הבחירות שוב מתקרבות, ועולם כמנהגו נוהג. אנחנו ממשיכים להתלהב מיכולתו של הנאשם לשטות בנו ללא הנד עפעף, או להתפעל מסכלותו הפוליטית של בני גנץ ומהבטחות הסרק של הכוכבים החדשים-ישנים. אולם מה כל זה אומר עלינו, הבוחרים? מדוע אנחנו תקועים כצופים בעל-כורחנו במופע הפוליטי הזול הזה, במקום לדרוש בנחרצות טיפול בשאלה האסטרטגית-קיומית שמשבר הקורונה המחיש עד כמה היא אקוטית: האם למדינת ישראל יש את הלכידות החברתית, את החוסן הכלכלי ואת העוצמה הצבאית-ביטחונית שיבטיחו את קיומה בעוד שנות דור?
אני לא מדבר על איום הגרעין האיראני, הטילים של חיזבאללה, או האיסלאם הפונדמנטליסטי הקיצוני. אני מדבר על המגמות הדמוגרפיות, החברתיות והכלכליות שכבר משנות את מהותה של המדינה ועתידות לסכן את קיומה בעוד שנות דור אחד.
הפילוג בעם הולך ומעמיק, השסע בין הימין לשמאל הפך לדומיננטי הרבה יותר מאשר השסע בין יהודים לערבים, חוסר האמון במערכות השלטון המרכזיות גובר והולך, השחיתות פושה במערכות השלטון המקומי והארצי, הסולידריות החברתית נמוכה ביותר, המנהיגות שלנו חסרת דוגמה אישית, הערכים של רבים מאיתנו הם פרי מוחו הקודח של הוגה הדעות מיקי זוהר: כוח, כסף וכבוד. ולקינוח, מסתבר כי המעצמה האזורית ששמה מדינת ישראל אינה מסוגלת למשול על אזורים רבים בשטחה הריבוני, בין אם בנגב, בגליל, בירושלים או בבני ברק.
- דמוגרפיה ואשליות: האם ישראל תתקיים בעוד שני דורות / פרופ' דן בן-דוד
בואו ניקח את המגמות הללו ונתבל אותן בעובדות ובנתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. עד מהרה נגלה כי בעוד כ-40 שנה כמחצית מאזרחי המדינה יהיו חרדים וערבים. חשוב שנבין מה משותף לשתי אוכלוסיות אלו כיום, ומדוע עתידן יעצב את דמותה של המדינה וישפיע על יכולתה להתקיים בעוד 30 או 40 שנה.
ממשלות ישראל שפכו על האוכלוסיות החרדית והערבית תקציבים לא מבוטלים, לעיתים מתוך שיקולים פוליטיים ולעיתים מסיבות אחרות, אך ללא תכנון אמיתי ארוך טווח
מדובר בשתי קבוצות אוכלוסייה שמוזנחות על ידי ממשלות ישראל השונות לאורך שנים. שתי הקבוצות אינן משולבות מספיק ביחס לגודלן בכלכלה הישראלית, וכפועל יוצא שתיהן בעלות רמת הכנסה נמוכה. בנוסף, שתיהן אינן נושאות כמעט בנטל השירות הצבאי/לאומי/חברתי, ובשתיהן רווחות מגמות אנטי-ציוניות. לבסוף, על שתיהן מדינת ישראל הולכת ומאבדת את המשילות.
לתוך הוואקום המשילותי בחברה החרדית חדרו פלגים קיצוניים, וכפי שראינו במהלך משבר הקורונה הם קובעים את סדר היום ברחוב החרדי. את הריק השלטוני בחברה הערבית מילאו ארגוני פשיעה אלימים, שממררים את חיי התושבים, גובים דמי חסות מכל מי שאפשר ושופכים דם רב ברחובות הערים והכפרים.
ממשלות ישראל, ובהן גם ממשלת נתניהו, שופכות על אוכלוסיות אלו תקציבים לא מבוטלים, לעיתים מתוך שיקולים פוליטיים ולעיתים מסיבות אחרות, אך ללא תכנון אמיתי ארוך טווח. לכן הכסף הזה אינו זורם למקומות הנכונים, והמצב רק הולך ומחמיר. באם ממשלות ישראל הבאות לא ינקטו מייד בפעולות משמעותיות שישנו את המגמות הללו – השלכותיהן תהיינה הרסניות לחברה ולמדינה.
האם אתם מאמינים שמדינה שיותר ממחצית מהאוכלוסייה שלה היא תלותית ולא משתתפת בנשיאה בנטל תוכל לעמוד מול האיומים השונים באזור הקשוח בו אנו נמצאים?
בואו ננסה לחשוב מה יאפיין בעתיד הלא רחוק את שאר האוכלוסייה במדינת ישראל, זו שאינה נמנית עם קבוצות החרדים או הערבים. מדובר בשבטים מרובי זהויות: חילונים, מסורתיים, דתיים לאומיים, חרד"לים, מזרחים ואשכנזים. ביניהם אנשי המעמד הבינוני, עשירים וגם אוכלוסיות פריפריה מוחלשות היסטורית, שיתקשו לשאת בנטל העודף כתוצאה מאי-השתתפותם של החרדים והערבים בכלכלה ובחברה הישראלית.
את רוב נטל המיסים, את חובת השירות הצבאי, את השירות הלאומי או החברתי, את שירות המילואים בצה"ל ואת כלכלת המדינה יצטרך לשאת בעוד כ-30 שנה בערך שליש מהציבור בישראל.
ברור שזה בלתי אפשרי. לא צריך להיות מומחה על מנת להבין כי החברה הישראלית לא תוכל לשרוד כלכלית, חברתית, וגם ביטחונית במצב הזה. חמור מכך, רבים יעדיפו לחיות במקומות אחרים בעולם ולא במדינה בה חלוקת הנטל כבר היום אינה שוויונית, כשבעתיד תתחלק המדינה בין פראיירים לתלותיים.
האם אתם מאמינים שמדינה שיותר ממחצית מהאוכלוסייה שלה היא תלותית ולא משתתפת בנשיאה בנטל תוכל לעמוד מול האיומים השונים באזור הקשוח שבו אנו נמצאים? האם אתם מאמינים כי נצליח לשרוד בזכות רצונם של שכנינו בשלום, או שאתם באמת מוכנים להטיל את יהבכם על תפילותיהם לריבונו של עולם של אחינו החרדים? או שאולי נצליח לשרוד בזכותם של רבים המתעלמים מהכל ומתמכרים רק לכאן ולעכשיו?
אני משוכנע כי ברור לרבים מתוכנו כי אם לא ניקח את עצמנו בידיים, עכשיו, נאבד זמן יקר ואולי גם נאבד את המדינה שלנו בעוד דור אחד מהיום.
איננו יכולים לבוא בטענות רק לפוליטיקאים שלנו, משום שזו קודם כל בעיה של האזרחים. אנחנו אלו שרצים כל כמה חודשים לקלפיות להצביע מחדש למפלגות חלולות ולמנהיגים שעוסקים בדברים הפחות חשובים. אנחנו הבוחרים מאפשרים לפוליטיקאים להוביל אותנו בעיניים פקוחות אל התהום הפעורה במרחק של דור אחד בלבד מאיתנו.
אסור שממשלת אחדות כזו תהא תלויה במפלגות החרדיות או הערביות, אבל חשוב שגם הן ישתתפו בה, במטרה להשפיע על התוכניות ועל התקציבים שיידרשו על מנת לשנות כיוון
האם ניתן להימנע מנפילה לתהום הזו? אפשרי בהחלט. אולם מדובר בתהליכים ארוכי טווח שחייבים להתחיל להניע עכשיו, על מנת להשיג תוצאות של ממש בעוד 30 שנה. על כן, על מפלגות הימין, המרכז והשמאל להסכים ביניהן באופן מיידי שהטיפול בחוליים החברתיים והכלכליים שלנו מבית חייב להימצא בסדר העדיפות העליון.
לצורך זה חייבת לקום ממשלת אחדות חזקה ורחבה, בה יהיו שותפות מפלגות הימין, המרכז והשמאל. אם לא תקום ממשלה כזו, זו לא תהיה אשמת הנאשם מבלפור. זו תהיה בעיקר אשמת לפיד, סער ובנט. מכיוון שכמו שנראה כרגע יהיה ביכולתם להוביל להקמת קואליציה ששמה את עתידם של אזרחי ישראל ואת קיומה של מדינת ישראל לפני הכל.
אסור שקואליציה כזו תהא תלויה במפלגות החרדיות או הערביות, אבל חשוב שגם הן ישתתפו בה, במטרה להשפיע על התוכניות ועל התקציבים שיידרשו על מנת לשנות כיוון. הקמת קואליציה סחיטה הזקוקה למפלגות שמייצגות ציבור שמקדש את התלות גורמת נזקים חמורים ביותר למדינה. לכן אנו חייבים קואליציה חזקה ובלתי תלותית שתוביל תוכניות כלכליות, חברתיות וגם חינוכיות. תוכניות אלו חייבות לשלב את המנהיגות המקומית-מוניציפלית וחייבות לכלול תמריצים חיוביים שיעודדו את סגירת הפערים, שיגבירו את ההשתלבות בתעסוקה, שיעודדו את לימודי מקצועות הליבה ויצמצמו את תשלומי ההעברה המעודדים פרזיטיות.
במקביל, צריך לעודד מעסיקים וחברות להעביר לפחות חלק מפעילותן לפריפריות הגיאוגרפיות והחברתיות במטרה לשלב את האוכלוסיות המוחלשות בכלכלה הישראלית.
היעד של מדינת ישראל חייב להיות ברור – מדינה ללא עוני, בה כל החברה הישראלית על כל רבדיה, בכל מקומות מושבה, מתפרנסת בכבוד, מגלה סולידריות חברתית עמוקה, משתתפת בנשיאת הנטל הלאומי וגם נהנית מפירות התוצר הלאומי.
זו תהיה מדינה שבה אין פראיירים וגם אין בה תלותיים. מדינה שדואגת לאזרחיה ולא למנהיגיה. זו תהיה פשוט מדינה בת-קיימא. מדינה בריאה. מדינה שהדור הנוכחי לא רק ייהנה ממנה, אלא יעביר אותה באופן אחראי לידי הדור הבא.
כל מה שעלינו לעשות זה לבחור בחוכמה.
- יובל דיסקין הוא ראש שב"כ לשעבר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
