6 צפייה בגלריה
"זרקו אותנו ושכחו מאיתנו". מימין למעלה: נדב, אריאל, יעל, מיכאלה ואביה, דניאלה ובן זוגה מאור
מיכאלה שוורצמן, ישראלית שמתגוררת בשש השנים האחרונות עם בעלה וילדיה בקולורדו שבארצות הברית, רצתה לבקר את אביה שחי בישראל ונמצא על ערש דווי - אבל השמיים נסגרו. "אבא אובחן לפני חצי שנה כחולה בסרטן הלבלב דרגה 4, ונתנו לו שנה לחיות", סיפרה ל-ynet בדמעות מביתה שבארה"ב. "עד לפני חודש הוא תפקד והכל היה בסדר, אבל בחודש האחרון חלה הידרדרות מהירה במצבו. לפני שבוע הרופא המטפל שלו אמר לי שזה הזמן להגיע לבית החולים להיפרד".
"קניתי כרטיס טיסה לירדן ומשם התכוונתי לעבור את הגבול היבשתי, אבל המעברים נסגרו", סיפרה. "קניתי כרטיס טיסה לפרנקפורט ומשם התכוונתי לעלות על טיסת החילוץ לישראל, אך גם היא בוטלה. ביררתי עם טייסים פרטיים, אבל הם לוקחים מחירים מטורפים, כך שנגמרו לי כל האפשרויות".
- תקועים בחו"ל? ספרו לנו במייל האדום
כעת, לאחר הניסיונות הרבים להגיע לישראל, מיכאלה מיואשת ואובדת עצות. "לא אכפת לי מאיפה לטוס, אני אגיע מכל בעולם", אמרה. "אני חייבת להגיע לישראל כמה שיותר מהר. דיברתי בסוף השבוע עם אבא שלי וביקשתי ממנו רק דבר אחד - שיחכה לי. היום הוא נכנס להוספיס בשיבא בתל השומר".
"מתי נוכל לחזור הביתה?"
מיכאלה לא היחידה. ישראלים רבים נפגעו מסגירתו המהירה של נמל התעופה בן גוריון, לאחר שבממשלה החליטו להגדיל את הפיקוח על תנועת הישראלים השבים מחוץ לארץ כדי למנוע כניסה של מוטציות נוספות של הקורונה. דניאלה חייק, בת 26, המריאה ביום שני עם בן זוגה לאיסטנבול להליך רפואי - אבל מאז סגירת השמיים היא נתקעה בלי יכולת לחזור ארצה. "עוד רגע נגמר לנו הכסף", אמרה. "הביטוח לא מכסה את השהות שלנו בבית מלון, וזה נראה כאילו המדינה שכחה אותנו".
לדבריה, "אני כאן כבר שלושה ימים מעבר לזמן שתכננתי. כל ההוצאות עלינו, לא תכננו להיות כאן כל כך הרבה זמן. יחד איתנו תקועים עוד עשרות ישראלים שחלקם הגיעו גם הם להליכים רפואיים פה. אם היה לנו כסף למטוס פרטי היינו יכולים להיכנס למדינה, אז אני לא מבינה את ההיגיון של הממשלה. אם יש לי מטוס פרטי אפשר להגיע, אבל המדינה עצרה את חברות התעופה הזרות - כך שמי שאין לו כסף לא יכול להיכנס".
הדברים שמתארת דניאלה, אגב, נכונים. האיסור על נחיתת מטוסים זרים בישראל ועצירת הטיסות הסדירות הוביל לעלייה דרמטית בטיסות "פרטיות" לישראל באמצעות מטוסי מנהלים, שמחזירים ארצה ישראלים מכל רחבי העולם ללא שום הפרעה. בשלב זה לא ניתן להגביל פעילות של מטוסי מנהלים שרשומים בישראל, אך ייתכן שהדבר יתוקן מחר בחקיקה לאחר ישיבת הממשלה. בינתיים, ביממה האחרונה החזירו מטוסי מנהלים ארצה עשרות ישראלים מיעדים כמו לרנקה, אבו דאבי, עמאן, שטוטגרט, פאפוס, בודפשט, איסטנבול ועוד. רבים הגיעו לאותם יעדים ממדינות אחרות.
שעת טיסה במטוס מנהלים מוערכת בכ-10 אלף דולר לשעת טיסה, כך שבסופו של דבר ההוצאה מתגלגלת על כמות הנוסעים. מאחר שבמטוסים כאלה ניתן להטיס ביחד עד 14 נוסעים, נראה כי מי שיש לו כסף יוכל לשוב לישראל - בניגוד למי שנאלץ להסתפק בטיסות סדירות שכרגע חסומות.
"זרקו אותנו ושכחו מאיתנו", אמרה דניאלה. "זה לא שנסעתי לחופשת בטן-גב - נסענו להליך רפואי. אי הוודאות היא הדבר הכי קשה בכל השהייה כאן. מתי נוכל לחזור הביתה?".
יעל ורטהיים, ישראלית בהיריון מתקדם שהייתה אמורה לחזור עם משפחתה מהעיר לייפציג שבגרמניה, מרגישה שהמדינה הפקירה אותה במדינה זרה. "הגענו לגרמניה לפני שנתיים, לאחר שבעלי קיבל מלגת לימודים באוניברסיטה", סיפרה ורטהיים. "אנחנו כאן יחד עם הבת שלנו, רק בת 4. מיד אחרי שהתפרצה הקורונה התקפלנו וחזרנו לארץ. נשארנו כמה חודשים בישראל, אבל בזמן הזה איבדנו למעשה את הביטוח הגרמני שלנו. כשחזרנו לגרמניה, נכנסתי להיריון וזה היה בסדר, כי היינו אמורים לחזור לארץ. אבל, מאז בוטלו לנו כבר שלוש טיסות, וגילינו שאני לא מבוטחת בגלל המצב".
"החוזה של הדירה שלנו מסתיים בפברואר, אבל ביטלו לנו טיסה של איזיג'ט לארץ", אמרה. "גם טיסת אל על בוטלה, ולמרות שקנינו כרטיסים לטיסה של ישראייר מפרנקפורט אחרי קשיים גדולים, היא גם בוטלה. אנחנו תקועים בגרמניה בלי משכורת ובלי ביטוח רפואי, בזמן שאני בהיריון ואמורה ללדת. לא הגענו לכאן כתיירים, לא הגענו ליהנות, זה המצב. אם לא יאפשרו לנו לצאת מפה, אנחנו לא יודעים מה עוד נוכל לעשות. דיברנו עם אנשי השגרירות שהיו מאוד נחמדים, אבל הם הודו שהם עם ידיים קשורות".
"בשגרירות אמרו שכמוני יש עוד אלפים"
אריאל מצקין, שהמריא לארגנטינה בשבוע שעבר לצורכי עבודה אחרי שקיבל שתי מנות חיסון, תקוע בבואנוס איירס. "קיבלתי את החיסון השני בישראל, ואחרי חמישה ימים טסתי למשרד שלי בבואנוס איירס. יש לי חברת הייטק עם שלוחה בארגנטינה. זמן קצר אחרי שהגעתי לכאן, אמרו שתוך כמה שעות סוגרים את שדה התעופה - אבל בגלל שיש מפה רק שתי טיסות בשבוע לאירופה, לא יכולתי להספיק לחזור לארץ. אני תקוע כאן ואין לי מושג מתי אני עומד לחזור לארבעת הילדים שלי בישראל. לא נותנים דד-ליין, הכל באי ודאות. מודיעים כל הזמן דברים מעכשיו לעכשיו".
המונים בנתב"ג לפני סגירת השערים
(צילום: נדב אבס)
שירה, הגיעה לבריטניה לחודש כדי להסדיר הוצאת הדרכון שלה, ובשבוע האחרון היא תקועה בלונדון. "לא הגעתי לכאן לחופש, אלא כדי להסדיר הוצאת דרכון שאני מחכה לו הרבה מאוד זמן. גם אותי מפחיד להישאר פה", אמרה. "יש מגפה בחוץ, הכל סגור ואני רוצה לחזור הביתה כי מפחיד כאן. אף אחד לא רוצה להישאר בחו"ל ולחלות. טסתי כי לא יכולתי לדחות את הסידורים של הוצאת הדרכון".
"ברגע שהשמיים היו פתוחים, אי אפשר היה להגיד לי לא לטוס", הוסיפה. "פתאום סגרו את נתב"ג ברגע אחד, ומתייחסים אלינו כאילו פשענו. אנשים נמצאים במלון שעולה המון כסף, זה מצב מאוד קשה. יש אנשים שנגמרה להם הוויזה. זה דבר נורא שהמדינה עושה סלקציה מי יכול לחזור ומי לא".
נדב נוסל, בן 32, נסע לחופשה של שבועיים במיאמי לפני סגירת נתב"ג - אבל כעת הוא לא יודע מתי יחזור. "הגעתי בינתיים ללוס אנג'לס, והתחושה ממש קשה", אמר. "לא חשבתי אי פעם שיכול לקרות מצב שמדינה תסגור את השערים שלה בפני אזרחיה. זה מרגיש שהמדינה מנסה לשבש את הטיסות חזרה לארץ, והתחושות ממש קשות".
"כל יום בארה"ב עולה מלא כסף", הוסיף. "ניסיתי לפנות לשגרירות ישראל, ושם אמרו לי שאפסיק להתקשר כי יש כמוני אלפים. זה ממש לא נעים בלשון המעטה".
בימים האחרונים נמתחה ביקורת על ישראלים שיצאו לנופש בזמן המגפה, אבל נוסל טוען כי הדבר לא רלוונטי לעובדה שלא מאפשרים לו לחזור ארצה. "למה צריכים להאשים אותי שטסתי לחופש? השמים היו פתוחים והיה מותר לצאת מהארץ", אמר. "לכל אחד יש תפיסה שונה על המגפה. אני בחרתי לטוס, אני בריא, אני בחור צעיר. מצד שני לא ציפיתי שלא יאפשרו לי לחזור חזרה לארץ שלי. אני מרגיש שיש גלגול אחריות והטלת אשמה עלי שטסתי, אבל לא עשיתי שום דבר שאינו חוקי. מה היה קורה אם הייתי נזרק ברחוב? מי היה דואג לי? הכסף פה עוד מעט נגמר".
