יצחק גורביץ (95) הוא אחד ממאות אלפי וטרנים יהודים שלחמו בצבא האדום, המציינים היום (א') כמדי שנה ב-9 במאי את יום הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית. הוא יליד העיר בוריסוב בבלארוס, בנם היחיד של אברהם גורביץ ושרה מנקובה, והיה בן 16 בלבד כשהצבא הגרמני פתח במלחמה נגד ברה"מ. יחד עם הוריו הוא נמלט מזרחה, לתוך רוסיה, ובינואר 1943, בהיותו בן 18, התגייס לצבא האדום והצטרף למלחמה כחייל ביחידת מרגמות בחטיבת טנקים.
במהלך המלחמה השתתף גורביץ בקרבות רבים בבלארוס, רומניה, פולין ואוקראינה, ובמהלכם נפצע פעמיים. רק בתחילת 1945 הוא חזר הביתה להוריו בבוריסוב.
היום, כשהוא חי בבית האבות "עמיגור" בקריית אתא, הוא סיפר על הקרב האחרון של היחידה שלו, לקראת סיום המלחמה, בעיירה פלטצדרם ליד ורשה, כשהפגזות כבדות מחקו אותה מהיסוד. "לא ידוע לי איך ולמה, כנראה רק הודות לתפילות של אמי נשארתי בחיים", הוא אומר. "רק אני ועוד שלושה חיילים מהיחידה. התעוררתי בבית חולים ולא יכולתי להאמין שאני חי. אני מבקש שיוקירו את פעילותם של הווטרנים שהקריבו את חייהם במלחמה".
גורביץ המשיך בצבא האדום עד 1950, ולאחר מכן התחתן ונולד בנו מיכאל. ב-1983 התאלמן מאשתו הראשונה, נישא בשנית לדורה קלינקין, ויחד עלתה המשפחה ב-1990 לישראל, כאן עבד במפעל של התעשייה האווירית.
גורביץ צלול וחד, בעל חוש הומור מפותח, ומקפיד לענוד על חזהו את המדליות מהצבא האדום – את האחרונה קיבל בשנה שעברה משגריר רוסיה בישראל לציון 75 שנים לניצחון על הנאצים.
