ולא להישבר - ואז מגיע סגר אחר סגר והיד אולי עוד נטויה. יש תקווה שזה ייגמר, אבל אני לא יודעת אם החיסון יעזור עם כל המוטציות שמדווחים עליהן. לא ברור מה יהיה".
אבי לזריאן, בעל רשת חנויות הנעליים "נעלי רוזיטה", דווקא יסגור את החנויות מחר בערב - אך טעון בביקורת כלפי הממשלה. "אני לא מבין את הסגירה הזו, כי אנחנו נמצאים ברחוב ולא בקניון שהוא מקום הומה אדם", אמר. אצלנו אנשים עוברים ושבים באוויר הפתוח, ומקסימום נכנס קליינט אחד או שניים. אין מצב שיהיו יותר מחמישה ביחד. סוגרים אותנו בגלל אילוצים של הממשלה, כי הם לא יכולים להגיד שאת הקניונים סוגרים ואותנו לא. היד קלה על ההדק. קל לממשלה ללכת לסגר, אז הם לא מנסים לטפל בבעיה בדרכים אחרות ויעילות יותר".
"זה נזק כלכלי אדיר בשבילי", מסביר לזריאן. "אנחנו עובדים עם נעליים עונתיות, ואני מייבא נעלים מחו"ל למכירה. אנחנו אמורים למכור אותן ולהחזיר את ההשקעה, אבל תקועים עם סחורה בפעם השלישית - ונאלצים למכור במחירי הפסד. בעל החנות שאני משכיר ממנו מנסה לעזור לי בשכירות, אבל בסופו של דבר הוא לא יכולים לעזור במאת האחוזים כי הוא גם בעל משפחה וזקוק לכסף".
לזריאן מתקשה להיות אופטימי בעקבות החיסון: "אני מקווה שלא נגיע לסגר רביעי. לא חשבנו שנגיע לסגר שני, ובטח שלא לסגר שלישי - ועכשיו עם המוטציה החדשה, אני לא יודע מה יהיה".
"זורקים אותנו לכלבים, בפעם השלישית"
חמוטל ברקן מתל אביב, בעלת רשת חנויות הצעצועים טומי ואניקה, אמרה כי "אני כבר מנוסה בכל הגרסאות של עסקים שנסגרים בסגר - יש לי חנות בקניון גבעתיים, חנות רחוב ליד כיכר רבין בתל אביב וחנון במוזיאון הטבע באוניברסיטה. רק חנות הרחוב היא היחידה שתפעל בסגר הקרוב, באופן חלקי מאוד, באמצעות משלוחים בלבד. בחנוכה הזמנו סחורה ושילמנו עליה, ויש לנו גם סחורה לסוף השנה שלא הספקנו לסיים".
"הפגיעה הכי דרמטית היא בצוות שלי", הוסיפה. "יש לי 12 עובדים, חלקם בחל"ת עוד מהסגר השני. זה מדיר שינה מעיניי את מי להוציא שוב לחל"ת. יש לי עובדים שלא יהיה להם כסף לשלם שכירות. אני חושבת שהסגר הזה לא הכרחי, וגם אם רוצים להתמודד בריאותית, הדרך הזו לא עובדת לגמרי ונמצא את עצמנו בעוד סגרים. לא צריך לסגור את המסחר".
חגית כספי, בעלת החנות למוצרי נייר "PULP" שבתל אביב, אמרה כי "אני צריכה לשלם ארנונה כי אני לא עומדת בקריטריונים הבלתי מוסברים של להראות ירידה לעומת 2019. אני סוגרת את העסק שוב אחרי חודש וחצי, בפעם השלישית, ומרגישה רע. אני הבן אדם הכי אופטימי שיש, ולא מצליחה להבין את זה. אני חושבת שהסגר קיצוני ומוגזם, זורקים אותנו לכלבים בפעם השלישית ואין שום שיקול ענייני".
"הגענו לתחלואה שאולי מצריכה צעדים כי פרנסנו את דובאי, איי סיישל ויוון", הוסיפה. "בסופו של דבר מי שמשלם את המחיר זה שוב אנחנו. אני מאוד מתבאסת. כשפתחנו בנובמבר היה אפשר לראות שרחוב דיזנגוף, שבו נמצאת החנות, חוזר לחיים. הצלחנו להתרומם יפה, אבל עכשיו אנחנו שוב מוציאים עובדים לחל"ת. בזמן הזה הרשות המקומית תכריח אותי לשלם ארנונה על דלת סגורה, ואני לא מבינה למה".
שרון אנקווה פרצמן, בעלת מכון היופי "שרומבה" בגן החשמל, אמרה כי "יש לי סטודיו ושש עובדות שכירות, כולן ייצאו לחל"ת בפעם השלישית. אסור לי לעשות טיפולים בבית ולא בסטודיו. הדבר היחיד שאוכל לעשות כדי להתפרנס זה למכור מוצרי קוסמטיקה. ההחלטה הזו רעה ומזעזעת, אני מרגישה כמו ילד טוב בכיתה שעשה הכל כמו שצריך ומענישים אותו בגלל ילד רע".
"לא טסתי, לא נדבקתי, אני עובדת לפי התו הסגול ושומרת על מסכה - ובכל זאת אני והעובדות שלי מאבדות את פרנסתנו", הוסיפה. "אני מתביישת מהעובדות שלי שהולכות לחל"ת ויש להן משכנתאות. חלק לא יהיו זכאיות גם לתשלום בחל"ת, כי יש כל מיני קריטריונים. גם אין מתווה פיצויים ושוב נצטרך לשרוד בשיניים, אם בכלל נצליח".
היא הוסיפה כי לדעתה, "אנחנו הולכים לסגר בגלל אנשים חסרי אחריות וכל הטיסות שהממשלה פתחה, שהביאו קורונה מדובאי ומסיישל. זה מכעיס מאוד".
סבינה רגימוב, אם לחמישה ובעלת סלון קוסמטיקה בבאר שבע, פתחה את העסק שלה רק לפני כשנה - וזו הפעם השלישית שהיא נאלצת לסגור. "אני אמא לחמישה ילדים ושמתי בעסק את כל הכסף שהיה לי, ומצאתי את עצמי בלי כלום. המדינה לא משלמת לי כי פתחתי את העסק רק בנובמבר, ובסגר הראשון נאלצתי ללכת לעבוד בסופר בלילות כדי שייכנס לי קצת כסף. בסגר השני הביאו לי 500 שקל והפעם לא ברור מה יביאו לי. אני רוצה עתיד, רוצה לדעת שעוד שבועיים יפתחו אותנו כדי להביא אוכל הביתה".
גם סבינה מתלוננת על היעדר ההבחנה בין העסקים. "כשאני עובדת, זה רק עם בן אדם אחד כל פעם - ויש לנו פלסטיק שמפריד בינינו ללקוחות. אנחנו עם כפפות, וכל הדברים עוברים חיטוי גם בלי קשר לקורונה. לא הייתה אצלי הדבקה אחת. אם הם מחליטים לסגור את כולם לפחות שיגידו מה הפיצוי, כי אין לי מושג מה לעשות עכשיו. הממשלה גורמת לבעלי עסקים לשבור את הסגר כי הם זקוקים להביא אוכל לבית".
"אני לא מפחדת מהקורונה ולא מהחיסון", הוסיפה. "אני רק רוצה שזה ייגמר כדי שנוכל לחיות כמו בני אדם".
פורסם לראשונה: 21:32, 25.12.20